דם...

פרק 3: אהבה מתוקה

מספר ימים חלפו מאותו היום בו ראתה גבריאלה את החיזיון. לאונרדו הצטרף אל כיתתה והיא מצאה בו חבר טוב ובן שיח מעניין. לאונרדו חש אותו הדבר כלפיה, גם הוא נהנה מחברתה.

אותו יום היה יום שטוף שמש אך גבריאלה העדיפה לבלות את זמנה בחדר המוסיקה של בית הספר. היא ישבה ליד הפסנתר וניגנה שיר שהכירה באנגלית כשהיא שרה ביחד עם המנגינה.

Do you dream, that the world will know your name
so tell me your name
Do you care, about all the little things or anything at all?
I wanna feel, all the chemicals inside I wanna feel
I wanna sunburn, just to know that I'm alive
To know I'm alive

Don't tell me if I'm dying, cause I don't wanna know
If I can't see the sun, maybe I should go
Don't wake me cause I'm dreaming, of angels on the moon
Where everyone you know, never leaves too soon

קולה היה צלול ויפיפה, בדיוק כמו הקול של אמא שלה. כשסיימה נשמעו מחיאות כפיים חלושות מהכניסה לחדר. "זה היה... זה היה פשוט מושלם" אמר לאונרדו בחיוך והתיישב לצידה מול הפסנתר. "לא נכון, זה היה נורא" היא אמרה והשפילה את מבטה. "את טועה, את ילדה כשרונית, אני אגיד לאבא שיקנה לך פסנתר" אמר לאונרדו. "לא! מה פתאום! אתה יודע כמה זה יקר? " שאלה גבריאלה בפליאה. "אני בטוח שלא יהיה לו אכפת" הוא אמר בחיוך. גבריאלה הסמיקה נוכח מבטו החודר.

"מאוד יפה לך לחיים אדומות" אמר לאונרדו. היא הסמיקה יותר. "תפסיק! אתה מביך אותי!" אמרה גבריאלה ודחפה אותו קלות. הוא צחק וליטף את ראשה. "את מתוקה" הוא אמר בקול רך ונשק על לחיה. היא חייכה אליו.

באותו הרגע מייקל הופיע. "היי, מה העניינים? " שאל מייקל. "נחמד, מה נשמע מייקל? " שאלה גבריאלה. לאונרדו הביט בהם כשזעף קל מעטר את פניו. "עכשיו שמצאתי אותך, הכל נפלא" אמר מייקל. היא חייכה. "אוי, רפאלו לא שמתי לב שגם אתה פה" אמר מייקל. "קוראים לי לאונרדו" אמר לאונרדו וחרק את שיניו. מייקל לא מצא חן בעיניו מהרגע הראשון, אך הוא היה חבר של גבריאלה ולא הייתה לו ברירה אלא לקבל את זה.

"אז מה אתם עושים פה? " שאל מייקל. הוא רצה את גבריאלה ולא היה מוכן להפסיד אותה לאף אחד. "מתמזמזים על הפסנתר אתה לא רואה? " אמר לאונרדו בזעף. "לאו, די" אמרה לו גבריאלה בשקט.  "זעפני החבר הקטנטן שלך" אמר מייקל. לאונרדו התאפק שלא לחבוט בפניו של מייקל. אך מייקל צדק. בשונה ממבנה גופו הרחב והארוך של מייקל מבנה גופו של לאונרדו היה קטן יותר, אם כי לא פחות ארוך.

"די שניכם, תתנהגו יפה" אמרה גבריאלה. לאונרדו הנהן אך לא אמר דבר. "אני לא אשם שרפאלו רגיש כל כך" אמר מייקל משנה את שמו בכוונה. "זה לאונרדו! " רטן לאונרדו בכעס.

לפתע צלצל הפעמון. "יש לי שיעור איטלקית, נתראה אחר כך" אמר מייקל ויצא משם.

לאונרדו הקיש בזעם על קלידי הפסנתר. "לאו..." אמרה גבריאלה בקול רך והניחה את ידה על ידו. הוא הפסיק את פעולתו הנרגזת. "הוא מעצבן אותי בכוונה! " אמר לאונרדו בזעם. "אני יודעת" היא אמרה לו בחיוך וליטפה את שערו. הוא הביט בעיניה.

"מה יש לנו עכשיו? " היא שאלה לפתע. לאונרדו ניער את ראשו. "אממ...יש לנו שיעור חופשי" אמר לאונרדו. "איזה יופי, אפשר לנוח קצת" היא אמרה בחיוך. לאונרדו ליטף את לחיה. איך יוכל לשבור את התמימות שלה בכך שיספר לה בדיוק מי היא? .

"לאו, אתה בסדר? " שאלה גבריאלה והעבירה את אצבעותיה בשערותיו הבהירות. "פחות או יותר, אני חושב שבא לי ללכת הביתה, כואב לי הראש" אמר לאונרדו ועיווה את פניו. "אז אולי תלך לאחות? היא בטוח תיתן לך ללכת" אמרה גבריאלה. הוא משך בכתפיו. "נראה לי אני פשוט אתקשר לאבא שיבוא, תבואי איתי? " הוא שאל בתקווה. היא חייכה. "בסדר, אני אבוא איתך" היא אמרה ונשקה על לחיו. "יופי, לפחות אני לא אשתעמם בבית לבד" הוא אמר וגרם לה לצחוק.

טוני הגיע לאסוף אותם זמן קצר לאחר מכן. "מה קרה? " שאל טוני. "ללאו התחשק להבריז מבית הספר והוא גורר אותי איתו" אמרה גבריאלה מהמושב האחורי של המרצדס. "לא נכון! יש לי כאב ראש וביקשתי ממנה להצטרף אליי הביתה כדי שלא יהיה  לי משעמם" התגונן לאונרדו. גבריאלה צחקה וליטפה את ראשו. "סתם צחקתי" היא מלמלה באוזנו ונשקה על לחיו. טוני הביט בהם וחייך.

הם הגיעו לביתם תוך זמן קצר. "טוב, אני חייב ללכת, אל תעשו באלגן" אמר טוני ויצא מהבית. גבריאלה צנחה על הספה כשהיא זורקת את תיקה הצידה. לאונרדו חייך וגהר מעליה כשידו מלטפת את שיערה.

"מה אתה עושה? " שאלה גבריאלה. "אני? סתם, משחק לך בשיער" אמר לאונרדו בחצי חיוך. היא הביטה בעיניו שמבטן צחק אליה. "ואתה צריך לעשות את זה כשאתה שוכב עליי? " שאלה גבריאלה. "זה נחמד ככה" הוא אמר ונשק על אפה. היא חייכה וליטפה את לחיו.

לאונרדו הביט בעיניה הכחולות כשהוא חש טובע במבטה. שנייה לאחר מכן, שפתיו רפרפו על שפתיה בעדינות עד שהיא החליטה להצמיד אותו אליה. שפתיה טעמו את שפתיו בשקיקה והוא נענה לנשיקתה. לשונו חדרה אל פיה כמו מנסה לחקור, לטעום את מסתריו. לשונה חדרה אל פיו טועמת, בוחנת, חוקרת בלהט. הם התנשקו בעדינות וגם ממש לא במשך זמן קצר וחוו נשיקה ראשונה של אהבה מתוקה.   

****************************************************************************************************************************************

הנה פרק נוסף להנאתכם...

תגובות ודירוג בבקשה...

המשך חופשה מהנה ♥♥♥

הפרק הקודם		הפרק הבא