הם לקחו אותה ממני

מכתב ראשון

שלום, פטוניה.

אני נמצאת כבר שבוע בהוגוורטס.

הלימודים כאן נהדרים, ואני כל כך מחכה לחזור הביתה, להראות לך את מה שלמדתי.

פרופסור דמבלדור שואל לשלומך.

אני כבר מתגעגעת אליך!

תמסרי את אהבתי לאמא ואבא!

לילי.

מכתב שני

היי, טוני.

חלף כבר חודש מתחילת השנה. היית מאמינה??

הזמן עובר ממש מהר פה, בהוגוורטס.

האם קיבלת את המכתב הקודם שלי, טוני?

מתגעגעת!

אוהבת המון!

לילי

מכתב שלישי

פטוניה יקרה,

אני כל כך מתגעגעת אליך!

הכרתי פה הרבה חברים חדשים, את יודעת.

אבל לא מצאתי אף אחד שדומה לך.

טוני, בבקשה אל תתעלמי מהמכתבים.

תכתבי לי משהו, פטוניה.

תראי לי שהכל בסדר איתך.

אני אוהבת אותך פטוניה. באמת.

אני דואגת לך.

לילי

אני מסתכלת בשלושת המכתבים ובולעת חזק.

אני לא מסוגלת לכתוב בחזרה.

היי לילי,

אני שמחה לשמוע שאת נהנת!

שקר.

שלומי טוב, תמסרי לדמבלדור ד"ש ממני.

שקר.

אני מתגעגעת אליך מאוד, לילי. וגם אמא ואבא.

אני מקמטת את הנייר ומשליכה אותו לעברו השני של החדר.

אני יושבת על המיטה וחושבת מה לכתוב לה, ללילי שלי, מה היא תשמח לשמוע.

אבל היא יכולה לזהות מתי אני משקרת.

היא יכולה לדעת שזאת לא כל האמת.

רציתי לכתוב לה כמה קשה לי בלעדיה, כמה אני נואשת שהיא תחזור.

אבל אני לא רוצה להוציא אותה משם. היא מאושרת. היא כבר לא תלויה בי.

אני רק יודעת שהיא חסרה לי. אני לא יכולה לסבול עולם בלעדיה.

למה עזבת אותי, לילי?

וזה כל מה שהצלחתי לכתוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא