המורה לשיקויים - דרארי

היי חברים! תודה רבה על כל התגובות, זה מאוד מחמיא לי!

תהנו מהפרק :)

--

מסיבה בלתי ידועה, היה הארי שמח באותו הערב.

הוא פשוט חייך כל הזמן, בלי לדעת ממש למה.

בפעם האחרונה שהארי חייך כך, הסתיימה הבגרות האחרונה שלו.

והדבר המוזר הוא, שהוא אפילו לא ידע למה הוא כל כך שמח בצורה מגוחכת.

רון והרמיוני הביטו בו בשעשוע כשנכנס לחדר המועדון של בית גריפינדור, וישב על הספה, מחויך מאוזן לאוזן.

"מה?" הוא שאל בצחקוק קליל, והביט בהרמיוני ורון שהיו מעט מופתעים.

"כלום," הרמיוני הסיבה את מבטה וכחכחה בגרונה.

"מה קרה?" שאל רון את הארי, מחייך אליו באדישות.

הארי גלגל את עיניו.

"שום דבר. הוא עזר לי בשיקויים. זה הכל." אמר בתמציתיות.

"באמת? הוא לא ירד עליך או משהו?" רון שאל, מעט מופתע.

הרמיוני לא יכלה שלא להכנס לשיחה, ואמרה, "ברצינות? אבל..זה מאלפוי."

"אני רציני לגמרי," אמר הארי ויישר מבט אליה, שלא תחשוב שהוא משקר.

רון נאנח וחזר להשען על הספה.

"מה עשיתם בזמן הזה?" הארי שאל, רק כדי לא לשבור את השיחה.

רון הביט בהרמיוני, ושניהם צחקקו להם, בעוד הארי לא מבין.

הוא הרים גבה.

"הממ.. כלום." אמר רון.

"פשוט ישבנו פה וחיכינו לך. ציפינו לחדשות יותר מרעישות, אבל אתה לא מספק סחורה טובה." המשיך וגיחך. 

הארי צחק בעצבנות.

"אוקיי," אמר הארי וקם.

"אני חושב שאלך לישון עכשיו. אני עולה למעלה רון." אמר, ויצא לכיוון המדרגות המובילות לחדרי הבנים.

"אעלה בעוד כמה דקות," רון קרא אחריו, וחזר להביט בהרמיוני באנחה.

"משהו קרה," שניהם אמרו ביחד, ואז צחקקו כמה שניות.

"אני ממש מרגיש שמשהו לא בסדר. הוא היה אצל מאלפוי וחזר עם חיוך!" אמר רון בתסכול.

"משהו בטוח קרה, אבל מי אמר שזה חייב להיות רע?" הרמיוני הציעה עם חצי חיוך.

"הרבה זמן לא ראיתי את הארי עם חיוך כזה, בוא לא נעשה את זה עכשיו. תן לו קצת מנוחה." היא הציעה ברוגע.

רון נאנח, ופשוט הנהן.

~~

"נו, מה קרה?" בלייז שאל את דראקו לאחר שהארי עזב.

דראקו נאנח.

הוא ידע שבלייז ודאפן יצחקו עליו, אבל קיווה שיכל לפחות לעבור את הלילה בשקט, כיוון שהיה לו מבחן למחרת.

"כלום," הוא אמר, כששניהם נכנסו וסגר את הדלת אחריהם.

"אל תזבל לנו את השכל, דראקו," אמר דאפן.

"ממתי לא קורה לך כלום?" המשיך.

דראקו העביר יד בשיערו.

"עזרתי לו בשיקויים, תרגלנו קצת, שאלתי אותו אם הוא רוצה שנהיו ידידים, הוא אמר כן ועזב." דראקו אמר, מנסה לעשות את זה כמה שיותר מהר.

בלייז הנהן, ואז הבין מה דראקו אמר, בעוד שדאפן פשוט היה פעור פה.

"רגע רגע רגע," אמר בלייז, מרים יד אחת באוויר.

"עשית מה?" הוא שאל בגבות מורמות.

"שאלתי אותו אם הוא רוצה שנהיה ידידים," הוא חזר על מילותיו.

"והוא הסכים."

"אתה לא רציני," אמר דאפן, והתיישב בכבדות על הספה.

"אתה יודע איזה מסוכן זה?" המשיך.

"יכולת לההרג!"

"אני מודע לסיכונים, דאפן." אמר דראקו ברוגז.

"אבל זה שווה את זה."

דאפן נראה נפגע לרגע, אבל לאחר מכן מבטו הראה התחשבות.

"קדימה בלייז," אמר, קם ולקח את ידו של בלייז.

"בוא ניתן לדראקו קצת מנוחה." הוא המשיך, אמר לדראקו להתראות והם יצאו מהמקום, סוגרים את הדלת.

בשנייה שהם יצאו, דראקו מצא את עצמו מרביץ לקיר.

הוא היה כל כך עצבני, אבל לא ידע למה.

--

קצת קצר, אבל השבוע יעלה עוד פרק. 

מחכה לתגובות :)

אוהבת מלא, שיהיה שבוע טוב לכולם! 

הפרק הקודם