לחזור

הפרק הזה הוא מין פרק מעבר .. תהנו :).
נ.ב - הפרק הזה שונה מהפרקים האחרים והוא לבדו מדורג R. מי שלא מעוניין לקרוא שיכתוב לי בפרטי ואני אתקצר לו את מה שקרה בפרק..

פרק רביעי: כאב
קדרה מבעבעת נחה באמצע המרתף.
רד דידה אל מול הקדרה בשרביט שלוף, תחבושת גדולה עטפה את צווארו, שממנו לא מזמן נקרע הלורד וולדמורט מפנים בלבד, לגוף תינוקי, צנום, רזה כשלד ולבן כסיד.
"עצם האב, שניתנה מבלי לדעת את תחדשי את בנך!" צעק רד והרחיף את העצם שזימן בלחש זימון אל תוך הקדרה.
"בשר המשרת שניתן מרצונו אתה תשקם את אדונך!" קרא רד והתקדם לקדרה. הוא הרים את רגלו, ובעזרת סכין חתך נתך מהרגל, נתך שנפל, מדמם, אל תוך בקדרה שהמשיכה לבעבע.
"דם האויב שנלקח בכוח אתה תחיה את יריבך!"
זה היה המרכיב הקשה ביותר למציאה, מי אויב מושבע לוולדמורט ועדיין חי? לבסוף הם מצאו את פנדורה לופין, נכדתו של טד לופין. רד נאבק בה ולקח ממנה כמה טיפות דם (כמובן הוא מחק את זיכרונה). הם קיוו שמישהי שגם הסבא-רבא שלה וגם הסבא-רבא שלה נספו בידי וולדמורט, משמשת גורם מספיק.
רד טפטף את טיפות הדם לקדרה, והרחיף פנימה בעדינות את גופו הצנום של וולדמורט.
טום רידל, יפה תואר וערום כביום היוולדו, יצא מתוך הקדרה והביט בעורו. בשר ודם. בהינף שרביטו, יצר לו רד גלימה.
"הגיע תורה של בלטריקס." אמר וולדמורט בחיוך.
*
רד צרח, צרחותיו היו איומות ונוראות לכל אוזן. צווארו ממילא היה פצוע, להצמיח משם את בלטריקס היה עינוי בל יתואר.
רק לאחר רבע שעה הצליח רד להיעמד.
"איך אני נראת?" שאלה בלטריקס מתוך עורפו של בן-נינה.
היא הייתה קרחת לגמרי, מכוערת להחריד.
"מספיק טוב בשביל לחזור לחיים." סינן וולדמורט, בשביל בלטריקס זה היה די והותר על מנת לחיוך חיוך רחב ומוקסם.
הם עברו על הטקס בשנית, קרעו את בלטריקס מתוך רד הצורח, הביאו קדרה חדשה.
רד צלע בכאבים, אך לא התלונן, מול הקדרה.
"עצם האם, שניתנה מבלי לדעת את תחדשי את ביתך!" הוא הרחיף את העצם שנקלחה בזימון אל הקדרה.
"בשר המשרת שניתן מרצונו אתה תשקם את גברתך!" מזה וולדמורט ובלטריקס חששו. רד אינו המשרת שלה, הוא צאצא, סגן נוסף לאדון האופל...
רד חתך עוד נתח מבשר רגלו וזרק אל הקדרה, את הפצע הקודם ריפא בסחרור שרביט.
"דם האויב שנלקח בכוח אתה תחיה את יריבתך!"
את טיפות הדם הזה הם לקחו מניק וויזלי, נכדו של ג'ורג' וויזלי, שהתאום שלו – פרד – נרצח בידי בלטריקס.
רד טפטף את טיפות הדם והרחיף פנימה ברעד את גופה השלדי של בלטריקס.
בלטריקס בקעה מתוך הקדרה. ערומה לגמרי, היא הסמיקה לנוכח מבטו של וולדמורט. "קחי.." מלמל רד ויצר בשבילה שמלה אדומה ארוכה, היא לבשה אותה במהירות.
"אנחנו חיים.." מלמלה בלטריקס באושר, רד כבר לא יכל לשאת את הכאב והתעלף.
"אכן כך, חיים בשר ודם." אישר וולדמורט.
"אנחנו מוכנים למשימה עכשיו..." המשיכה בלטריקס.
"מוכנים בהחלט."
"אבל לפני כן, היה לי רעיון קטן.."
"רעיון, בלה?"
"רעיון."
וולדמורט האזין לרעיון של האישה הנאמנה לו ביותר, הוא חייך חיוך קטן, והנהן בהסכמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא