עולמות

פרסי נבהל.  טוב, אפשר להבין אותו. כשמתקשרים אליו ממחנה החצויים ואומרים לו להגיע במהירות ("מקרה חירום" היו המילים המדוייקות), זה כמעט אף פעם לא דבר טוב, במיוחד כשאנבת' מתקשרת ומוציאה אותו מהלימודים (וזה אומר הרבה, כי חצי מהזמן היא מנסה לגרום לו כן ללמוד).

הוא לקח כמה עוגיות כחולות, אמר להתראות לאסטל, נפרד מאמו ומאביו החורג, לקח את המכונית ויצא לדרך. לקח לו כחצי שעה בערך, כשכל הדרך הוא תוהה מה יכל להיות גרוע מספיק כדי להצדיק את הבהלה בקולה של אנבת'.

כשהגיע, כיירון חיכה לו בשער. "המקרה היום הוא איך לומר..." היסס "מיוחד".

"מיוחד באיזו צורה?" שאל פרסי, מבולבל "מה יש שעוד לא עברנו?"

"פשוט... בוא ותראה." כיירון הסתובב והתחיל ללכת לכיוון החצר הגדולה.

להפתעתו של פרסי כיירון לא הראה לו מפלצת, או נשק חדש שנגלה, אלא חבורת ילדים. "מה כל כך מיוחד בחבורת ילדים?" לאחר כמה שניות של התבוננות פרסי התחיל להבחין בפרטים משונים: לבושם לא תאם למחנה החצויים, מחנה יופיטר, או העולם הרגיל. הילד במרכז היה קירח לחלוטין, והילדה הלבושה בירוק לידו נראתה מוזר, כאילו היא יכולה לראות הכל, וזה יותר מידי בשבילה.

הוא התקדם לעברם, ונראה כאילו אינם מבחינים בו. טוב, לפחות עד שהילדה הלבושה בירוק הצביעה עליו ואמרה לחבריה: "אני לא חושבת שהם שוחרי שלום. לכל אחד במבנה יש לפחות כלי נשק אחד, ולילד שמתקרב לכאן..." הצביעה עליו "יש חרב בתוך הכיס."

"איך החרב נכנסת לתוך הכיס שלך?" צעקה "היא גדולה מידי, וחוץ מזה..." היא נראתה כאילו עצרה מעצמה לומר דבר נוסף "לא משנה. בואו פשוט נלך מפה". היא פנתה ללכת, אבל נערה בבגדים כחולים עצרה בעדה "טוף, יכול להיות שהם עדיין שוחרי שלום. וחוץ מזה, הקנטאור אמר שהוא יכנס ישיבה לראות לאן ממשיכים מכאן. חוץ מזה, אם יתקפו אותנו, תמיד נוכל להגן על עצמנו." אמרה לה. היא נראתה לא משוכנעת במה שאמרה, אבל לא היה לה זמן להמשיך, כי באותו הרגע כיירון הגיע, נעמד וכינס את מדריכי הביתנים. פרסי צעד קדימה, מתעלם ממבטי האיבה של הילדה בירוק, נכנס לחדר הישיבות והתיישב ליד אנבת'. "מה קרה?" שאל בלחש "מי אלה?"

"זה.... מסובך." ענתה. פרסי הגיב בפרצוף כועס. "טוב... אם אתה מבקש ככה..." היא התחילה לספר:

"ליאו אומר שהם נפלו מהשמיים, שהילדה בירוק העיפה אותו עם אדמה, ואז הם ברחו ליער, הקפנו אותם במעגל התקפה, ואז..." היא נראתה מהוססת "טוב... אלה נחתה לידם ואמרה נבואה מספר הסיבילות העתיק, שלדבריהם הסתיימה בדיוק לפני שהגיעו הנה."

למזלה של אנבת', פרסי לא הספיק להגיב, כי כיירון נכנס לחדר, מלווה פנימה את החבורה.

כיירון צעד קדימה, והציג אותם: "אני כיירון, וזה המחנה בו גרים הילדים של האלים היוונים. אלו הגיבורים של המחנה: זוהי אנבת', מדריכת ביתן אתנה, פייפר, מדריכת ביתן אפרודיטה, ליאו, מדריך ביתן הפייסטוס (הנערה בירוק לא נראתה שמחה במיוחד), ופרסי ג'קסון, בן פוסידון. אנו מארחים מידי פעם גם חצויים אחרים: זה ג'ייסון, בן יופיטר, פרנק, בן מארס,  והייזל בת פלוטו, ממחנה יופיטר, המקבילה הרומית. אלה ההרפיה (החווה בראשו לעברה) דיקלמה, לפי גרסתכם את ההרפתקה האחרונה שלכם?"

הילדה הלבושה כחול התקדמה קדימה: "אני קטרה, וזה אחי סוקה, משבט המים הדרומי. זוהי טוף. זה אנג. אנחנו קצת, אבודים" היא הציגה אותם. אנג התקדם, קד קידה מינימלית, אך עדיין הביט בחברתו במבט שואל, כאילו הסתירה דבר מה.

אנבת' קמה. "תסלחי לי אם אשמע חצופה" פנתה לטוף "אבל את עיוורת?"

פרסי התקשה להאמין, אבל להפתעתו טוף ענתה בשמחה:

"או! סוף כל סוף מישהו פה הוא לא מוח אצה!" שמחה טוף  "כל כך קשה להבין שילדה יכולה להיות..."

"עיוורת!?" ליאו הזדעזע "אני הובסתי בידיי ילדה עיוורת? אני צריך ללכת להתאמן!"

פרסי נראה משועשע,  וכמוהו כל הנוכחים בחדר (חוץ מליאו).

נראה היה כי טוף רצתה לומר דבר מה, אך נעצרה והסתובבה אל הדלת. כמה רגעים אחר כך פרצו ניקו די אנג'לו וויל סולאס את הדלת, ובין התנשפות להתנשפות הצליחו לפלוט מילים מבוהלות "דרקון... בחצר.... לא טוב... החניכים... מה לעשות?"

"דרקון?" תמה כיירון "אבל הדרקון היחיד שמורשה לעבור את המחסום הוא הדרקון ששומר על האורן של תאליה!"

כולם נראו מופתעים, אפילו מזועזעים, אבל משום מה אנג היה שמח, אפילו נלהב. "דרקון?" שאל בהתלהבות "דרקון זה סימן טוב! רובם נכחדו, אתם בטח יודעים את זה, הם כמעט לא קיימים כבר..." פתאום הוא השתתק, ובלחש הוסיף "מאה שנה..."

"מה קרה?" שאלה הייזל, מביטה בדאגה בנער המקועקע

"אני... קצת יותר זקן ממה שאני נראה." ענה, בקול שקט ועצוב

"הוא קפא בקרחון למאה שנה!" התפרץ סוקה לשיחה, ודבריו זיקו אותו במבט זועם מצד אחותו ובהתכווצות מצד אנג.

להפתעתו של אנג, הזרים לא הגיבו בבלבול, או בכעס, לעומת זאת, ליאו אפילו החל לצחוק.

"מה כל כך מצחיק אותך?" פנתה אליו קטרה, שכבר הייתה על סף התמוטטות עצבים.

"הוא חושב שהוא מיוחד!" צחק ליאו "איפה ניקו? אני צריך להקים את קבוצת נוסעי הזמן!" ליאו המשיך להתפוצץ מצחוק, בעוד הייזל צועקת עליו ופרנק שולח מבטים נבוכים ומסמן כי ליאו לא אהוב עליו גם כן.

ניקו קפץ שוב לחדר "מישהו שם לב למה שאמרתי בכלל?" קטע את השיחה המביכה בחדר "יש דרקון בחוץ!"

אנג בחן את ניקו, ויצא בריצה לחצר המרכזית בעקבות כולם.

במרכזה, עמד דרקון באורך מלא, צווח ויורק אש. כל המחנה התארגן להתקפה, אבל אנג לא שש להסתער, הוא אסף את קבוצתו, הרחיף אותם למרכז, וצעק שיעצרו. הם בתגובה, המשיכו להסתער. אנג החל להתעצבן, לפני שייכנס למצב אווטאר, יצר חומת אוויר ענקית. קטרה יצרה סביבה תמנון מים מאיים, וטוף העלתה באוויר גושי אדמה גדולים ומפחידים.

המחנה שתק, ובחן את חומת ההגנה שלהם ביראה. אנג התקדם, בחן את הדרקון המשתולל, ופנה אליו בדיבור. הוא החליף איתו מספר משפטים, והדרקון נרגע. טוף וקטרה פרקו את יצירותיהם, ופנו להביט במחנה.

פרסי התקדם קדימה, מבטו מופנה לאנג, ואז הסתובב, ובמבט מעריץ צווח על קטרה "את יכולה ללמד אותי לעשות את זה?"

הפרק הקודם