גנזי מרומים/שאול תחתיות

בס"ד

"וזה מכון החלומות," הסבירה טונקס לפרד בסיום הסיור שהיא ערכה לו בגן עדן, "לכאן אתה בא אם אתה רוצה להתגלות בחלום למישהו. לא בטוח שהוא יזכור את זה למחרת אבל. טוב, אני עייפה, אם אתה ממש רוצה אתה יכול למצוא אותי בבית שלי ושל רמוס, משקיפים על טדי הקטן."

"ומה עם טדי הגדול?" שאל פרד שלא היה יכול להתאפק.

"מה?" שאלה טונקס, עיניה טרוטות מעייפות, "אה, אבא שלי?".

"כן, מי עוד זה יכול להיות?" שאל פרד בעצבנות וראה שטונקס בולעת פיהוק ולא כל כך שמה לב למה שהוא אומר. למה כולם כל כך רציניים במקום הזה? לו רק ג'ורג' היה איתו...

ג'ורג'!

"אממ... אני יכול לנסות להרוג מישהו חי?" שאל פרד.

"אתה יכול לנסות לגרום לו להתאבד אם תציק לו מספיק בחלומות," ענתה טונקס, "אם כי מתאבדים לא מגיעים הנה אלא אפ כן הם עשו זאת כאקט הירואי. משום מה ההתאבדות של זנב תולע נתפסת הירואית ולכן הוא פה, אבל ההתאבדות של קראב היא סתם כישוף שהשתבש ולכן הוא תקוע בגיהנום."

"אלא אם כן הוא יאהב את הגיהנום ואז יגרשו אותו לגן עדן," צחקק פרד.

"אויש, פרד, תתבגר כבר. אתה צריך לנוח על משכבך בשלום ולא לעשות בעיות," התלוננה טונקס. זאת לא הטונקס השטותניקית שהוא מכיר. משהו ממש לא בסדר קורה בגגן העדן הזה.

"מה, זהו? אין עוד צחוקים?" התלונן פרד, "אין עוד לעשות אף של חזיר בארוחות המשפחתיות?"

"לא, למה? אנחנו גם ככה מתים, רק עכשיו קברו אותי ואת רמוס ועוד מעט יקברו גם אותך כי הקרב על הוגוורטס רק עכשיו נגמר," ענתה טונקס, "זה היה מאוד מתיש."

"מה מתיש? מה מתיש בלהיות מת?!" התעצבן פרד והלך משם לעבר הבית שהקצו לו בגן עדן.

הטפט הפרחוני והאפור או צלחות החתלתולים שהיו על האח לא גרמו לבית להיראות נינוח במיוחד. העיצוב היה משהו שנע בין פולני מדי לאמברידג'י מדי. פרד לא היה יכול להישאר שם רגע אחד, והכי גרוע היה שכל צלחת חתלתולית ששבר נבנתה מחדש והשתכפלה. עד מהרה היה הטרקלין כולו מוצף בצלחות חתלתוליות.

"בחיי, עדיף להיות תקוע בכספת מלאה בגביעי הפלפאף," הוא נאנח ויצא משם. לו רק היה יכול לדבר עם ג'ורג'...

רגליו נשאו אותו מבלי משים לעבר גבעת החלומות.

"זהו זה!" הוא התלהב, "אני אדבר עם ג'ורג'!"

הוא נכנס למכון החלומות שהיה נראה כמו קניון מפואר עם חנויות רבות מסביבו. אבל החנויות לא מכרו בגדים או מזון.

"סיוט! מי רוצה לשלוח סיוט לאויב שלו? חנות סיוטים! בואו לרדוף את שונאיכם בחלומות!" קרא בסטיונר אחד מפתח איזו חנות.

"חלומות צלולים! הגשמת פנטזיות מיניות! חלומות לאוהבים!" צעק מוכר מחנות אחרת.

פרד הסתובב בין החנויות שנראו שוממות. משום מה לא הסתובבו אנשים במכון החלומות הזה. למה? מדוע אנשים לא רוצים לשלוח חלומות ליקירהים (או שונאיהם) החיים?

"התגלות גנרית! מי רוצה התגלות גנרית?" צעק אחד המוכרים. פרד ניגש אליו.

"שלום," אמר לו פרד, "אני רוצה לפגוש את אחי בחלום."

"מעולה," אמר המוכר ולקח קופסת נעליים מאחד המדפים בחנות שלו, "פתח את זה."

פרד פתח את הקופסה ועשן לבן וסמיך יצא ממנה. םרד השתעל ארוכות וחיכה שהעשן שמילא את כל שדה ראייתו יתפוגג. עכשיו הוא הבין למה המתים לא אוהיבם להתגלות לחיים בחלום. זה קשה להסתדר עם העשן הזה.

ברגע שהעשן התפוגג פרד מצא את עצמו בחדר השינה לו ושל ג'ורג' במחילה. ג'ורג' ישן שנת ישרים. לחייו היו רטובות. ממה? פרד קיווה שלא מדמעות.

"פססט!" הוא לחש. האם ג'ורג' ישמע אותו? האם זה חלק מחלום?

"היי! ג'ורג'!" הוא אמר, הפעם בקול רם יותר.

"חחחרררר" ענה ג'ורג' בנחירה.

"לג'ורג'י פצפוני יש לכלוך על האפוני!" הוא זימר את השיר שכל כך עצבן את רון, אחיהם הקטן, בשנתו הראשונה בהוגוורטס.

"הא!@#" קרא ג'ורג' שמיד הזדקף במיטתו, "פרד, תפסיק לשיר! לך לישון!"

"טוב, בסדר," נאנח פרד, "רק שאימא לא תתלונן מחר שאנחנו שני גלמים שלא קמים בבוקר."

"אימא לא יכולה לעשות לנו כלום, פרד, שכחת? אנחנו בגירים!" התלהב ג'ורג', "בוא נפתח עוד סט של ממתקיא."

"קדימה!" התלהב פרד, "סופסוף מישהו שמבין עניין! אתה לא מבין, פגשתי את טונקס בגן עדן וגם את הקונדסאים, הם כאלה יבשים! הן לא צוחקים, לא מספרים בדיחות, לא מתעללים בסלית'רינים... משהו לא טוב בגן עדן."

"כן, אה?" ענה ג'ורג', "מזל שאנחנו לא שם."

ג'ורג' הביט בפרד פתאום.

"רגע," הוא אמר, "אתה כן שם! אתה נהרגת בקרב לפני שלושה ימים! מה אתה עושה פה?"

"סורפרייז, מאדר פאקר!" ענה לו פרד בחיוך.

"שקט שם למעלה!" צעקה גברת וויזלי מחדר השינה שלה, "פרד, אם עוד פעם אחת אני אשמע אותך מדבר ככה עליי, נשבעת לך, אני אהרוג אותך למרות שאתה כבר מת!"

"אני לא פרד! אני ג'ורג'!" צעק פרד בתשובה.

ג'ורג' הרים את גבותיו בהפתעה. "בואנ'ה, יא מעצבן, אתה יודע איך אימא תתנקם בי מחר? אני זה שצריך להתמודד איתה, לא אתה! מבלה לך בנעימים בגן עדן!"

"מבלה לי בנעימים?" התעצבן פרד, "אתה לא מבין! משעמם שם למות! גיהינום שם בגן עדן!"

"היית בגיהינום?" שאל ג'ורג'.

"וואו, איזה כיף שם," התרפק פרד על העבר, "אבל העבירו אותי לגן עדן המשעמם!"

ג'ורג' הרים גבה. "אתה באמת פרד?" הוא שאל.

"לא, אני ג'ורג'," ענה פרד וטפח על מצחו בייאוש.

"אז איך אתה מדבר איתי?" שאל ג'ורג', "איך אתה לא מת?"

"זה חלום, אידיוט," ענה פרד, "אני מתגלה אליך בחלום דרך איזו שטות שיש שם בגן עדן שאפשר להתגלות אצל אנשים בחלום... לא משנה, זו לא הנקודה. העניין הוא שגן עדן זה מקום של סאחים מתים. אני חייב לעוף משם."

"אה, אתה לא מלאך שמנגן על נבל בגנזי מרומים?" שאל ג'ורג' בחיוך, "תמיד ישעתי שמשעמם שם. גן עדן נראה לי מקום משעמם עם מלא אלים יווניים שאוכלים ענבים."

"כן, אה? הדבר הכי קרוב לאל יווני היה החתלתול שהיה על הצלחות על האח," הגיב פרד, "אני חושב שאמברידג' לקחה חלק בלהפוך את גן העדן שלי לגיהינום."

"כן, אה? הם היו צריכים פשוט לשים אותך במשרד של אמברידג', זה היה מספיק גיהינום עבורך," צחק ג'ורג'.

פרד גם צחק, ומיד הרצין באחת.

"ג'ורג'," הוא אמר לו, "אני חייב לברוח מהמקום הזה. אפילו בלטריקס לסטריינג' לא רוצה לקחת חלק בשטויות שאני מציע לה לעשות."

"אפילו היא?" התפלא ג'ורג', "בחיי, היא לא האישה שאמרנו שאם היא לא הייתה אוכלת מוות היא הייתה יכולה להיות קונדסאית נהדרת?"

"כן, ראית איך היא אוהבת את סיריוס," אמר פרד באיבה, "ואפילו היא לא משתפת איתי פעולה. אני חושב שהם התבלבלו בין גיהינום לגן עדן. מה אני עושה, ג'ורג'?!"

דלת החדר של ג'ורג' נפתחה ורון וויזלי נכנס לשם, עיניו אדומות מעייפות.

"ג'ורג', תן לישון כבר! ראבאק!" הוא התלונן ואז הביט בפרד. עיניו נפערו באימה.

"פרד! זה אתה?!" הוא ספק צעק ספק ייבב.

"לא, אני ג'ורג'," ענה פרד.

"אה," רון נרגע, ואז נלחץ בשנית, "ג'ורג'! איך יש שניים ממך?"

"אידיוט, זה פרד," ענה ג'ורג', "זה חלום. אנחנו רק חולמים שפרד פה. הוא מתגלה אלינו דרך... לא משנה, איזשהו משהו שם בעולם הבא."

"אה, איך שם? אתה נהנה?" שאל רון באגביות, "יופי, עכשיו תפסיקו להרעיש ותנו לי לישון."

"אבל אני לא באמת מפריע לך לישון, רון," התעצבן ג'ורג', "זה החלום שלי. אתה לא באמת פה."

"מה?" נעלב רון, "בטח שנאי באמת פה!"

"כשחושבים על זה..." אמר פרד, "אני ביקשתי להתגלות לאח שלי. לא אמרתי איזה אח. אז כנראה שזה חלום משותף לשניכם."

"איכס!" צעקו רון וג'ורג'.

"אני לא רוצה לחלום את החלום של רון!" נגעל ג'ורג', "בטח יש שם את הרמיוני ערומה או משהו."

"יאכססס!!!" צעקו פרד וג'ורג' ביחד.

"ה-היי! זה בכלל לא מה שאני חולם עליו..." היתמם רון והאדים מאוד מאוד מאוד בזמן שדאג להסתיר את החלק העליון של מכנסיו בעזרת חולצתו.

"בסדר, ואנחנו גם מאמינים לך," ענה פרד, מתאפק לא לצחוק.

"בכל מקרה, רון, אנחנו פה באמצע עניין חשוב לפתור ואתה מפריע לנו," אמר ג'ורג'.

"מה, אתם מפתחים חטיף חדש למבריזים? משהו שהורג ומחזיר לחיים?" שאל רון, "פרד גילה איזו טכנולוגיה מחוכמת?"

"הממ... האמת, אולי אני אצליח לפלח הנה בחלום הבא קצת סיוטים מהחנות ליד," הרהר פרד, "אבל לא. רוני פצפוני, אני חייב לברוח מגן העדן הזה!"

"כן, זה מקום של סאחים מתים!" חיזק ג'ורג' את דבריו.

"אה, למה שלא תהפוך לרוח רפאים או משהו?" ענה רון, "בשביל זה להעיר את כל הבית? נדמה לי שאפילו שמעתי את אמא לפני כמה דקות."

"רוח רפאים!" התלהב פרד ונישק את רון על שתי לחייו, "רוני םצםוני, תמיד ידעתי שיצא ממך משהו בעתיד שהוא יותר מסתם לכלוך על האפוני!"

"רגע, זה אפשרי?" שאל ג'ורג'.

"לא יודע," ענה פרד, "ברגע שהחלום מסתיים אני מתחפף מפה והולך לבדוק את זה. שיהיה לכם בוקר טוב!"

כשג'ורג' קם בבוקר הוא הופתע לראות את רון ישן על הרצפה ליד המיטה שלו.

"רון! מה אתה עושה פה?" הוא צעק.

רון פקח את עיניו בישנוניות. "פרד?..." הוא שאל כשהביט בג'ורג'.

"לא, אני ג'ורג'," ענה ג'ורג'.

רון הביט בבלבול בג'ורג', ואז חייך ואמר, "אההה... זה אחד מהטריקים שלך ושל ג'ורג', נכון פרד? ציפית שאני אפול בזה הפעם? אבל לא, אני יודע! לג'ורג' אין אוזן!"

ג'ורג' גירד בחור שנמצא במקום שבו הייתה פעם אוזן ושאל את רון, "כמה שתית אתמול לפני שהלכת לישון?"

ומה עם פרד? לפרד הייתה משימה חדשה ברגע שהוא יצא ממכון החלומות. הוא הולך לחזור בתור רוח רפאים...

הפרק הקודם		הפרק הבא