לחש אחד יותר מדי

אז...

נטשתי את הפאנפיק לפני שנה וחצי בערך והחלטתי לנסות להמשיך...

אז פרק 4 הוא קצת קצר כי עבר המון זמן אבל זה עדיין פרק

״בוקר טוב״ בירכתי את לוונדר בשירותי הבנות

״בוקר טוב הרמיוני״ היא ענתה

״מה? איפה היא? היא לא הייתה אמורה להתעורר לפני שעתיים?״ שאלתי וחיפשתי אותה סביבי

לוונדר צחקה והלכה

״נראה לי שהשתחרר לה בורג״ לחשתי לעצמי ושטפתי פנים

הבטתי במראה ואז נפל לי האסימון ״אהה נכון, אני הרמיוני עכשיו״ וצחקתי לעצמי

״אוי נכון, אני הרמיוני עכשיו״ נזכרתי בבהלה ״אני צריכה לפגוש את הרמיוני… את ג׳יני… הרמיו... אני צריכה לפגוש את ג׳יני בספריה. ואוף זה מבלבל הדבר הזה״ רטנתי לעצמי

הגעתי לספריה וגררתי משם את הרמיוני (שנראתה כמו ג׳יני) החוצה.

הגענו למדשאות והיא משכה את ידה ״מה-נראה-לך-שאת-עושה?!״ היא צעקה עלי

״נשבר לי מזה״ עניתי ברוגז

״יופי שנשבר לך מזה כי את גרמת לזה וצריך למצוא פיתרון״ ענתה לי הרמיוני בכעס ״ולמה את מושכת מהספריה?״ שאלה

״כי אני לא מצליחה לחשוב״

״ספרי לי משהו שאני לא יודעת״ לחשה הרמיוני עם חיוך

עיקמתי את האף ״אני מתכוונת שאני לא יודעת אם לדבר איתך או לחשוב לפי מי שאנחנו או לפי מי שאנחנו נראות״

״האמת שכבר חשבתי על זה״

״ברור, את הרמיוני״ עניתי

״ג׳יני״ תיקנה אותי

״רואה? זאת הבעיה!״ התרגזתי שוב

״אוקי אוקי, תרגעי. מהיום אני ג׳יני ואת הרמיוני, גם כשאנחנו לבד אני ג׳יני, את חושבת עלי בתור ג׳יני, כל דבר שתמיד עשית עכשיו ג׳יני הנוכחית עושה. בסדר?״

הנהנתי בעודי מנסה לחשוב איך הכל יעבוד

״אז חשבתי על איך הכל יעבוד...״ המשיכה הרמיוני להסביר

חייכתי לעצמי, היא תמיד שני צעדים לפני כולם

להמשיך?

הפרק הקודם		הפרק הבא