כריסטופר וולס

פרק 4

הסעודה

כריס ישב בין תומאס ואלמה בשולחן של גריפינדור באולם הגדול. התקרה המכושפת מעליהם הציגה את השמיים הכחולים-שחורים ומלאי הכוכבים המנצנצים שמעבר. מאות נרות מעופפים שנתמכים בלא-כלום עמדו מעליהם, מאירים את האולם ויושביו.
בקדמת האולם עמד על במה קטנה השולחן הארוך ובו ישבו המורים. במרכז השולחן ישב מנהל הוגוורטס נוויל לונגבוטום. בצדו הימני היה מקום ריק השמור לסגנית המנהל, המורה לשיקויים וראש בית רייבנקלו, ליז צ'אנג-מונרו, שכרגע מובילה את תלמידי השנה הראשונה המפוחדים אל שרפרף העץ הנמוך ועליו מצנפת המיון. בצדו השמאלי ישבה רוז גריינג'ר-וויזלי, ראש בית גריפינדור והמורה לשינויי צורה. לצדה ישבה מרגרט ת'רבורו, ראש בית הפלפאף והמורה לאסטרונומיה. על-יד הכיסא הריק של הפרופסור צ'אנג-מונרו ישב ראש בית סלית'רין והמורה ללחשים, ארבור דקסלר.
המורה האהוב ביותר על כריס ישב כמה כיסאות לשמאלו של פרופסור דקסלר. זה היה רוברט תומאס, המורה ללימודי מוגלגים. הוא היה המורה הגבוה והצעיר מכולם והיה לו שיער שחור מלא ועיניים נעימות. הוא היה לבוש בגלימה בצבע אזמרגד ודיבר בחיוך רחב עם המורה לתעופה והשופט של משחקי הקווידיץ', קווינלי סיריליה.
כמה חודשים אחרי שהתחיל את שנתו השלישית בהוגוורטס ואת לימודי המוגלגים שלו, כריס מצא את פרופסור תומאס בספרייה, קורא ספר קטנטן שנראה זר לגמרי. כריס שאל את מורהו מה זה הספר הזה, ופרופסור תומאס הסביר כי זה ספר מוגלגלי, על ספורט שנקרא כדורגל. כאשר כריס רק הסתכל על פרופסור תומאס בעיניים מבולבלות ושואלות, המורה הסביר לתלמידו כי זהו ספורט שמוגלגים משחקים, ובו יש 11 שחקנים לכל קבוצה שמנסים להכניס כדור עם הרגליים לשער של היריב. המורה צחק ואמר כי הם יילמדו על ספורט מוגלגי, וכדורגל בעיקר, בשנה הבאה, והוא לא שיקר. אבל פרופסור תומאס נידב מידע נוסף לכריס; הוא סיפר לו כי אביו, דין, בן למשפחת מוגלגים, היה אוהד כדורגל די רציני ובעיקר של קבוצה בשם ווסטהאם מלונדון. הוא היה אוהד כל-כך גדול שהוא קרא לבן הבכור שלו על שם השחקן הגדול ביותר בהיסטוריה של המועדון אותו הוא אוהד – בובי מור, ששיחק במשך 16 שנים בווסטהאם ומעל ל-500 משחקים.
מאז היו פרופסור תומאס וכריס קצת יותר מסתם מורה ותלמיד, ואת כריס זה שעשע מאוד ששניים מהאנשים האהובים עליו בהוגוורטס עונים לשם תומאס. 

כריס אבד את עצמו בזיכרון וניסה להיזכר בדיוק את החוקים של כדורגל ומה זה נבדל, כשהוא שמע לפתע שם מוכר מהדהד באולם הגדול: "פומלין, קונרד." כריס חיפש במבטו את הילד העגלגל עמו הוא נסע במכונית של משרד הקסמים ומצא אותו בדיוק כשהוא התיישב על השרפרף. פניו היו אדומות לגמרי והיה נראה שהוא מנסה שלא לרעוד. פרופסור צ'אנג-מונרו הניחה את מצנפת המיון על ראשו של קונרד. המצנפת חשבה כמה רגעים ואז צעקה: "הפלפאף!" היו מחיאות כפיים מהשולחן של הפלפאף, וגם כריס מחא כף שקטה, והמיון נמשך.
"פספסתי את השיר," לחש כריס לתומאס.
"אני חושב שאם תמשיך ככה היו בסופו של דבר יצמחו לך כנפיים ותוכל באמת לעוף," צחק תומאס.
"המצנפת לא אומרת הרבה דברים חדשים בשנים האחרונות," הצטרפה אלמה, וכריס ניסה להבין איך היא שמעה את הלחישה שלו. "תישארו ביחד, אחווה בית-ספרית, כבוד, תהיו קוסמים טובים. כל הדברים הרגילים."
אחרי שנגמרו המיונים עם הצטרפותו של הופר, מרקוס לגריפינדור, הצטרפה פרופסור צ'אנג-מונרו לשולחן המורים, ורק אז נעמד פרופסור לונגבוטום והסתכל על התלמידים שלו, יושבים כל אחד בשולחן הבית שלו ומחכים לנאום שלו, ואז לסעודת פתיחת השנה שהייתה תמיד מופלאה. המנהל, שהיה כבר באמצע שנות השישים לחייו, חייך חיוך רחב. היו לו לחיים מלאות ופנים שהקרינו חום, שיער קצר ואפור וזקן קטן שעיטר את סנטרו. הוא לבש גלימה חומה ארוכה מעוטרת בקווים מרתקים בצבע זהב.
"תלמידים," הוא התחיל. "מורים, רוחות ושאר מבקרים, אני מברך אתכם לשנה נוספת בבית-הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. אני רוצה לאחל שנה מוצלחת ונעימה לכל תלמידי השנה הראשונה, ולבקש מכם, התלמידים הבוגרים יותר וכמובן מהמדריכים, לא לשכוח שגם אתם הייתם בעברכם תלמידי שנה ראשונה מפוחדים, ולעזור להם בכל מה שהם יצטרכו." הוא עצר ונראה היה שהוא מצליח בסיבוב אחד של הראש להביט לכל אחד מהתלמידים בעיניים. "אני מבקש מכם לזכור כי הכניסה ליער האסור אסורה בהחלט. כשמו כן הוא. אני לא אלאה אתכם בדיבורי סרק, אלא רק אאחל לכם את שנת הלימודים הטובה ביותר שאפשר. קדימה, לאכול!" הוא התיישב ומיד הופיעו מנות האוכל המפוארות ביותר שאפשר להעלות על הדעת. נתחי עוף שלמים אפויים עם רטבים חמוצים-מתוקים, בטטות מתוקות ובטטות חריפות, תפוחי אדמה גדולים וקטנים, דגים מכל מני סוגים, סלטים עם פירות וסלטים עם עוף וסלטים שהם רק ירק אחד וסלטים שהם כל הירקות בעולם, אורז בלי כלום ואורז עם הפתעות בפנים, לא היה חסר דבר על השולחנות הגדולים.
כריס נגס בחתיכת העוף השלישית או הרביעית שלו כשהוא שמע את קולות הצחוקים הגדולים מהחבורה של ג'ייקוב פוטר מהקצה השני של השולחן. ג'ייקוב היה המחפש ומהשנה הקפטן של קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור. השומר ואחד הרודפים היו חברים קרובים שלו, וכריס ידע שלפחות אחד מאלו שלא בקבוצה ינסו להתקבל לאחד משני התפקידים הפנויים. כריס גם ידע שאם הוא היה מנסה להתקבל השנה הוא כנראה לא היה מצליח. הסיבה היחידה שהוא התקבל הייתה מכיוון שהקפטן הקודם, קאלום רי'צדי, היה איש הוגן והגון שידע לזהות כישרון ולא רק חברות. עכשיו שהוא סיים את לימודיו, יחד גם עם החובט רוג'ר דרי, אפשר לשנות את שם הקבוצה מגריפינדור לפוטר. 

אחרי שכולם התמלאו לגמרי מהמנות העיקריות, כל הצלחות והמנות נעלמו ובמקומם הופיעו צלחות גדולות מלאות בקינוחים מדהימים. עוגות פאדג' חמות, עוגות תפוזים ולימון, עוגות קצפת גבוהות וגלידות בכל הטעמים ומקלות עם תפוחים עטופים בשוקולד ופירות מסוכרים.
כריס כבר לא יכול היה לנשום, אבל הוא חייב לטעום לפחות כמה קינוחים. הוא לקח חתיכת עוגת פאדג' חמה ותפוח-שוקולד וממש קצת גלידת פיסטוק, ואחרי שהכריח את עצמו לסיים את כולם, נשען אחורנית וכמעט נפל. הוא רק רצה להגיע למיטה הגדולה שלו במגדל גריפינדור ולישון שנתיים.
אחרי שכולם סיימו עם הקינוחים שלהם, קמו המדריכים והחלו ללוות את תלמידי השנה הראשונה לחדרי המגורים שלהם.
כריס ותומאס עשו את דרכם אל הקומה השביעית של הטירה, צוחקים על גורלה המר של אלמה, שברגעים אלו ממש מובילה חבורה של תלמידי שנה ראשונה בכיינים וצווחנים אל חדר המועדון.
"אכלתי כל-כך הרבה שאני חושב שאני צריך בטן שנייה," אמר תומאס כשהשניים הגיעו לדיוקנה של האישה השמנה.
"סיסמה," ביקשה האישה השמנה.
"אלמה אמרה לי, רגע," אמר כריס וניסה להיזכר.
"נו באמת, זה התפקיד שלך," אמר תומאס בחוסר סבלנות.
"סקרוטים פוצי-תחת," אמר לבסוף כריס והדיוקן זז כדי לגלות את חדר המועדון של גריפינדור.
"סקרוטים פוצי תחת?" שאל תומאס בחצי חיוך בזמן שהם נכנסו אל תוך חדר המועדון.
חדר המועדון כבר היה חצי מלא בתלמידים מכל שכבות הגיל. אלמה ותלמידי השנה הראשונה עוד לא היו שם, כנראה עדיין עושים את הדרך לאט ובזהירות. כמה תלמידי שנה שביעית ישבו בכורסאות הנוחות על-יד האש הדולקת והחמימה, ושניים מהתלמידים שיחקו ביניהם שח-קוסמים בעוד האחרים סביבם דברו וצפו בהם.
על-יד החלונות ישבו פוטר וחבריו, צוחקים כמו תמיד. כריס שם לב שהוא לא היחידי שמסתכל עליהם.
"אין לי סיכוי, אה?" אמר תומאס.
"על מה אתה מדבר?" שאל כריס.
"להתקבל לקבוצה. אין לי סיכוי. תראה אותם." הוא הצביע בראשו אל עבר פוטר וחבריו, ובעיקר מרטין סאצ'ר, שהיה יד ימינו של ג'ייקוב.
"מאיפה לך שהוא בכלל רוצה לשחק בקבוצה?" שאל כריס. "או שהוא יודע בכלל לשחק?"
"יודע או לא יודע זה לא קריטי, הוא החבר הכי טוב של פוטר ואחד היחידים מהם שלא בקבוצה. הוא בטוח ינסה להתקבל ובטוח גם יתקבל."
"אתה מדבר שטויות," אמר כריס, אבל הרגיש שהוא בעצמו מדבר שטויות. הרי גם הוא חשב בדיוק על זה בזמן הסעודה. "קודם כל אנחנו בכלל לא יודעים אם מרטין ינסה להתקבל. וגם אם הוא ינסה, לא בטוח שהוא רוצה להיות חובט או שפוטר יקבל אותו. אני יודע שהוא לא בדיוק התלמיד הכי נחמד בהוגוורטס, אבל אני בטוח שהוא רוצה שתהייה לנו קבוצה טובה ושנזכה באליפות." ג'ייקוב פוטר הוא המחפש של קבוצת גריפינדור כבר שלוש שנים, מאז השנה השלישית שלו, אבל מעולם לא זכה באליפות הקווידיץ'. כאשר פוטר היה בשנה השנייה שלו ועדיין לא חלק מהקבוצה, זו הייתה השנה האחרונה של מרבית מחברי הקבוצה הקודמת של גריפינדור. הם היו קבוצה מצוינת, אחת מהטובות ביותר שהוגוורטס ראתה, והם זכו באליפות הקווידיץ' שלוש שנים ברציפות. כאשר ששה מהם סיימו את לימודיהם, נשאר רק קאלום ריצ'רדי, אז שנה חמישית. היה עליו לבנות קבוצה חדשה מאפס, וזו הייתה משימה קשה. אז סלית'רין זכו פעם אחת ורייבנקלו בשנתיים האחרונות. הייתה להם המחפשת הטובה ביותר בבית-הספר (קירה מרפסון) והשומרת הטובה ביותר בבית-הספר (סלין מייג'ור).
"עם המזל שלי, הוא בטוח רוצה להיות חובט. תראה את הידיים הענקיות האלו, אלו ידיים של חובט," אמר תומאס. אלו אכן היו ידיים גדולות במיוחד. 

בסופו של דבר אלמה הגיעה לחדר המועדון, ואחרי שסיימה עם האחריויות שלה, היא התיישבה בכיסא שעל-יד כריס, זרקה את ראשה לאחור וצעקה לאוויר. מזל שהיו כל-כך הרבה אנשים בחדר המועדון, כולם מדברים וצוחקים, ככה שהצעקה שלה נעלמה בין קולותיהם.
"בעיות?" שאל תומאס.
"אני פורשת. תהיו אתם מדריכים. ששרה תהייה מדריכה. תעזבו אותי."
"יום אחד?" שאל כריס וצחק. "זה בטוח שיא."
"בטוח," הסכים תומאס.
"תקפצו לי שניכם," אמרה אלמה וקמה. "אני הולכת לישון."
שני הבנים צחקו והסתכלו על חברתם בורחת אל עבר המדרגות המובילות לחדרי השינה של הבנות. 

אחרי שבילו עוד קצת בחדר המועדון וניסו להבין איך תראה השנה החדשה, הלכו שני החברים לחדר השינה שלהם. כמו בכל שנה, חיכו להם ששת מיטות האפיריון. ווסלי כבר היה שם, כמו גם קווין האלידר, שהיה בן המוגלגים היחידי בשנה הזו בגריפינדור. היו חסרים רק ג'פרי טייברק וקאליבר לוק.
כריס החליף לבגדי השינה שלו ונשכב במיטתו, שנחה על יד חלון מרובע המשקיף אל מגרש הקווידיץ'. כריס לא יכול היה לחכות כבר לפתיחת עונת המשחקים, לרכוב על הנימבוס 2100 שלו, לחתוך את השמיים עם הקוואפל בידיו ולזכות בגביע הקווידיץ' הנחשק עבור גריפינדור.
והיה משהו נוסף שתפס חלק לא קטן מחלומות לפני השינה שלו. פניה של שרה אלרדייס הופיעו במחשבותיו. שערה האדמוני, הנמשים שלה, עיניה החומות-ירוקות, בוהקות ומכשפות. הוא ניסה שלא, אבל הוא לא הצליח להפסיק לדמיין את עצמו מרים את גביע הקווידיץ' ומנשק את שרה שוב ושוב ושוב.

הפרק הקודם