הקונדסאים קוראים הארי פוטר-האסיר מאזקבאן

אז כן המון זמן לא העלתי פרק אבל אני מקווה מעכשיו אוכל לחזור להעלות פרקים בקביעות

~

"מי זה?" שאג הדוד ורנון "מי אתה"

רמוס:רמוס לופין

סיריוס:סיריוס בלק

פיטר:פיטר פטיגרו

גיימס: ג'יימס פוטר

"רון- וויזלי" השיב רון בצעקה, כאילו הוא שוחח עם הדוד ורנון מהקצה הרחוק של מגרש כדורגל

סיריוס:זה המשחק המשעמם הזה של מוגלגים כמו קווידיץ' רק בלי מטאטאים ועם כדור אחד?

פיטר:כן

"אני-חבר-של-הארי-מבית-הספר"

ג'יימס: אידיוט למה אתה אומר את זה הם שונאים קוסמים!!

עיניו הקטנות של הדוד ורנון פזלו לעברו של הארי, שעמד נטוע על מקומו

סיריוס:אותו קרח

"אין פה שום הארי פוטר" שאג הדוד,

רמוס: יש שם איזה אחד

והרחיק את השפופרת עוד יותר כאילו פחד שתתפוצץ

סיריוס:חבל שזה לא קרה

"אני לא יודע על איזה בית- ספר אתה מדבר!

ג'יימס: כן אתה כן אלא אם כן אתה לא יודע איפה האחיין שלך לומד

לעולם אל תצלצל לכאן שוב!

סיריוס: *בבוז* אני לא רואה איך אתה יכול לעצור את זה מלקרות

אל תתקרב למשפחה שלי"

פיטר: *לורנון* זה לא שהמשפחה שלך כזה ביקוש

והוא טרק את השפופרת בחזרה על כנה כאילו ניער מעליו עכביש  ארסי

ג'יימס: חבל שהוא לא פגש אחד כזה

המהומה שקמה בעקבות השיחה הזאת היתה אחת הנוראיות ביותר שהיו זכורות להארי.

רמוס:אתם יודעים, אני די שונא את הדרסלים האלה 

"איך אתה מעז לתת את המספר הזה לאנשים כמו... אנשים כמוך"

סיריוס: אנשים מה? חנונים?

שאג הדוד ורנון והתיז על הארי כמויות של רוק

כולם:איכס!

רון כנראה הבין שהוא סיבך את הארי בצרות כי הוא לא התקשר שנית

ג'יימס:כן, המגעיל הזה ירק עליו

גם חברתו הטובה השניה של הארי מהוגוורטס, הרמיוני גריינג'ר, לא יצרה קשר

סיריוס: מעולה

הארי חשד שרון הזהיר את הרמיוני לא לצלצל, וזה דווקא חבל

סיריוס:מה?

פיטר:למה?

כי הרמיוני, המכשפה המוכשרת ביותר בשיכבה של הארי, שהיתה בת להורים מוגלגים

פיטר:מזכיר לי את אוואנס

ידעה היטב להשתמש בטלפון

ג'יימס:גם אני יודע!

סיריוס:שקרן, מה אתה יודע לעשות? לחפור לאנשים?

ודאי היתה חכמה מספיק כדי לא להזכיר את העובדה שהיא לומדת בהוגוורטס

סיריוס:שלא כמו ג'יימס שהתחיל לצעוק בטלפון שהוא לומד בהוגוורטס 

ג'יימס: אני חושב שאחותה של אוואנס לא מתה על קוסמים, כי היא התחילה לצעוק ולהתחרפן כאילו הטילו עליה קללת קרושיאטוס

כך קרה שהארי לא שמע מילה מאף אחד מחבריו הקוסמים במשך חמישה שבועות ארוכים,

ג''מס: *בנימה של מישהו שמסביר משהו לאדם מפגר* דואר ינשופים... שמעתם על זה פעם?

רמוס: אמ... קרניים, הם לא שומעים אותך

ג'יימס:לעזאזל

והקיץ החל להסתמן כמדכא לא פחות מקודמו

פיטר:למה הוא לא בורח, כמו סיריוס

רמוס:לאן הוא ילך?

סיריוס:הוא יכול ללכת לחבר שלו, כמוני

ג'יימס: כן, כולם זוכרים את הבריחה הגדולה שלך וההגעה שלך אלי

פיטר:עדיין לא ממש הבנתי, רך-כף פשוט הופיע אצלך בבית פתאום?

סיריוס:הגעתי בלילה, טיפסתי לקומה השניה בצורת האנימאגוס שלי ונכנסתי לחדר של קרניים דרך החלון

ג'יימס: אתה לא יודע כמה זה מטריד להתעורר בבוקר ולראות כלב יושב ומסתכל עליך. חשבתי שאני מתחרפן ורואה גרים (הערת כותבת: גרים זה הכלב שמסמל את המוות בעולם הקסמים אומרים שמי שרואה גרים מת תוך 24 שעות)

סיריוס: אני עדיין זוכר את הצרחות שלך

רמוס:למה לא הערת אותו כשהגעת?

סיריוס:לא רציתי להעיר אותו אני לא ברברי שמעיר אנשים באמצע הלילה

רמוס:רגע, ולשבת ולתצפת עליהם בצורת כלב בזמן שהם ישנים זה תרבותי?

סיריוס:כן

במצבו חל שיפור אחד קטן: אחרי שנשבע בהן צדק שהוא לא ישתמש התנשמת שלו, הדוויג, כדי לשלוח מכתבים לחבריו, הותר להארי לשחרר אותה בלילות מהכלוב שלה

פיטר:רגע, אסור לו לשלוח מכתבים לחברים שלו? למה הוא לא בורח באמת?

הדוד ורנון נאלץ להיכנע בגלל הרעש הנורא שהדוויג הקימה כשהיו נועלים אותה בכלוב ללא הפסקה

רמוס:אף אחד לא אוהב שנועלים אותו ולא נותנים לו לצאת

הארי סיים לכתוב על וונדלין המופרעת, ושוב עצר להקשיב

ג'יימס: *להארי* תרגע הם ישנים

הדבר היחיד שהפר את הדממה בבית החשוך היו הנחירות הרחוקות, החזיריות, של בן דודו השמן דאדלי

פיטר: אתם יודעים, אני די מרחם עליו בגלל שקוראים לו דאדלי

עיניו של הארי שרפו מרוב עייפות, אולי הוא יגמור לכתוב את החיבור הזה מחר בלילה...

ג'יימס:או שלעולם לא...

הוא סגר את כסת הדיו שלו, שלף מתחת למיטה ציפה ישנה של כרית, והכניס לתוכה את הפנס, את תולדות הכישוף, את החיבור, את עט הנוצה ואת כסת הדיו. הוא החביא הכל מתחת לקרש רופף בריצפת העץ של החדר

סיריוס: אני מבין שהוא צריך לשמור על זהירות וכל זה, אבל זה קצת מוגזם אתם לא חושבים?

לבסוף הוא קם, התמתח, והסתכל על השעה בשעון בשעון המעורר הזרחני שעל שולחן הלילה שלו, השעה היתה אחת בלילה.

סיריוס: מי החנון שישאר ער עד אחת בלילה ויעשה שיעורי בית?

רמוס:אנחנו?

סיריוס:אצלנו זה אחרת הוא רק עולה לשנה השלישית שלו וזה החופש הגדול!

הארי חש רטט מוזר בבטנו.

סיריוס: זה המיץ דלעת, גם לי הוא עושה בעיות לאחרונה

רמוס: *בטון נגעל* באמת היינו חייבים לדעת את זה?

סיריוס: אני רק רציתי לשתף

רמוס: רך- כף, יש דברים שכדאי לך לשמור לעצמך בבטן

ג'יימס: חוץ מהמיץ דלעת

כבר שעה שלמה שהוא באופן רשמי בן שלוש- עשרה, מבלי ששם לב לכך

פיטר:מזל טוב?

סיריוס: רציני? הוא לא שם לב שיש לו יום הולדת? קרניים העיר אותנו בשתיים- עשרה בלילה ביום הולדת שלוש- עשרה שלו

ג'יימס: איך אפשר לא לשים לב שיש לך יום הולדת? זה לא אפשרי!

דבר נוסף שייחד את הארי מרוב ילדי העולם הוא שהוא לא התרגש כלל לקראת ימי ההולדת שלו

ג'יימס:איך אפשר לא להתרגש מיום ההולדת שלך?

פיטר:הוא מוזר

רמוס:טוב די מתעללים בו אז לא נראה לי שכיף לו בימי ההולדת שלו

הוא מעולם לא קיבל כרטיס ברכה ליום ההולדת 

סיריוס: וואו זה אכזרי, אני דיי מרחם על הילד הזה, אין לו חברים או משהו?

ג'יימס: רציני אם אני הייתי הוא הייתי בורח במהירות מהבית

הדרסלים התעלמו לגמרי משני ימי- ההולדת הקודמים שלו, ולא היתה שום סיבה שדווקא הפעם הם יזכרו

 פיטר:אולי הפעם הם יבינו שיש להם אחיין ולא כלב

 סיריוס:מה רע בלהיות כלב?

רמוס:גם במקרה שלך רך- כף ידידי- זה רע

 סיריוס: אני באמת תוהה מה יותר טוב מכלב- עכברוש או זאב או בכלל אייל?

ג'יימס:וואו מה אני קשור?

רמוס: *לפני שהשיחה הזאת תמשיך לקווים יותר מידי אישיים* אתם רוצים לדעת מה ההמשך או לא?

כל השאר: כן!

הארי חצה את חדרו החשוך, ובדרכו אל החלון הפתוח חלף על פני הכלוב הגדול והריק של הדוויג.

סיריוס: לפחות למישהו פה יש חיים

הדוויג נעדרה כבר שני לילות ברציפות.

ג'יימס: מישהי פה יודעת לבלות.

הארי לא היה מודאג-

סיריוס: * להארי* למה שתהיה מודאג? תן לה לבלות

בעבר היא כבר נעלמה לפרקי זמן כאלה-

ג'יימס: חיה את החיים

אבל הוא קיווה שתמהר לחזור.

סיריוס: *שוב להארי* הארי ידידי זה שאתה חנון שהבילוי המועדף עליו זה הכנת שיעורי בית זה לא אומר שכולם כאלה.
ג'יימס: כן היא לא צריכה רק לשלוח את המכתבים שלך
רמוס: *במבט מוטרד* אתם בסדר?
ג'יימס + סיריוס: כן

היא היתה היצור החי היחיד בבית הזה שלא נרתע מלהביט בו.

סיריוס: ברצינות?
פיטר: זה שיא חדש בשפל המדרגה

מאז ומעולם הארי היה נמוך וצנום מכפי גילו,

כולם: *בוהים בג'יימס*
ג'יימס: מה?

אך בשנה האחרונה הוא בכל זאת צמח בכמה סנטימטרים.

סיריוס: אך הוא נשאר גמד

עם זאת, שערו השחור כלילה נשאר כמו שהיה תמיד; פרוע בעקשנות,

כולם: *בוהים שוב בג'יימס*
רמוס: אז מה אמרת, רך- כף, על זה שהוא לא קשור לקרניים?

לא משנה מה הוא ניסה לעשות איתו.

ג'יימס: חבל על המאמץ

העיניים שמאחורי זגוגיות המשקפיים היו ירוקות,

פיטר: חוץ מהעיניים הוא נשמע בול כמוך, קרנייים

ועל מצחו, מוסתרת רק בחלקה מאחורי הפוני שלו,

סיריוס: היה מצח?
רמוס: למה אתה חושב שהם יזכירו את המצח שלו סתם כך?
סיריוס: מה עוד יכול להיות שם?

היתה צלקת דקה ומשוננת בצורת מכת- ברק.

סיריוס+ ג'יימס: קול!!!

מכל הדברים שעשו את הארי ליוצא- דופן,

סיריוס: כל הדברים שעשו אותו חנון?

הצלקת הזאת היתה המעניינת ביותר,

ג'יימס: למה?
רמוס: *קורא קצת קדימה ומבט מזועזע מתפשט על פניו*
סיריוס: מה קרה? הדודים שלו פתאום נכנסו?
רמוס: אמ... ג'יימס, סיריוס אני חושב שלא כדאי לכם לשמוע את זה
ג'יימס: למה?
סיריוס: לא משנה מה זה אנחנו נתמודד עם זה
רמוס: *נאנח וממשיך להקריא*

בניגוד לגירסה שהשמיעו הדרסלים במשך שנים, הצלקת לא היתה מזכרת מתאונת הדרכים שבה נהרגו הוריו של הארי

סיריוס: מה?
ג'יימס: איך זה קרה?

לילי וג'יימס פוטר

ג'יימס: *מאושר כולו* יש! כן אני אמרתי לכם! ידעתי כל הזמן שהיא לא תצליח לעמוד בפני!
סיריוס: *בזמן שג'יימס ממשיך לצרוח* הוא הבן אדם היחידי בעולם שמתרגש ככה כשהוא שומע שהוא הולך למות בעוד כמה שנים

כלל לא נהרגו בתאונת דרכים,

פיטר: אז איך זה קרה?

הם נרצחו,

ג'יימס: *חיוכו נמחק בפתאומיות* מה?

נרצחו על ידי קוסם האופל המפחיד ביותר במאה השנים האחרונות

סיריוס: *בזעזוע עמוק* אל תגיד לי שאתה מתכוון ל...

הלורד וולדמורט

הפרק הקודם		הפרק הבא