כעבור יום הפסיקו לסמם את אלבוס, והוא שב הביתה עם הארי.
הנסיעה עברה על שניהם בשתיקה, אלבוס היה עדיין חצי משותק, והארי פשוט לא ידע מה להגיד, כשהגיעו הביתה הארי אמר בקול חסר רגש: ""אני עומד לבטל עכשיו את קללת השיתוק, אתה הולך לשתוק ולתת לי לדבר, ולא לברוח" אלבוס הינהן בקושי, והארי אמר: "שחרר" בן רגע עצביו של אלבוס חזרו לפעול, וכאב חד, נוראי, עלה בחזהו, הארי שם לב לזה ואמר: "בוא הביתה מהר, ו- ובבית נחדש את הקללה" אלבוס היה מנוע מלהגיב, הוא הרגיש כמו ג'לי, והכל החל להיות מטושטש, הוא רץ בקושי הביתה והתרסק במבואה, הוא ידע שאסור לו לדבר, והחניק בכל הכוח את הרצון לצרוח מכאבים, מיד כשהארי נכנס, הוא שיתק אותו בחזרה, והכל נרגע שוב, רק באותו רגע אלבוס שם לב שהוא לבוש בחלוק בית חולים, ושכל החולצה שלו ספוגה במעיין נוזל שחור, אבל במקום להילחץ או לפחד הוא חש... הזדהות? סקרנות? הוא לא ממש ידע להגדיר את המילה, אבל ידע שמשהו שם מושך אותו. הארי הושיב אותו בכיסא מולו במטבח, ואמר: "תקשיב, אל, אלבוס, אני מניח שהכל מוזר ולא ברור לך, אז אני אסביר לך הכל ואז- ואז-" אלבוס ניסה להפיק הינהון, ויצאה לו מעיין השכבת ראש קטנה, הארי לא שם לב, והמשיך: "לפני שבועיים תקף אותך קוסם. חזק. הוא כנראה פגע בך, וקרתה תופעה נדירה, שקורית לאנשים אשר מחוברים בנפשם. כמו שקרה לי ולאדון האופל, רק ברמה... חזקה יותר, התופעה גרמה לך במקום להיפגע מהקללה, לקבל אליך אותה, או ליתר דיוק, לקבל אליך את הקוסם שאחראי לקללה, ולמעשה, אתם חולקים כעת את אותו הגוף. הבעיה בכך, היא שככל שיעבור הזמן, הנקודה השחורה הזאת שנוצרה אצלך בחזה בעקבות הקללה, תשתלט עליך, ואין לנו דרך לעצור את זה, לפחות לא אחת שמוכחת מחקרית, אם אתה תמשיך לחיות, הקוסם ההוא יהפוך להיות אתה, ובשביל לנצח במלחמה צריכים להיות גם כמה נפגעים, אני ממש מצטער, אלבוס, אבל מחר בבוקר אני אטיל את הקללה הממיתה על הגידול, אם אני אצליח, הוא יהרס, אבל אתה תחיה, אבל אם הוא כבר התחבר אל העצבים, המוח או הלב שלך, אני מניח שאתה כבר יודע מה יקרה, וזה כנראה מה שכבר קרה, אני מצטער שככה זה היה צריך להיגמר, אבל זה למען העתיד". אלבוס לא הצליח לשחרר את השיתוק, ולמרבה הפתעתו, שוב עלו דמעות בעיניו, הארי ניסה שלא לשים לב, וגרר אותו לחדרו, שם הוא שכב, משותק, בוהה בתקרה, ומנסה לעכל את כל מה שעבר עליו.
|