חייו ושקריו של אלבוס פוטר

"זה לא יתכן!"

"אני אומר לך, זה כן! "

"אז זה אומר שהיא כנראה בת יותר ממאה שנים!"

אלבוס סיפר לרוז את כל הסיפור, והיא נראתה מופתעת לא פחות ממנו.

"אז... שנספר למישהו?"

"אף אחד לא יאמין לנו, אל, וחוץ מזה, אם תספר אתה תצטרך גם לגלות מה אתה וג'יימס עשיתם, אנחנו צריכים לגרום לשאר בית הספר לגלות את זה בעצמם"

"רק איך בדיוק?"

"אני לא יודעת".

עבר כבר שבוע מאז אותו יום, ובית הספר לא השתנה הרבה: חדר המועדון של גריפינדור המשיך לקטון, וכעת הוא כלל כשלושים תלמידים בלבד (חלק ברחו), היעלמותו המסתורי של ג'יימס נחשבה כאילו הוא פחד וברח, ואף אחד לא באמת שם לב לכך שנעלמה רוח אחת, הדבר היחיד ששמו לב אליו, היה מותו של סקורפיוס, כעת הורים מודאגים באו לבית הספר ולקחו את ילדיהם, וזאת אף על פי שהבחינות רק התחילו. רצו שמועות על פתיחתו המחודשת של חדר הסודות, ותלמידים החלו להסתכל על אלבוס ביתר יראת כבוד ופחד, מאחר והאחרון שפתח את החדר היה, כמובן, הארי. השמועות האחרות שצצו טענו על נקמתם של הגריפינדורים, ומתח כבד שרר בין שני הבתים, והמצב לא היה יכול להיות מוזר יותר.

לפתע רוז שקעה שוב בספריה.

"נו באמת, רוז, את לא יכולה להתייאש ככה מ-"

רוז סימנה לו שישתוק, וחזרה לספרה, בעוד הוא יושב בחוסר מעש, מביט בגחלים הנשרפים באח, וחושב על העניין, כעבור כשעה היא אמרה בקול: "מצאתי!" והקפיצה שני תלמידי שנה שלישית שהיו עסוקים בחיבור דבק מכושף לקוביות משחק, היא הסמיקה ופנתה לאלבוס: " גיליתי איך היא עשתה את זה, היא-"

לפתע החור שבפתח חדר המועדון נפתח, ושלוש דמויות נכנסו פנימה.

הפרק הקודם		הפרק הבא