הבית החמישי // גמור

אחרי שעלינו על הרכבת, פגשנו את רוז והוגו ואלבוס הכיר להם אותי, אבל בספרים תיארו את הוגו יותר שמח.

הוא היה קודר, והשער הג'ינג'י הקופצני שלו השחיר ונפל. לילי לחשה לי שזה בגלל שמיינו אותו לסלת'רין.

סקורפיוס קרץ לאלבוס וצחק, ואז אלבוס הסמיק והסתכל עליי. זה מחזק את ההרגשה ש-- לא, אין סיכוי שזה קורה.

התיישבתי על יד רוז והיא בכלל לא שמה לב אליי. היא היתה עסוקה בלנעוץ מבטי שנאה בסקורפיוס.

"היי, אני מיי!", הושטתי לה את ידי וחיכיתי לתשובה, והתשובה הגיעה בדיליי של חמש עשרה שניות.

"או, היי! אני רוז! אלבוס סיפר לנו הרבה עלייך!", היא קפצה וצחקקה.

רגע, מה? למה הם יודעים עליי? מה אלבוס באמת מסתיר?

אני לא אשאל אותו עכשיו מול כולם.... אני אחכה עד שנגיע.

הרכבת החלה לנסוע ואז נעצרה בפתאומיות. שמעתי צעקות של בהלה מהקרונות הקדמיים. 

למזלנו הרב הקרון שלנו היה מאחורה אז אנחנו רק התענגנו על הצרחות המזוועות של המפונקות מהשנה השישית שהיו בקרון הקרוב יותר אלינו.

הרכבת נסעה, אבל במהירות מטורפת. היא רק המשיכה להאיץ ובתוך חמש דקות ראינו את הצריחים הגבוהים של הוגוורטס.

לרוב יש סיפורים מעניינים ברכבת בדרך להוגוורטס, אבל ההתרחשות היחידה שקרתה זה שג'יימס התנשק עם 6 בנות בזמן הזה ולא התעלף.

נכנסנו פנימה. אמרו שיש שני צריחים חדשים בשביל בית רולינג, מורים חדשים ובלה בלה בלה, הגענו לאולם הגדול.

התיישבתי בין מאות ילדים בני גילי שאני לא מכירה. מקונגל הסבירה הכל והיה די משעמם.

ראיתי שילדה מסוימת סלת'רין נועצת בי מבטים. היא מילמלה את השם שלי.

אחרי סיום הארוחה (מודה, היה מעולה! כיפאק לטבחים!) ניגשה אליי הילדה מסלת'רין.

"היי מיי!", היא ממש התרגשה, לא ממש הבנתי למה.

"היי מישהי רנדומלית שאני לא מכירה...", היא נראית לי מוכרת מאיפה שהוא...

"מיי, את לא זוכרת אותי? טוב אולי זה יזכיר לך.... מיי-מו?", היא שלפה מהכיס הפנימי שלה תמונה.

הכול חוזר אליי. אני לא מוגלגית. ומעולם לא הייתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא