ליילה- חצויה?

*כל זכויות היוצרים שמורות לריק ריירדן (חוץ מעל הOC שלי) ואני לא מתכוונת להרוויח כסף מפאנפיק זה*

אחרי 4 ימים- 18/8- שעה לפני שקרונוס הובס לחלוטין וכולם חזרו למחנה.

אני ואמא ישבנו בחוף ליד הבקתה, שחינו, דיברנו שיחקנו ואכלנו (הרי מה זה בילוי בלי אוכל?!)

עד שפתאום הופיעו מעבר לפינה כלב שאול, מנטיקור, אמפוזה וענק לייסטריגוני.

הם צעדו לקראתנו, ואז כשהיו במרחק 10 מטר, המנטיקור דיבר,

"החצויה ליילה כהן, אדוננו, הלורד קרונוס ואחיו הטיטאנים חפצים לראותך. בואי איתנו עכשיו, או מותי, יחד עם אימך, בקרב"

ולפני שהספקתי להגיב, אמא אחזה בכתפי וסובבה אותי כך שאפנה אליה, הרימה את ידה ועילפה אותי בעזרת מכה חזקה בצוואר.

אחרי שלוש שעות:

התעוררתי מקול צעקות לידי.

פקחתי עיניים וראיתי את אמא שלי עומדת ומתווכחת עם.. קנטאור לבן?!

גם הם קיימים?!

חשבתי שרק המפלצות והאלים שרדו את המעבר...

טוב בכל מקרה, הם לא שמו לב אליי עדיין. אמא שלי נראתה מאוד נסערת, כאילו היא בוכה.

היא צעקה על הקנטאור "איך הם מצאו אותנו?! אנחנו ברחנו! ברחנו חודש לפני המלחמה, כדי להגן עליה!"

הקנטאור דיבר בקול חלש ועדין שלא יכולתי לשמוע, כנראה מנסה להרגיע אותה.

אמא שלי ענתה "אני יודעת שהיא חזקה! גם חצויה וגם נצר!"

הקנטאור דיבר שוב, ואחרי המשפט הזה, אמא שלי כבר התייפחה והרימה את קולה עוד יותר

"מה!? היא הבת שלי! לא אכפת לי כמה היא חזקה, היא קודם כל הבת שלי!".

השיחה לא נקלטה במלואה בראשי, בגלל כל התרופות, אבל אמא שלי לא נטתה לצעוק, או לבכות, או להראות חולשה מכל סוג...

היא תמיד לבשה תדמית שמחה..

הייתי מודאגת..

ןמרב מחשבות, נפלתי מהמיטה.

אמא והקנטאור שמעו את החבטה ומיהרו לעברי.

אמא הרימה אותי בחזרה למיטה והקנטאור סימן לנער הבלונדיני שהתרוצץ במרפאה המלאה עד אפס מקום בניסיון לעזור לכל המטופלים,

שאני בסדר ולא צריכה עזרה, כך שהמשיך לטפל במטופל במיטה הסמוכה אליו.

הקנטאור פנה בחזרה אליי ואמר:

"ברוכים הבאים למחנה החצויים. אני כירון, מנהל הפעילויות".

בדיוק כשסיים כירון את דבריו, הגיע הנער הבלונדיני, שבינתיים סיים לטפל במטופל שבמיטה לידי, עמד ליד כירון, הסתכל עליו וכחכח בגרונו,

כרומז שזה זמן המבקרים לעזוב.

כירון בתגובה צחק והציג לפני את הנער הבולנדיני כוויל סולאס, בן אפולו האחראי על המרפאה ואז ליווה את אמא החוצה,

כנראה כדי לסיים את השיחה ההיא במקום פרטי יותר.

ויל בדק את הסימנים החיוניים שלי, את לחץ הדם וביצע בדיקת דם לפני שהכניס קצת סם הרדמה לאינפוזיה שלי.

הכל הטשטש בהדרגה, ואני נפלתי לשינה ללא חלומות.

הפרק הקודם		הפרק הבא