ילדותם של לילי וסנייפ

לילי וסוורוס דיברו עוד כמה דקות עד שלפתע שאלה לילי: "איך עשית את זה?"

"את מה?" הוא ענה.

"את הטריק הזה עם הפרח."

"את יודעת איך עשיתי אותו."

"לא אני לא."

"אז איך את עשית את ה'טריק' שלך עם הפרח?" הוא שאל.

"אני פשוט יום אחד ניסיתי והצלחתי. אין לי הסבר לזה אפילו." היא ענתה.

"את לא יודעת..." הוא לחש, "את באמת לא יודעת..."

"לא יודעת מה?!" התפרצה לילי.

"את לא יודעת מה את." אמר סוורוס בפרצוף חולמני.

"אני ילדה שלא מבינה מה לעזאזל אתה רוצה מהחיים שלה!"

"לא. לא זה," הואמ אמר ברוגע. "את מכשפה."

לילי צחקה. 

"למה את צוחקת?" הוא נעלב.

"כי... לא יודעת זה מצחיק, 'את מכשפה' חחח, אם אני מכשפה אז אתה מכשף!" היא אמרה וצחקה שוב.

"אני לא מכשף, אני קוסם, וגם אמא שלי." אמר סוורוס.

"מה? זה היה בצחוק אם אתה קוסם אז... אממ... תראה לי, איך אתה מוציא ארנב מהכובע הזה!" היא צחקה ושלפה כובע קטן וכחול עם נוצה ורודה.

"זה לא מה שקוסמים עושים. איך את מסבירה את הקטע עם הפרח?" 

"לא יודעת! אשליה? נו דיי אל תעבוד עלי. תפסיק!"

"את קיבלת מכתב, נכון? מהוגוורטס!" הוא אמר.

"כן... זה היית אתה?! איזו מן מתיחה אתה מנסה לעשות לי כאן?" היא התעצבנה.

"זאת לא מתיחה! הוגוורטס זה בית ספר אמיתי לקוסמים ומכשפותאת יכולה אפילו לבוא איתי שבוע הבא לסמטת דיאגון! את תראי! שם נקנה את כל הדברים ללימודים! שרביט, גלימה, עטים, קדרה..." התעקש.

"טוב... אני אלך איתך לסמטה הקסומה הזאת שלך..." אמרה לילי בטון מפקפק.

"מצויין! אז קבענו."

הפרק הקודם