Too perfect

זה קצת מבאס שהיו פחות תגובות אבל לא נורא!זה פרק מאוד חשוב לעלילה!

ישבנו כולנו בחדר האוכל הפתוח. באופן לא רגיל, ישבתי בשולחן אפולו והתחבקתי עם לוק. כן, זה באמת קרה, ויש עדים חיים עדיין. רוצו! לפני שייגמר!.

טמנתי את ראשי בכתפו של לוק וראיתי מזווית עיני את איידן השבור בשולחן אתנה. לוק ליטף את שיערי ופלטתי יבבה קטנה. דיינה הייתה אחת החניכות הכי צעירות במחנה. היא הייתה בת 8 ורק זואי שהייתה השנייה הכי קטנה הייתה בת 10.

לא הגיע לה להיחטף בגיל כזה צעיר,וקרוב לוודאי שהיא תמות או תסבול כל כך שהיא תצולק נפשית בצורה קשה. רק המחשבה על זה גרמה לי להצטמרר.

"ריי," אמר לוק והרים את ראשו, "הכל יהיה בסדר"

"זה אף פעם לא קרה. מי מסוגל לחטוף ילדה בת שמונה?" תהיתי.

"מישהו חולני במיוחד" קולו של לוק רעד מזעם. לוק אולי נראה לכם כמו רק ניצנוצים וחיוכים אבל בחיי, היו לו התקפי זעם מפחידים מאוד בעוד שלי הייתה יותר נטייה להיות דיכאונית.

חיבקתי את לוק חזק יותר והנחתי את ראשי בשקע צווארו וייבבתי. הוא עטף את ראשי בידיו ונישק את ראשי. אולי הוא היה טיפש אבל הקשר שלנו היה חזק מאוד ואהבתי אותו מאוד. וברגעים שבריריים כאלה, היינו זקוקים אחד לשני לתמיכה. אני מנעתי מלוק להתחרפן בהתקף זעם קטלני והוא עזר לי לא להיכנס לדיכאון.

"חניכים," אמר כירון, ראיתי שגם הוא היה מופתע מהתעוזה של החוטף. הילדה הייתה בת אתנה מבריקה לחלוטין. הוא היה צריך להיות הרבה יותר חכם ממנה על מנת לרמות אותה. העפתי מבט לעבר איידן,שנראה הרוס לחלוטין.

"הרבה זמן עמדה על הפרק אפשרות של מסע חיפושים" המשיך כירון, "החל מכל האירועים המוזרים שקרו השנה ועד להיעלמותה של דיינה. אבל עד עכשיו, לא היה לנו מה לחפש"

נשמעו כמה השתנקויות של חניכים מתרגשים.

"אני מכריז על מסע חיפושים אחר החוטף של דיינה, שכנראה הוא ראשית כל האירועים המוזרים האלו"

"אבל כירון" אמרה היילי מביתן אפרודיטה, "מי ישמע את הנבואה? אי אפשר שכל המחנה ישמע אותה!"

באופן מפתיע, היילי המטומטמת צדקה. התחפרתי עמוק יותר בכתפו של לוק.

"בגלל האירוע המוזר של הסאטיר ג'ט" ענה כירון, "והאיזכור לאדונת הרפאים, הבן אדם היחיד שיש להם קשר כלשהו להאדס הם ריי ולוק, ולוק הוא לא נערה. ריי תלך לשמוע את הנבואה"

כל המחנה הסתובב והסתכל עליי. לא מספיק שהעיניים שלי היו אדומות מרוב בכי,הפנים שלי היו נפוחות אני הייתי מחובקת עם לוק. שרלוט וטורי לא ישכחו את זה בחיים.

"אני?" תהיתי.

"אני לא חושב שיש מישהו מתאים ממך למשימה" אמר כירון,"את מוכנה ללכת לבקש נבואה?"

"אני מסכימה" אמרתי ונעמדתי על רגליי.

אני מניחה שאם היו אומרים לי שאני צריכה ללכת לבקש נבואה ממומיה מתה למחצה, הייתי שוקלת את זה שוב.

בעליית הגג היה ריח מוזר להחריד וכל מיני חפצים משונים. העפתי מבט לעבר סטטוסקופ ישן ועליו נכתב בכתב יד מסולסל 'היה שייך לוויל סולאס!' הרגשתי צביטה בלב,התגעגעתי מאוד לאבוש ולפאפא. ובין כל הרי הזבל,ראיתי את האורקל. ציינתי שהיא פשוט יפהפייה? בתקופה של אבוש ופאפא, האורקל הייתה בת תמותה בשם רייצ'ל אליזבת דר. שם מפונפן. למרות שאבוש הכיר את המומיה.

"הו, מומיית אורקל מופלאה! בבקשה תתני לי נבואה!" קראתי בטיפשות לא אופיינית. זה לא יקרה שוב יותר בחיים.

עשן ירוק התחיל לצאת מהפה של המומייה. סימן מבטיח, היא פתחה את פיה.

"המלכה, הצופה ובעל הקרניים

פניהם מופנים אל עבר היער
הצטלבות הדרכים תתרחש, שני מסלולים יסללו לפניהם
אדונת הרפאים,מלכת הרוחות
נערה משלנו,אך לא מביתנו
טעות תיפול במראה העיניים ועליה נשלם שבעתיים
אל הארמון שבאין אליו חוזר הכל ילכו השלושה
אל נהר השנאה מלכה תתנודד ותיפול
אור וצל יילחמו בתוכם
ומולד ראשית הצללים יתרחש שם
יחזרו הכל עם מופע הירח
הלב המושחת יחשף
ונשמת ההולכת בדרכים תשלם"

הנבואה הזאת הייתה ממש ארוכה. אבל ממש. הצלחתי לכתוב הכל על הדף אבל בכתב כל כך נוראי שרק אני אבין. אני אצטרך לתרגם את זה.

 ירדתי מעליית הגג אל כירון ומר ד', שבאופן מפתיע, שתה קולה. וואו,הפתעת.

"נו?" שאל כירון,"מה הנבואה?"

הקראתי את הנבואה מדף הנייר, פניו של כירון התעוננו.

"אני מניח שהכוונה במלכה היא אלייך, מאחר ומשמעות השם שלך היא מלכה-"

"וגם דמות בסטאר ווארס" אמר מר ד'.

המון תודה לך,מר ד', רוצה להוסיף גם לימון למלח שזרית לי על הפצעים?.

"והכוונה בצופה אני מניח שהיא ללוק-" (הערת הכותבת:לוק באנגלית זה לראות. תירגמתי את זה לצופה כי זה נשמע דרמטי)

"וזה גם שם של דמות מסטאר ווארס! ההורים שלך ממש חנונים! מי הם?" אמר מר ד'. והנה הלימון על הפצעים.יש.

"וויל וניקו סולאס-די אנג'לו" עניתי וחשקתי שיניים. ניסיתי לספור סיבות למה לא להרוג את מר ד', לרוע המזל, לא היו כאלה.

"ניקו די אנג'לו באמת היה חנון שהכרתי אותו אבל אחר כך הוא נהיה אפלולי כזה" אמר מר ד' ולגם מפחית הקולה שלו.

"ובעל קרניים זה כינוי ידוע לסאטיר" המשיך כירון והתעלם בכישרון רב ממר ד'.

"אבל אין סאטירים!" התקוממתי.

"נשארו שניים. ג'ט וקולין. ג'ט יותר מנוסה מקולין, אנחנו נשלח איתכם את ג'ט" הוא אמר,"אם תסכימו לצאת למסע,כמובן" הוסיף במהירות אך לפי המבט בעיניו ידעתי שזו לא שאלה שהתשובה שלה יכולה להיות שלילית.

"אני מסכימה, ואני בטוחה שגם לוק" אמרתי.

"יפה מאוד" אמר מר ד' בשיעמום,"מחר בבוקר את,לומייר וג'ונתן תצאו אל היער. אני יש שם כביש ליד אז אולי יכול להיות ש'אדונת הרפאים' תעבור שם"

הייתי המומה. מר ד' אמר משהו חכם. יכול להיות שאדונת הרפאים בכלל לא מודעת לעובדה שהיא חצויה. ולרגע הרגשתי קנאה בלבי, אני לא מלכת הרוחות. ידעתי שפאפא היה 'מלך הרוחות' אחרי שהוא לקח את התואר הזה מאיזה מלך קדמוני עצבני ונקמני. לפי ההיגיון, מלכת הרוחות אמורה להיות בת האדס. יאי לי! מישהו לחלוק איתו את הביתן בניגוד לרצוני!

לא נראתה חצויה בת האדס מאז ביאנקה די אנג'לו והיא נולדה לפני איזה 800 שנים.

אני מניחה שיש לנו חצויה חדשה למצוא.

זה הפרק עם הנבואה! מקווה שאהבתם אותה!

אל תשכחו לדרג,להירשם להגיב ולהמליץ! עוד שלוש תגובות ממשיכה אז תגיבו ואל תחכו שמישהו אחר יגיב כי הוא לאאא

קחו יוזמה פור גודס סייק. אתם 20 מנויים, שלושה מכם יכולים לבזבז עשר שניות מהחיים שלהם להגיב "יפה!" או "המשך!"

תודה לכם

הפרק הקודם		הפרק הבא