"אני לא מה שאתם חושבים."

שלום, תודה לכולם, יש כבר 7 מנויים לפאנפיק! וזה רק פאנפיק ראשון שלי!

הפרק שלכם:

"פיטרסון, מלאני!" קראה פרופסור מקגונגל. כעבור דקה - "סלית'רין!"

התקדמתי לעבר שולחן סלית'רין. מאל הסתכלה עלי משולחן רייבנקלו במבט של אכזבה, פרד וג'ורג' בהו בי משולחן גריפינדור, והתקשו להאמין שהם התחברו די טוב לסלית'רינית...

"ונוס! קומי כבר!"

התעוררתי בבהלה. הדבר הראשון שראיתי היה מאל, בצורתה המקורית. "השתגעת? יכולים לראות אותך!" צעקתי עליה, "וחוץ מזה, כמה פעמים צריך להגיד, כאן את קוראת לי רק בשמי הבדוי! ישמעו אותנו!"

"טוב, טוב, רק רציתי להתרענן, כבר חודש לא עשיתי את זה!" התגוננה מאל.

מבטי נתקל בכילות המיטה הכחולות. נרגעתי, נזכרתי שאני לא בסליתרין, אני ברייבנקלו, עם מאל.

"שוב סיוטים על סלית'רין?" שאלה מאל. ארבעה חודשים עברו מאז המיון, ואני עדיין חולמת לפעמים שהתמיינתי לסלית'רין.

"כן," עניתי.

הי, תקשיבי, ונ… " תקעתי במאל מבט מרוגז. "זאת אומרת, מלאני," אמרה מאל. "חשבתי שפרד וג'ורג' הם חברים מספיק טובים שלנו, הם יכולים לדעת את האמת."

מאל צדקה, לשם שינוי. אני, מאל, פרד, וג'ורג' באמת רביעייה מוצלחת. העניין של קית' הצהובה כמעט נשכח (אני ומאל דאגנו לא לדבר על זה), ובאמת תהיתי אם אפשר כבר לספר להם את האמת.

"נראה לי שכן. אנחנו מכירים כבר הרבה זמן, הם לא ירוצו להלשין עלינו למשרד הקסמים." "יש! נמאס לי שאף אחד בהוגוורטס לא יודע מי אנחנו," אמרה מאל, "אז אנחנו צריכות למצוא מקום שבו לא ישמעו אותנו, ולהביא  לשם את פרד וג'ורג'."

חשבתי. נזכרתי במשהו שהיה מוזכר ב - "הוגוורטס: תולדות". הוצאתי את העותק שלי מהמגרה שבשידה שלי, וחיפשתי את הפרק על מקומות סודיים בהוגוורטס.

"מה הקשר ספרים עכשיו?" ‏שאלה מאל. "אני מחפשת... רגע... הנה זה! יש חדר נחיצות מאחורי תמונה של איש שמנסה ללמד טרוליות לרקוד בלט. ראית פעם תמונה כזאת איפשהו?" שאלתי.

"כן, בקומה השביעית," ענתה מאל, "מה זה חדר נחיצות?"

אחרי שהסברתי לה מה זה חדר נחיצות, מאל חזרה לצורת הקייטי שלה, התארגנו, והלכנו לאולם הגדול.

אני ומאל היינו בין הבודדים שקראו לניק כמעט בלי ראש (רוח הרפאים של גריפינדור) בשמו האמיתי, סר ניקולס (שמו המלא היה סר ניקולס דה מימזי פורפינגטון, אבל זה היה ארוך מדי). בכלל, אהבתי רוחות רפאים. הם מעניינים (טוב, חוץ מפרופסור בינס).

כשאני ומאל סיימנו לאכול, חיכינו במקום, וכשפרד וג'ורג' קמו ניגשנו אליהם.

"הי," אמר אחד התאומים. "הי," ענינו. "חבר'ה, איזה שיעור יש לכם עכשיו?" "שינויי צורה," ענה התאום השני, "למה?" "אני ומלאני נחכה לכם מחוץ לכיתה בסוף השיעור." אמרה מאל. "יש משהו שאנחנו רוצות לספר לכם, וזה ארוך, אז נחכה להפסקה." היא לא התחילה לומר 'ונוס', לשם שינוי. "אממ… טוב," אמרו התאומים, "אז… נתראה בהפסקה." "ביי." אמרנו אני ומאל.

הלכנו לשיעור תולדות הקסם, או כמו שמאל קוראת לו - שיעור השינה. זו היתה הגדרה מדוייקת למה שהלך שם. פרופסור בינס, רוח הרפאים היחידה שמלמדת, כנראה מעולם לא שם לב שהוא מת.

אחרי שישנו כמעט שיעור שלם, אני ומאל הלכנו לכיתת שינויי צורה, וכעבו שתי שניות הם הצטרפו אלינו.

"אוקיי, אז מה רציתן?" שאל אחד התאומים. " בואו, נסביר הכל במקום," אמרתי, וכולנו הלכנו לקומה השביעית.

כשהגענו לתמונה של ברנבס עם טרוליות בחצאיות בלט, התחלתי ללכת מול הקיר ולחשוב: 'חדר עם 4 כיסאות שבו אף אחד לא ישמע אותנו.' אחרי שלוש פעמים הופיעה דלת בקיר. מאל הסבירה לתאומים מה זה חדר נחיצות, ונכנסנו לחדר ביחד עם התאומים פעורי הפה. בהתחשב במה שהם עומדים לשמוע, הפה שלהם לא ייסגר בקרוב.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא