כשהישראלים הגיעו להוגוורטס

רון וג'יני הנלהבים התרוצצו בין מגדלי הבד הגבוהים ובדקו כל פינה, מאחר שלמרות שקסם היה מעורב מראה הסמטאות היה כשל עיר מוגלגית אותנטית. מאותה הסיבה בדיוק, הארי, הרמיוני, מקס והרלייט הסתובבו בין הבניינים, משתרכים באיטיות אחרי ג'יני ורון, שכן המראה לא היה חדש להם כלל.
"הפעם התעלית על עצמך! ממש יפה פה." אמרה הרלייט. "תודה, אבל זה לא מושלם... אני מרגיש שמשהו עדיין לא בסדר..." אמר מקס והפנה את ראשו באיטיות אל הסמטה מימין לו. מאחורי כתפו של הארי, במרחק כמה בניינים משם על השדרה, צפו בזעם שתי מכשפות סלית'ריניות בארבעת הנערים הולכים בשלווה. "זה!" אמר מקס, והצביע במטה שלו על פלמיה ומכשפת השני. הארי אפילו לא שם לב שמקס הפך את השרביט למטה שוב. ברק קסום ירוק התנחשל דרך האוויר ועבר בין שתי הבנות. הן הצליחו להתחמק ממש ברגע האחרון. "אופס... אולי זה היה פזיז מדי," אמר מקס. "תברחו".
ארבעת החברים החלו לרוץ כשהמכשפות הזועמות דולקות אחריהן. הם השיגו את רון וג'יני ונכנסו לבניין הקרוב ביותר. קומת המשרד הייתה קומה נעימה, בצד היה שולחן עבודה קטן ועליו מה שנראה כמו מחשב מוגלגי ועליו היו רשומים נתוני הקומות והדיירים. על הרצפה היה פרוש שטיח פרוותי בצבע קרם, וקירות המשרד היו עשויים מגבס לבן. הדלת מאחורים הייתה דלת גבוהה יחסית לפתח מבחוץ והייתה עשוייה מעץ אלון בגוון עמוק. בקיר ממול הייתה קבועה מעלית, ומקס רץ אליה ברגע שנכנסו לבנין. "אוף!" הוא אמר, "כל המקומות תפוסים!". ואכן, כל הכפתורים במעלית זהרו בצבע אדום. "מאוחר מדי!" צעקה הרלייט באימה, "הן כאן!". השישה יצאו החוצה וראו את מכשפת השני ופלמיה עומדות בשרביטים שלופים ומכוונים אליהם. "אנחנו שישה והן שתיים! נוכל לנצח!" קראה הרמיוני. "זה לא פשוט כמו שזה נראה..." אמרה הרלייט. מקס הכניס באיטיות יד לגלימתו כדי לשלוף את השרביט... "מוריאטור!" צווחה פלמיה כששרביטה מכוון אל מקס. בשנייה האחרונה מקס הוציא את שרביטו מכיס הגלימה וחסף בתנועת יד את הקללה. "השתגעת?! קללת מוות?!" הוא צרח. פלמיה הטילה את ראשה לאחור ופלטה שאגת צחוק. "מה זאת אומרת?" שאל הארי. "זאת אומרת שהיא משתמשת בלטינית כדי להתחמק מקללות אסורות," אמרה הרלייט, "ככה אנחנו עובדים. תחפו עליי!". "קדימה חבר'ה!" אמר מקס, "להגן עליה בכל מחיר! היא מבשלת הפתעה.". חמשת החברים נעמדו בתנוחות קרב מלפני הרלייט שהוציאה את שרביטה והחלה למלמל טקס בלטינית. נראה שמקס הבין מה היא עושה. "הא! נחמד!" הוא אמר. פלמיה ומכשפת השני החווירו. "לתפוס אותה!" צעקה מכשפת השני. נראה שגם הן הבינו מה הולך לקרות. "מוריאטור!" "שתק!" "פטריפיקוס טוטאלוס!" "לוקומוטור מורטיס!". כולם החלו להטיח קללות זה בזה והרלייט עדיין מלמלה מאחוריהם. היא צדקה, מאחר שמקס היה היחיד שידע לטינית הקרב היה בערך שווה כוחות בלי הרלייט. "כולם, מאחוריי!" צעק מקס "וצרו מגן!". "פרוטגו!" צעק בארי, ומגן כיסה את כולם מלבד מקס. הוא הניף את המטה מעל ראשו ואז הטיח אותו בעוצמה על הרצפה, יוצר גל גדול של חשמל דרך האוויר שזז במהירות לכיוון פלמיה ומכשפת השני. הן התגוננו, אך לא הצליחו לעצור את מלוא האנרגיה של המתקפה. הן עפו לאחור מעוצמת המכה, וכעבור כמה שניות קמו חבולות וזועמות. למרבה המזל הרלייט בדיוק סיימה את הטקס. היא נעמדה על רגליה, ובתנועות מעגליות מכיוון הלב החוצה, הצביעה על שתי מכשפות האופל. ואז על עצמה. האור שפרץ משרביטה חדר דרך חזה כרוח רפאים, והשאיר שם חור מעשן. רון התעלף. לפתע, הופיע מעליהם צל בעל כנפיים נוצתיות לבנות. רון קם בזמן כדי להתעלף שוב. הצל ירד אל גופתה הנושמת של הרלייט. רגע, היא נושמת?! חשב הארי. כאשר הצל נגע בהרלייט, אור לבן זרח ממנה. החור בחזה נעלם. היא קמה על רגליה עוד הצל דועך, ידיה ועיניה בוערות באש כחולה, ואז היא, בפשטות, החלה לירות כדורי אש קטלניים מהידיים על פלמיה ומכשפת השני. לפני שמישהו הספיק להבחין שתי המכשפות כבר לא היו שם, בגלל שהן היו רחוק במקום אחר בטירה, מתחפשות לעציץ ומשותקות מפחד. האור שנבע מהרלייט גווע, ומשום מה היחיד בכל הסיטואציה הזאת שלא נראה מוטרד, מבולבל, נדהם, מתרשם ומשותק מפחד היה מקס. "עכשיו אחרי שזה עבר... אה... שנלך למצוא בניין פנוי, או משהו?" הוא אמר.

אחרי הרבה זמן, סוף סוף העליתי פרק. מקווה שנהניתם ממנו!
החלפתי שמות לכמה מהדמויות, כפי שודאי שמתם לב, ואני מקווה שזה לא יפגום באיכות הסיפור (לא שאני רואה סיבה שכן).

אם אהבתם את הפיק, בבקשה תדרגו וגם תמליצו! זה חשוב לי מאוד!
בנוסף, כל פרק תוכלו לנחש בתגובות מה יהיה בפרק הבא, ומי שינחש יקבל פרק מוקדש! (יאיי אני עושה פרקים מוקדשים כי אני לא מקורי!)

הפרק הקודם