חסר בית

תודה לכל מי שהגיב! כל מי שאוהב, פליז תמשיכו להגיב!!

כמה וכמה פעמים יצא לדניס להגיעה למירפאה. פעם אחת כי הוא שבר את היד כששיחק בקווידיץ', פעם אחת כשניתקל בעץ המכונה "הערבה המפליקה", ופעם אחת כי הוא טעה בדרך.

דניס ניכנס למרפאה ומדאם פומפרי רצה אליו ממלמלת "הם מטורפים... מה ניראה להם?...". היא לקחה אותו אליה למשרד. משרדה של מדאם פומפרי היה שונה מכול משרד אחר שדניס ראה אי פעם. האמת, שזה כלל לא ניראה כמו משרד. ליד הקיר הימני עמדה מיטת עץ יפה מקושטת, מולה היה שולחן כתיבה קטן, ומעליו כמה מדפים. מול הכניסה לחדר עמד ארון גדול, ומסתבר שהוא מיצר תרופות בעצמו כל שבוע והוא מסדר אותם בתוכו. היא פתחה את הארון, הוציאה קופסא ונתנה לדניס כדור סגול קטן. היא דחקה בו לבלוע אותו, ומיד אחרי שבלע היא הטילה כישוף, וכל כאביו נישכחו. הוא יצא ממשרדה, אמר תודה, ורץ בחזרה למיגרש.

דניס ראה כל ביצה וביצה מכל הבתים. הוא עבר בין כולן, מנסה לימצוא משהו, אך לשווא. הן היו זהות לגמרי, ואותה צרחה בדיוק נישמע כשפתח את הביצים. המיתחרים כמובן היו נחמדים אליו ונתנו לו להיסתכל, אבל מישום מה הם ניראו כאילו כבר עזרו להם.

דניס הפסיק להיתעסק בביצות ביגלל שתיי סיבות. אחת, שכל הילדים ממילה הפסיקו להיתלהב מהן, ושתיים, ביגלל זאס. זאס היה ילד מגריפינדור, שמישום מה מאוד לא אהב את דניס. מידי פעם מצא את עצמו דניס בורח לאורך מסדרונות בעוד זאס מקלל אותו (עם או בלי שרביט).

"בבקשה" היתחננה נוגה "תספר על זה למישהו!". "לא" אמר שוב דניס. לא הוא יצא פחדן בסיפור הזה. "תתגבר כבר על הרצון להיות גיבור ותלך לספר למישהו!!" היא חזרה. דניס שלח לה מבט כועס, והיא בתמורה הפנתה לו את גבה והיתיישבה לאכול. דניס הביט במרירות על גבה של נוגה, והלך לעבר שולחן סלית'רין.

להפתעתו הגמורה, כשפנה דניס במסדרון שמוביל לחדר המועדון של גריפינדור, הוא גילה שם את זאס. דניס הוא היישיר אליו מבט. זאס היתקדם לעברו, מוציא שרביט. דניס אוציא גם את שרביטו שלו והיתכונן. הוא ראה את המבט המופתע. הוא ניחש שזאס יערוב לו מתי שהוא, ולקח איתו שרביט ליתר ביטחון. זאס כיוון את השרביט, וכך גם דניס. אף ילד לא עבר שם. הם היו טיפה רחוקים מחדר המועדון, מספיק בישביל שקולות הלחשים אינם יגיעו לאוזני התלמידים האחרים. הם הביטו זה בזה במבט של טעוב ואז... "גלמנטו!" צעק דניס. "פיינטדאון!" צרח זאס. שני בומים חזקים נישמעו, אך דניס לעולם לא ידע מה הם היו, כי בדיוק באותו הרגע פגעה בו הקללה של זאס. דניס הרים את ראשו. הקללה שלו פיספסה את זאס ופגעה בקיר שמאחוריו. דניס, ירד על ארבע. הוא מעולם לא הרגיש כך. כל חושיו היו כהים. הוא ניסה לקום אך ניחשל, ונפל לריצפה. הוא היטה את ראשו אל זאס, שחייך חיוך מרושע. "נחמד, נכון?" הוא שאל בצחוק. "חברים שלי נתנו לי את זה. זאת קללה ש..." אבל דניס מעולם לא שמע מה הקללה עושה, כי שניה אחר כך, הוא עצם את עיניו, ולא קם. זאס צחק שוב. הוא הרחיף את דניס, וחמק איתו בשקט החוצה אל היער האסור. דניס, שכל הזמן הזה היה מעולף, לא נועד להיתעורר בקרוב. זאס זרק את דניס ליער והלך מישם. "אין עוד הומלסים פה בהוגוורטס" הוא חשב בשימחה "ועוד מעט גם לא יהיו בוצדמים". הוא ניכנס לטירה, וסגר את הדלתות הגדולות.

הפרק הקודם		הפרק הבא