ניוט סלמנדרה השני

ניוט סלמנדרה הסתכל על כתפו, שם נעמד הבוטראקל שלו.

"זה שום דבר," התחמק ניוט והחזיר את היצור הקטן, דמוי הצמח לכיס המעיל שלו.

"פיקט הוא הרבה יותר משום דבר! הוא אישיות מהותית!" מחה אדי רדמיין תוך שהוא שולף את שומר העצים מתוך הכיס של ניוט.

"אני מאוד אשמח אם תחזיר לי את זה, אדוני," ביקש ניוט.

אדי התעלם ממנו.

אדי התבונן מוקסם ביצור שאחז בכף ידו, וחיוך עלה על שפתיו, אך הוא נאלץ להפר את השלמות של הרגע הטהור הזה בכך שהדף את נסיונות הכפיל המרושע שלו לקחת את פיקט בחזרה.

"הוא ממש זז, הדבר הזה," התפלא אדי, "מה זה, רובוט?"

"בטח," שיקר ניוט, וניסה שוב לחטוף את הבוטראקל מידו של אדי.

אדי הזיז את ידו במהירות, אך בטעות אחז בפיקט חזק מדי, והיצור שרט אותו באצבעותיו הארוכות והדקות, השתחרר ונצח ברכות על הרצפה.

ניוט עט על ההזדמנות ולקח את פיקט בחזרה.

אדי לטש את עיניו בשריטות שעל ידו במבט נעלב.

הבנה חלחלה לתוך מוחו.

זה-הוא- בוטראקל אמיתי, אף אחד לא יתכנת צעצוע ששורט אנשים.

אדי לקח את פיקט שוב מתוך כיסו של ניוט.

זה לא היה מנומס במיוחד, אבל אדי כבר פעל על פי ההנחה שכללי נימוס לא כוללים מקרה שבו אתה פוגש את הכפיל המרושע שלך.

הבוטראקל התנגד, ושרט את אדי שנית, אבל אדי היה מוכן לזה ולא שמט אותו.

"אל תתקוף אותי, פיקט," התחנן אדי וקירב את היצור הענפי אל פניו.

"אל תתקוף אותי, זה אני, אתה לא רואה? אני ניוט סלמנדרה."

"סליחה?!", התקומם ניוט סלמנדרה האמיתי.

בתנועה זריזה הוא הצליח לחלץ את פיקט מבין אצבעותיו של אדי.

"אני חייב להחזיר אותך לתוך המזוודה..."

אך יצאה המילה מבין שפתיו של ניוט והוא תפס שאינו מחזיק דבר מלבד בוטראקל.

"איפה המזוודה שלי?"

דני גהרס רץ, ידו האחת אוחזת במזוודה וידו האחרת בסמארטפון שלו, עדיין מצלם את המתרחש בשידור חי.

דני היה גבוה, בלונדיני ,שרירי ושזוף עם עיניים כחולות, אך לא זכה לקבל את הכינוי "חתיך הורס" כיוון שפרצופו היה מכוער להחריד.

הוא לבש מכנסי ג'ינס אופנתיים וחולצה ירוקה שכתוב עליה דני הכלי, הכינוי שלו ברשתות החברתיות.

היה לו כובע של גריפינדור, בית שאליו התקבל בשל היכולת המופלאה שלו לשקר בשאלון המיון.

לקחתי את המזוודה של ניוט סלמנדרה. אם יש לבחור הזה רובוט כל כך משכנע של פיקט בטח יש לו רובוטים ממש שווים של כל היצורים האחרים.

ברגע שדעתו של ניוט הוסחה- עזוב את הצעצוע הירוק שלי! -דני הצליח להניח את ידו על המזוודה, ואף אחד לא חשב להסתכל אפילו.

זאת גנבה, אמר מצפונו של דני, זה לא מוסרי.

זה יהיה לא מוסרי אם אני אתן לצופים הנלהבים שלי להחמיץ הזדמנות כזאת,
השקיט דני גהרס את מצפונו.

הוא הגיע למקום בטוח, הניח את המזוודה והחזיק את הסמארטפון שלו בזווית טובה מעליה.

"כאן עדיין דני הכלי," הוא הכריז בביטחון עצמי, "אני מספק לכם הזדמנות נדירה להציץ לתוך המזוודה של ניוט הפלא בכבודו ובעצמו."

"המזוודה נפתחת בעוד עשר, תשע, שמונה, שבע, שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת, ו-אני פותח את המזוודה."

"אמרתי לו נדמה לי שאתה מאוד דומה לי והוא אמר בדיוק אותו דבר, בדיוק אותו דבר, מתוך "חבר בתוך ראי", דתיה בן דור."

הפרק הקודם		הפרק הבא