מאחורי הקלעים

איזבל ראתה איך סיריוס מתרחק משם , מגחך לו .
מה הוא רוצה? ,היא חשבה , שיעזוב אותי כבר ושיעזוב אותו. אני לא מבינה מה אני עושה שמפריע לו כל כך , הוא יודע שאני לא סובלת אותו , מה הבעיה שלו –
"אממ, אני – "
הקול קטע אותה, היא הסתובבה אל רגולוס.
"זה בסדר. " היא השיבה. הייתה שתיקה.
"אתה יודע מה הוא רוצה ?" היא שאלה.
"לא," הוא ענה קצרות, "בטח סתם מקנא ..."
איזבל הנהנה בראשה לאות הסכמה , שניהם נעו באי נוחות.
"אממ," שברה איזבל את השתיקה, "אני צריכה לזוז." היא מלמלה והחלה ללכת לכיוון מגדל גריפינדור, מתעלמת ממבוכתו של רגולוס.
לא שהוא הסתכל עליי בשנים הקודמות. המחשבות עליו לא הפסיקו להדהד בראשה. הדמעות עמדו לה בקצה הגרון, היא לא הבינה מה הוא רצה. היא ניסתה לשחזר את שיחתם בבוקר .

***
"היי," סיריוס קרא לה.
"מדוע את ערה בשעה מוקדמת כל כך ? יום ראשון היום, את יודעת ..."
"סתם." היא השיבה וחזרה לקרוא בספר שהחזיקה ביד .
" למה את כל כך כועסת עלי ?" אמר סיריוס והתיישב לידה.
"אני לא." השיבה בתוקפנות.
הם צחקו , היא נזכרה...
"סליחה," היא אמרה , "סתם הרגל , כנראה. "
" הרגלים ניתן לשנות, את יודעת ... עכשיו כשאני חושב על זה, לא באמת דיברנו ככה , אני ואת. אני מכיר אותך כבר חמש שנים."
"כן ,טוב , לא דיברנו בכלל . רק הקנטנו אחד את השני או צעקנו אחד לשני לתפוס את הכדור ..."
"כן." הוא הנהן בהסכמה כאילו מצטער על כך, "את יוצאת עם רגולוס? "
"כן. "
"למה? אני מתכוון , הוא רק יכאיב לך בסוף , האמיני לי , אני מכיר אותו יותר טוב ממך , קצת יותר טוב."
"כנראה לא טוב מספיק." היא אמרה, סוגרת את הספר בחוזקה ומניחה אותו על השולחן. היא נעמדה.
"את מתרגזת, כי את יודעת שאני צודק." הוא הרים את קולו.
"אתה לא – " היא אמרה והסתובבה במטרה לעלות לחדרה.
"ועכשיו את גם בורחת –" הוא אמר ונעמד בעצמו.
"תתרחק ממני: אתה לא אמא שלי ולא אבא שלי , ואני אצא עם מי שבא לי! "
"אני אומר לך את זה לטובתך."
"אתה סתם מקנא."

איזבל ניערה את ראשה. היא ניסתה להפסיק לחשוב, אבל הדמעות כבר זלגו מעצמן. היא כבר לא עמדה בזה.
למה הכל חייב להיות כל כך מסובך? איפה הוא היה שנה שעברה כשרציתי אותו כל כך?היא כעסה על עצמה שהעלתה את זה , הבטיחה לעצמה שהיא תשכח ממנו, למה עוד ציפיתי ממנו? היא חשבה, כל הקונדסאים אותו הדבר , אפילו רמוס- כשצריך אותו הוא לא שם. בלי ששמה לב היא התחילה לכעוס גם על רמוס וחזרה שוב לכעוס על סיריוס. היא תפסה את ראשה כמי שעומדת להשתגע. היא נעמדה מול התמונה של האישה השמנה, מנגבת את הדמעות ומנסה להיזכר בסיסמא. היא שמעה צעדים הולכים וקרבים.
בדיוק מה שהיה חסר לי עכשיו... היא ניסתה לעטות את ההבעה הקשוחה שלה ללא הצלחה .
"איזבל , מה קרה?"
סיריוס , רק זה היה חסר לי.היא חשבה.
"כלום." היא ניסתה להסית את מבטה, אבל במקום זאת היא רק מצאה את עצמה מביטה בו ; הוא ניגב לה את הדמעות.
"הכל בסדר." הוא אמר לה, כאילו שכח את כל מה שקרה עכשיו , כאילו זה לעולם לא קרה. היא דחפה אותו מעליה , אך לא בתוקפנות. היא ניגבה את דמעותיה שעוד המשיכו לזלוג.
"זה רגולוס , נכון?" הוא אמר לפתע והבעתו התקשחה.
"לא, אוף, לא, זה לא רגולוס! הוא אפילו לא קשור... " היא אמרה.
" ספרי לי, בבקשה, אולי אוכל לעזור לך."
"אתה לא! " היא צעקה פתאום.
סיריוס לא הגיב, הוא לא צעק הפעם .
"טוב," הוא אמר, "קרמבואים." התמונה של האישה השמנה נפתחה וחדר המועדון ההומה התגלה בפניהם.
"לא , חכה."
הוא הסתובב, מסתכל אליה.
"אממ, אני פשוט..."
"כן? " האיץ בה סיריוס.
היא פשוט לא הצליחה להמשיך, הדמעות המשיכו לזלוג. היא הסתכלה על סיריוס ולפני שבכלל הספיקה להבין מה קורה ...


סיריוס

סיריוס ראה את איזבל, דמעות זלגו מעיניה. היה נראה כאילו הם חונקות את גרונה, לא נותנות לה לדבר,. היא כבר לא הייתה קשוחה או תוקפנית. הוא לא ידע מה הניע את גופו לעשות את מה שעשה לאחר מכן, כאילו הלב הוא זה שהניע את גופו ולמוח לא היה שום מקום בפעולותיו. הוא כמעט דהר אליה ובלי שום הסבר הגיוני לאיך זה קרה - הם התנשקו.

 קרדיט ל Jessica על הביטוא ...

ותגובותתתתתתתת!!!

הפרק הקודם