חייב להיות חלום.

נקודת מבט כללית

"אוי אלוהים, נשארתם ערים כל הלילה נכון?" לילי נכנסה לקרון

טום ואמה החליפו מבטים מהירים והנהנו

"מה אני עושה איתכם.."

"איפה פריש?" טום שאל

"אוי פריש. יופי שהזכרת לי ילד"

לילי סימנה משהו מוזר בשני אצבעותיה והעוזר האישי שלה נכנס

"לך תעיר את פריש, ודחוף"

הוא הנהן ויצא

"לילי?"

"כן?" היא השיבה תוך כדי סידור שערה במראת כיס שהוציאה

"מי זאת המדריכה שלי? מליסה?"

לילי מיד הפנתה את מבטה אל אמה

"כ-כן" היא אמרה במבט תוהה למדי

"איפה היא?"

"היא תפגוש אותנו בקפיטול, היא לא יכולה-"

"פריש ער ומתארגן לארוחת הבוקר גברתי" עוזרה של לילי נכנס

"תודה" לילי אמרה בכבוד "קדימה ילדים יש ארוחת בוקר!"

הם יצאו מהקרון אחרי לילי במהירות

טום ואמה הביטו אחד השנייה במבטים מבולבלים

לילי הובילה אותם לקרון ופריש כבר היה שם, שותה קפה ונראה טוב יחסית לאיש שקם עכשיו

לילי התיישבה ליד פריש וטום ואמה מולם

"טוב ילדים, מה התוכנית להיום?" פריש שאל

"אתה לא זה שאמור להגיד לנו?" אמה שאלה וחייכה

"אה כן" הוא חשב על משהו "בעיקרון אין לנו מה לעשות עד מחר, רק מחר נגיע לקפיטול ונוכל לאמן אתכם יחד עם מליסה"

"מליסה.."

"מליסה היא המדריכה שלך, אמה"

"אז מה נעשה?" טום שאל

"נראה ביחד את האסיף של המיועדים מהמחוזות האחרים"

"נשמע מעניין"

"לא תמיד" פריש אמר בקריצה

"מה זאת אומרת?"

"לפעמים... המיועדים... בוא נגיד, משעממים יותר מדי. מפוחדים וחלשים, כאלה שלא כיף להתחרות נגדם"

טום ואמה הנהנו

טום הסתכל על אמה "בואי נקווה שיהיו כאלה שכיף להרוג אותם" ואמה ציחקקה

"טוב זוג יונים, בואו תדברו על זה אחר כך"

"אנחנו לא ביחד" אמה אמרה ונעצה בפריש מבט

"כועסת... אני אוהב את זה" פריש אמר, חייך ולגם מהקפה שלו, שאגב, עמד להגמר

בפרק הבא יוצגו המיועדים, מצטערת שזה קצר, מקווה שאהבתם, תגיבו ^~^

הפרק הקודם		הפרק הבא