-pain-

קיף הרציני:

"מה עכשיו?" שאלתי, מנסה לא להביט לסופי בעיניים. "כי אני די בטוח שאנחנו צריכים את החצויונים אלה 

לעצור את הנסתרים."

מה אני הולך לעשות? סיפרתי לסופי.. סיפרתי לה.. והיא סירבה.

היא, היא סירבה.

העובדה שהיא קיימת החזיקה אותי עד עכשיו, העובדה שהיא לא יודעת מה אני מרגיש החזיקה

אותי וגרמה לי לא ליפול שגיליתי שבגללי הכול קרה.

מה אני עומד לעשות?

"להציל אותם, כמובן." כולם הסתובבו אל הפתח הדלת וראו אישה בלונדינית יפייפיה מביטה ישירות בהם.

היופי שלה היה מהפנת, ברגע שידה נגעה בכיסה והוציאה מין קופסה קטנה ופרצופה נעלם מראיתי המוח שלי חזר.

"טוב, זה מה שאני הייתי עושה."

"מי את?" שאלה סופי וכמעט הסתכלתי עליה.

"אורטיה," קול של רעש של מתכת נופלת נשמע והסתובבתי למצוא את אדליין וחתיכות של עוגשמלו מרוחות על הרצפה.

"מי?" שאלתי, אדליין כמעט רצה את אדוטיה(?) ומחצה אותה בחיבוק. "זאת אורטיה, סבתא רבתא רבתא רבתא רבתא שלי..

שנים לא ראיתי אותך."

והיא עדיין ניראת ככה? מעניין בת כמה היא..

"אכן, כן." אורטיה טרקה את הקופסה וחשפה את עינייה. "נחמד להכיר. אני מניחה שאת ג'ולי, הנכדה שלי?"

השקט שהיה פשוט הרג אותי, אדליין וגריידי פשוט קפאו וסופי בהתה בריצפה.

"זאת סופי," עניתי במקום כולם, "היא הבת המאומצת של גריידי ואדליין. ג'ולי.." קטעתי את משפטי בידיעה

שהיא תבין את ההמשך.

"אוי," היא הבינה. "אני מתנצלת." היא טפחה על גבה של אדליין במבוכה ומיד הלכה לבדה לסלון.

מותירה אותי שם, היא שאלה מי אני?

"דרך אגב," היא הסתובבה והביטה בי, "תגיד לאבא שלך שהלך עליו שניפגש."

"למה?" שאלה סופי והתקדמה לפניי, "איך את מכירה את לורד קסיוס?" ארוטיה הרימה גבה ואז הסתכלה אליי.

"לאבא שלך לא קוראים אפולו?"

הפרק הקודם		הפרק הבא