חייו הנסתרים של בלק

כשהגיע הזמן להיפרד , סיריוס חיבק את הארי ביד אחת וכמעט דחף אותו ליציאה,הוא לא רצה שהארי ילך הוא פשוט לא רצה שהארי יראה את עינו הבורקות ואת הדמעות שאיימו לצאת בכל רגע.

"שמור על עצמך" הוא לחש וסגר את דלת העץ רק לפני שדמעה סוררת גלשה על פניו.

הוא לא רצה לראות את גבו המתרחק או לתת לקור להכות בפניו. כל אלו היו תזכורת גמורה לכך שהוא עדיין לא חופשי.  

'יופי של פרידה' הוא מלמל לעצמו

***

עברו חודשים מאז ביקר איש בכיכר גרימולד מספר 12.

כולם חזרו לעיסוקם וסיריוס נותר לבדו. טוב , לא לגמרי לבדו אם יחשב את רמוס שהתגורר איתו מידי פעם. היום הוא היה בבית ועשה מחקר קטן לנביא היומי.

סיריוס העדיף לבלות בחדרו של בקביק, הוא שכב על שמיכת הקש והביט בתקרה בשעמום

הוא לא ידע למה אך מחשבותיו נדדו לעבר גמדון הבית קירצ'ר

ששמר על שתיקה רועמת מאז חג המולד האחרון. 'אולי הוא מת' חשב סיריוס ברשעות ובקביק שהיה לידו נשך אותו קליל בתור "עונש" למחשבה הזו.

"בסדר אחפש אותו מאוחר יותר" הוא רטן וההיפגריף התרצה וליקק את ידו,

"סיריוס,הארי כאן" קולו של רמוס הגיע לאוזנו

"טוב" הוא ענה בהיסח הדעת ואז תפס את עצמו "מה?!" הוא צעק וקם בחדות, כאב עז פילח את צידו השמאלי והוא פלט נשיפה וקילל

"סיריוס?" "הכל בסדר?" שאל רמוס בדאגה מעבר לדלת הסגורה

הוא קם ,פתח את דלת החדר בתנופה אחת וכמעט התנגש בפניו החיוורות של רמוס שצעד אחורנית

"כן כן " הוא ענה בקוצר רוח מתעלם מהתקרית (זה לא שהוא לא תכנן להתנצל אחר כך)

"אבל מה זאת אומרת כאן?-"

"כאן באח" רמוס ענה והצביע על גרם המדרגות שמובילות לסלון

"אני חייב לראות את זה!" סיריוס ירד במהירות במדרגות העץ כשרמוס ירד אחריו

הסלון היה נראה רגיל, שולחן העץ ניצב שם כמו תמיד, הספה הישנה, התמונות שעל הקיר, וצלילית אש של פרצופו של ילד בתוך אח הלבנים- "הארי!" הוא קרא

"מה קרה,הכל בסדר?" הוא שאל במהירות ורכן לעבר האח

ליבו דהר, הוא היה מוכן לכל דבר, לבשורה, לנקמה, לפעולה .

אבל הארי רק אמר "רק רציתי לדבר על אבא שלי"

המשך יבוא

הפרק הקודם		הפרק הבא