כול מה שאני צריך זה אותך.

תגובות!!!!! בבקשה!!! אני באמת רוצה לדעת מה חשבתם!!

ניקו התעורר כשוויל לחש לו באוזן "בוקר טוב ארוס" וניקו הרגיש כמו אוצר יקר,

 "בוקר טוב" אמר מסמיק, וקם. וויל כבר היה לבוש בחליפה הכחולה שלו, ואם אור הבוקר שהוחזר מהשער הבלונדיני שלו הוא נראה כמו קרן שמש.

ניקו היה כול כך המום ששכח שהוא בפיג'מה, אבל וויל היה כול כך יפה וכול כך שלו. זה גרם לניקו להרגיש שלם, כאילו הוא מצא את החלק האבוד שלו.

וויל "עד כמה שאתה יפה בפיג'מה לא נראה לי שזה יהיה מתאים ללבוש לחתונה," אמר מרים גבה. ניקו לגמרי שכח מה היום מרוב שמחה, "מה? אהה כן אהה.. " הוא חטף את החליפה ורץ לשירותים.

 כשיצא הפה של וויל נפל עד לרצפה. ניקו היה לבוש בחליפה שחורה [אחת הסיבות למה הוא היה כול כך שמח שאנבת' החליפה לו תפקיד, כי הוא יכול ללבוש חליפה שחורה] וחולצה לבנה. "וויל אתה יכול לעזור לי לקשור את העניבה?" שאל ניקו מסמיק.

 "כן בטח ברור." וויל נגש מול ניקו והתחיל לקשור את עניבת הפרפר המטופשת שאנבת' אמרה שהוא חייב ללבוש.

 כשוויל גמר לקשור את העניבה הוא לחש לאוזן של ניקו "אתה כול כך יפה,  ניקו שלי, ארוס שלי" אמר שמח. ואז נישק את ניקו.

ברגע זה ניקו הרגיש את זה, הוא מאורס, לא ילד קטן ועלוב יותר, הוא גבר מאורס.

 "אוקיי אנחנו חייבים להיות בהר החצויים בעוד שעה, מה אתה רוצה לעשות עד אז." שאל וויל עדין מחבק את ניקו.

"אני רוצה ארוחת בוקר אולי?" אמר ניקו מסמיק. וויל קימט את המצח, בברור זה לא מה שהוא התכוון "אוקיי ואחר כך?" שאל,

 "אנחנו יכולים ללכת לחוף? מהמקורות שלי זה מקום רומנטי מאוד?" שאל ניקו. האמת? הוא לא ידע מה זוגות ארוסים עושים ביום הראשון.

"לא. בוא נעשה משהוא שאתה אוהב, היום כולו שלך, אה וגם של פרסי ואנבת'..." אמר וויל ונשמע מדוכדך. "

אתה יודע מה? מחר נעשה  מה שאני רוצה, אתה יודע,, כי היום יש לנו פחות זמן. היום זה היום שלך וויל" וויל היה כול כך מופתע שהוא שכח מה להגיד לכמה שניות.

 "מה.. אה כן בסדר, אולי אנחנו יכולים לטפל בפצועים ממסיבת רווקים של פרסי?" שאל וויל, "לא נראה לי בדיוק עבודה של שעה, אבל אם אתה רוצה..." התחיל להגיד ניקו,

 ווויל קטע אותו. "לא נראה לי ממש רומנטי" אמר בהחלטיות.

 ניקו "אני יכול להלוות את גברת אולירי, אתה יודע מסע צללים למקום רומנטי" וויל עשה פרצוף כשניקו הזכיר מסע צללים, אל אף שניקו היה יותר מבסדר כיום, זה עדין הפחיד את וויל שהוא יתפוגג לצללים שוב.. אף שניקו לא האמין לזה.

 "אולי אפשר ללכת לצרפת לארוחת בוקר? פרסי לכך פעם את אנבת'" נכנע  וויל.

ניקו "לא נראה.." ושוב קטע אותו וויל,

 "עיר האורות, עיר האהבה, אנחנו לבושים לזה? חוץ  מזה  היום זה יום שלי נכון?" אמר וויל בקריצה, ניקו עדין מסמיק. "בסדר אבל כדי שנמהר ." 

הפרק הקודם		הפרק הבא