עוטי השיריון בהוגוורטס- הנבואה

"כדאי שנמשיך בסעודה. צבים, אני מקווה שהאוכל הוא בסדר בשבילכם", אמרה פרופסור מקגונגל.

"למעשה", החל מייקי לומר, אבל דונטלו סימן לו לשתוק.

מייקי הביט באוכל. הוא כבר טעם מיץ דלעת ופאי מוזר, זה היה די טעים- אבל זה לא היה פיצה.

"אוף, אני מעדיף פיצה. אין לכם פיצה?", שאל מייקי בתקווה.

"מייקי, פיצה זה אוכל אמריקאי. אנחנו בריטים", הסביר לו פיטר, "אבל אל תדאג, איזה ילד סיפר לי איפה המטבחים. אולי מחר אני אראה לך. שמעתי שאתה יכול לבקש מהעובדים שם דברים..."

עיניו של מייקי אורו. 

"אולי אני יכול ללכת כבר עכשיו!", הוא הציע בשמחה.

"לא יודע בקשר לזה", אמר פיטר, "אני חושב שלא כדאי. איך בדיוק נצא".

מייקי גירד בסנטרו בניסיון לחשוב על רעיון, ואז, בפעם הראשונה בחייו, עלה לו רעיון!

"אני יודע!", אמר מייקי, "אנחנו נגיד שאנחנו לא מרגישים טוב ואנחנו רוצים ללכת לישון. זה בטוח יעבוד".

פיטר רצה למחות, אבל נראה שמייקי כבר גיבש את הרעיון, כי הוא לא נראה בטווח עיניו.

פיטר מיהר להדביק את הקצב של מייקי.

"פפפ... צבים לא אמורים להיות איטיים יותר?", אמר פיטר בהתנשפות.

מייקי הגיע לדלת יציאה מהאולם הגדול ונעצר.

פילץ' עמד שם והביט בהם בחשדנות כאומר "תתרחקו מפה אם אתם לא רוצים צרות".

"מה אתם רוצים", הוא אמר במקום.

לא נראה שהוא מופתע מהופעה של ארבע יצורים.

אחרי כמה שנים טובות שהוא שירת בבית ספר לקוסמים הוא היה כבר רגיל לדברים מוזרים.

"אנחנו לא מרגישים טוב. אנחנו רוצים ללכת לישון", אמר מייקי, וקרץ לפיטר המודאג.

"שיהיה", אמר פילץ' בקולו הנמוך והצרוד.

הוא פתח את הדלת מספיק בשביל לאפשר לשניהם לצאת בבת אחת וטרק אחריו.

"מייקי! אני אומר לך, זה לא רעיון טוב!", מחה פיטר.

"נו, אל תתחיל להיות רבינקלו ששומר על הכללים", אמר מייקי, "מה כבר יכול לקרות?!"

פיטר גילגל את עיניו, אך ניכר שהוא קצת השתכנע, "טוב, בסדר. אבל לא להגזים!", הוא אמר.

"אני רק אוכל פיצה וזהו", אמר מייקי.

והם התקדמו לעבר המטבחים. 

"המטבח נמצא מעבר לדיוקן של פירות. צריך לדגדג את האגס ואז הדיוקן חושף דלת", הסביר פיטר.

בעודם מתקדמים התחילו פיטר ומייקי לפטפט. 

פיטר סיפר לו עוד על הסדרה שעשו צבי הנינג'ה, והוא אפילו ציטט כמה מילים מפורסמות של מייקי (בויאקשה! קוובאנגה! בויקאבנגה!).

נראה שמייקי מאוד התלהב מהרעיון שבמקום כלשהו הוא מפורסם ("אתה הדמות האהובה עלי", אמר פיטר).

כאשר היו במרחק מסדרון מהדיוקן של הפירות, קרה משהו לא צפוי- עשן אדום החל להתפזר ברחבי המסדרון.

"מה כבר יכול לקרות", ציטט פיטר, וגילגל את עיניו פעם נוספת.

"זה כלום", אמר מייקי בביטחון, "זה סתם עשן אדום שמרדים".

"זה מה???", הספיק פיטר לומר לפני שהוא ומייקי צנחו על הרצפה מעולפים.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא