אחרי המוות

"היי איימי, הכל בסדר?" איימי נרתעה למגע בכתפה.

"מה קורה איתך?" היד לא עזבה אותה. איימי הרימה את עיניה אל תוך עיניו החומות היפות של ג'ייק.

כן, עיניים חומות. לא כחולות. כבר זמן מה שלא הביטה בעיניים הכחולות ובחיים יותר היא לא תביט לתוכן. רעד עבר בגופה.

אחיזתו של ג'ייק התהדקה בכתפה.

"את בסדר?" הוא המשיך בקולו המלטף והמודאג.

"אני בסדר." איימי מיהרה לומר, מתעשתת על עצמה בכך שהרימה את המזלג השמוט בצלחתה וקרבה חתיכת בשר אל פיה.

ג'ייק הסיר ממנה את ידו אך עדיין המשיך להביט בה במצח חרוש בקמטים.

כמה חמוד הוא. איימי לא יכלה לעצור את המחשבה והרגישה איך לחייה מסמיקות. הוא רק דואג לה. כי עכשיו הוא זה שדואג לה. ג'ייק הגבוה והנאה בעל העיניים החומות והביטחון העצמי. כמה מזל יש לה שהוא פה איתה, שמישהו כמוהו בכלל מסתכל עליה ועוד דואג לה. במשך כל כך הרבה זמן היא נאלצה להיות חזקה, לא מגיע לה מישהו כזה שיאהב אותה וידאג לה?

אבל כבר היה לך מישהו שאהב אותך ודאג לך, קול מוזר אמר בראשה. היה לך אותו.

איימי ניערה את ראשה בשיגעון מנסה להוציא את המחשבות מראשה. אסור לה לשקוע בהן. ג'ייק פה לצידה והכל בסדר.

"איימי." מגע ידו של ג'ייק ששבה לאחוז בכתפה העביר בה צמרמורת.

היא לקחה נשימה עמוקה ואמרה "אני מצטערת, אני בסדר."

ג'ייק הנהן ואיימי ראתה את עיניו מגלות הבנה נסתרת. אחרי כל מה שעברו ביחד, הוא הבין אותה, היא חשה הקלה.

זה בסדר. קול אחר, מרגיע, הופיע בראשה. הכל בסדר.

לפתע קולו של אחיה התפרץ אל תוך המטבח וניתק את רצף הקולות בראשה.

 "איימס, אני מקווה שאת והחבר שלך לא גמרתם לנו את כל האוכל." דן התיישב אל מול השולחן ואטיקוס, בעקבותיו, קרא "היי! זה אח שלי שאתה מדבר עליו."

דן משך בכתפיו וג'ייק לכסן חיוך אל איימי.

כמה שהחיוך הזה גרם לבטנה לפרפר...

זו הייתה הרגשה מוכרת כי היא כבר חוותה אותה לפני כן עם מישהו אחר, איתו. איימי בלעה רוק.

"אני הולכת להתקלח." היא הודיעה וכמה מהשולחן בלי כל הסבר נוסף לעזיבתה הפתאומית.       

מתחת למים החמים היא נתנה למחשבות לזלוג ממנה, לעבור בראשה ולהינמס לפני שהיא מספיקה לשמוע אותן. ככה הכי טוב. לא לשקוע עמוק בתוך היגון שהן מביאות איתן.

כשנכנסה לחדרה, מישהו ישב על מיטתה. ג'ייק.

"איימי." הוא קרא בשמה, שנשמע כל כך טוב על שפתיו וסרק את פיג'מת ההלו קיטי הוורדה שאהבה ללבוש מכיוון שגרמה לה להרגיש כמו ילדה קטנה ותמימה בלי כל הדרמות שנחשפה אליהם במהלך חייה.

"חשבתי שנדבר קצת." הוא המשיך בקול מעט מהוסס.

למה הוא מהסס? איימי לא יכלה שלא לתהות לעצמה. ג'ייק שתמיד מלא בביטחון מהסס לדבר איתה. האין זה מוזר?

"בסדר." היא אמרה באיטיות והתיישבה על ידו.

"אז ככה." הוא פתח ואיימי הופתעה עוד יותר כששמה לב לחשש שהתגנב לקולו.

"אני יודע שזה לא קל." הוא המשיך. "אבל אני החבר שלך ואני ורצה שתדעי שאני כאן בשבילך. אם את רוצה לדבר, לשתף או סתם לא להיות לבד, אני כאן."

אז הוא רק דואג לה.

ברור שהוא דואג לה. הוא ואחיו מבלים את רוב זמנם בביתה ואפילו לפעמים נשארים לישון שם.

איימי התקרבה אליו ואחזה בידיו החמימות. נראה שהביטחון חזר אליו.

"אני יודעת." היא לחשה. ג'ייק חייך.

זה לא קל. מילותיו הדהדו בראשה. אבל זה יכול להיות כל כך קל, היא חשבה לעצמה. אם לא ניתן למחשבות ולזיכרונות מהעבר להיכנס באמצע זה יהיה פשוט כל כך קל.

אני החבר שלך ואני תמיד כאן בשבילך, הוא אמר לה. מה הייתה עושה בלעדיו? חיוך התפשט גם על פניה ולרגע היא הרגישה בטוחה איתו, רק לרגע אחד כי שניה לאחר מכן הקול המוזר חזר.

הוא היה החבר שלך, והא כבר לא כאן בשבילך. הוא לא כאן בכלל.

לפתע ידיו של ג'ייק כבר לא היו חמימות למגע. הן היו קרות ומרחיקות ואיימי ניתקה את ידיה מידיו במהירות.

"איימס." הוא לחש בהפתעה והפעם כשהביטה בעיניו וראתה את הצבע החום זה הכה בה חזק. תזכורת למה שאיבדה, לבגידה שלה ולשקר שלא הספיקה לגלות לפני שעזב אותה.

אצבע קרה עברה על לחיה ואיימי קפצה לאחור.

"אני לא יכולה." היא הנידה בראשה, מחניקה את הדמעות שעמדו בגרונה ומיהרה לעזוב את החדר.

הפרק הקודם		הפרק הבא