קסם עתיק

כולם מכירים את הארי פוטר של היום. עוד קצת אחורה: גרינדלוולד. אבל בפאנפיק הזה אני אכתוב על תקופה קצת יותר ישנה. לפני שאפילו היו שרביטים.

כותב: Darth Hader
הגולש כתב 114 פאנפיקים.

פרק מספר 4 - צפיות: 6121

(-143165576.533) 15 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: פנטזיה - שיפ: ג'ן ג'ינג'י - פורסם ב: 17.05.2017 - עודכן: 18.07.2017

המלץ!

ID : 8639

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק גמור

נקודת מבט: בסי

בסי הייתה מאוכזבת מעצמה. היא נכשלה. היא כבר הייתה יכולה לראות בעיני רוחה את מורתה הרוחנית נוזפת בה. "אם רק היית מקשיבה לי בשיעורים שאני מעבירה לך היית חוזה את האסון לפני שהוא היה קורה."

היה משהו שבסי הסתירה ממשפחתה. בסי הייתה אורקל. היה לה כוחות של גילו עתידות, אף על פי שהיא לא הייתה כל כך טובה בזה. היא הייתה צריכה להתאמן אצל מורה רוחנית בשם לימר. לימר הייתה בעלת כישרון רב בגילוי עתידות. היא הייתה אישה חמורת סבר אך לא נראתה מאיימת במיוחד- נמוכה ודקיקה. שיערה היה ארוך ולבן כשלג.

המראה של בסי בכלל לא הזכיר מראה רוחני. היא הייתה נערה כחולת עיניים, בעלת שיער חום קלוע בצמה, ולחיים מלאות בנמשים. היא כלל וכלל לא דמתה לריק, ששערו היה שחור קצוץ ועיניו ירוקות כאיזמרגד.

בסי הביטה באחיה בעיניים מלאות עצב. היא לא הייתה מסוגלת לעכל את זה, אבל הייתה תחושה מסוימת שהוא עוד חי. הרי היא בדקה את גופו ולא נראה שום פגע או אפילו סימן. היא הרימה את ידה ועצמה את עיניה. מין זרקור עף פתאום מתוך ידה, וכשהיה בגובה רב, התפוצץ בחוזקה. זה היה אות מצוקה, כדי שידעו איפה למצוא אותה. *בהארי פוטר 4 הורשה להשתמש בקסם זה במבוך של המשימה השלישית

בעודה ממתינה למשפחתה היא החליטה להתיישב ליד ריק המאובן, והתחיל לדבר איתו בידיעה שהוא לא יכול להקשיב.

"ריק, אני מצטערת. אני לא ראויה להיות אורקל. לימר צודקת. אני צריכה לנסות יותר."

"אין צורך להאשים את עצמך..."

"אני כן אשמה. יכולתי לחזות את זה אם הייתי מנסה יותר", התעקשה בסי. פתאום היא קפאה במקום. מישהו ענה לה. היא הביט בריק, אבל הוא היה דומם, ולא הראה שום סימן חיים.

בטח סתם דימיינתי, מחתה בסי.

לפתע החל ראשה של בסי לכאוב. היא עצמה את עיניה כדי למקד אותו, ואז הופיעה במוחה משהו ברור: סכנה! משהו רע עומד לקרות!

היא פקחה את עיניה. היא עוד ראתה מטושטש אך שמה לב למספר דמויות לא ברורות שרכנו לעברה. לאחרו שעיניה התמקדו היא נשמה לרווחה כשזיהתה את משפחתה.

בסי שמה לב שהיא שכבה על הרצפה, הוריה וארבעת אחיה ישבה מסביבה בעיניים דואגות.

"בסי, מה קרה? את בסדר?", פתחה אימה,"ולמה ריק...", היא נעצרה. נראה לרגע שהיא מתאמצת לנשום. כאשר בסי פתחה את פיה להסביר היא סגרה אותו, ואז, כאילו היא שמרה את זה במשך שעה ארוכה, היא החלה לבכות בכי תמרורים. היא לא הייתה מסוגלת לעכל את זה שאחיה במצב קשה, אם לא מת.

אימה אימצה אותה אל זרועותיה וחיבקה אותה בחוזקה. ארבעת אחיה הביט בחלל הסמטה בעצב. נראה שגם הם התקשו לעכל את המצב. ואביה, אביה טמן את פניו בברכיו אך לא נראה ממנו שום סימן של בכי.

משפחת ליסק ישבו שבעתם באבל ולא נראה שיהיו אי פעם מאושרים שוב...

המשך יבוא...