The Meteor Garden

כן, אני יודעת שלקח לי נצח להמשיך אבל הייתה לי תקופה עמוסנ והכל אז הנה לכם המשך ממש ארוך עם דמות חדשה וחשובה! קבלו בבקשה את האלי במחיאות כפיים סוערות! מתנה לפורים לול.

תיהנו!

ריי

"איפה אנג'ל נמצאת?" שאלתי.
"ברוקלין, באזור הפחות טוב" ענתה סול, "יש שם מישהי עם פוטנציאל גדול להיות חצויה, כל חצוי חשוב, לא משנה אם הוא יהיה החצוי שאותו כולנו מחפשים"
"כמה זמן היא נמצאת שם?" התעניין אחי התאום.
סול קימטה את מצחה, "אני חושבת שמשהו כמו חודש-חודש וחצי"
"יחסית די הרבה זמן,יש חצויים בעייתים" הערתי.
סול הינהנה, "אנחנו גם לא מצליחים ליצור איתה קשר, אנחנו רק יודעים שהיא בסדר כי היא משתדלת לשלוח הודעה באיריסנט כל כמה זמן"
"הו, איך היא נראתה בפעם האחרונה שדיברתן?" שאלתי.
"היא נראתה בסדר, היא רק חייכה ונופפה לי לשלום ואז ההודעה נעלמה" סיפרה סול, "רציתי לבקש מכירון שיתן לי לבקר אותה אבל הוא לא הסכים, אולי הוא יתן לכם" היא אמרה בתקווה.
החלפתי מבטים עם לוק, "נלך לשאול אותו"

אנג'ל

הסתכלתי על הבחורה שלידי, האלי, היה לה את השיער שתמיד חלמתי עליו: קארה חום אגוזי, חלק כל כך, בלי שום קצוות שיער סוררות, חלק כמו זכוכית, שתאם את עיניה החומות ועורה השזוף.
"מוכנה?" היא שאלה אותי כשהמורה שלנו, ברין, התחילה לספןר את השניות עד לתחילת הצילום.
הינהנתי וניסיתי להיכנס לסייקו מוד שלי.
3.
2.
1.
 קארדי בי תחילה לעשות את הראפ שלה ואני והאלי פצחנו בריקוד לצלילי הלהיט הראשון שלה: 'Bodak yellow'.
קפיצה במקום, הליכה אחורה, איקס עם הידיים, אגן ימין, אגן שמאל. צלחתי איכשהו את הריצה קדימה על העקבים, הורדת ראש, להרים, שיער מתנופף. ללכת לצד שמאל, ימין שמאל בידיים, לעצור,לעשות אקדח עם האצבעות, לירות, הקבוצה מוחאת כפיים, להתכופף מעט לדמיין שאני מרימה משהו כבד. ללכת קדימה, ביטחון, לזרוק ידיים באלכסון ימינה, גל תוך כדי עם הגוף, להסתובב מהר, קצת להבליט תחת ולהניח יד על הגב התחתון. להסתובב בחזרה אל המצלמה, כסף כסף כסף, להניח ידיים לשנייה על הכתפיים, מןתניים, להתכופף לישיבת ברווז, להניח ידיים על הברכיים, לקפוץ בישיבת ברווז תוך כדי טןבלים, טובלים, טובלים. הקבוצה שלנו צועקת קריאות עידוד.
קפיצה במהירות לעמידה, ללכת אחורה לצד שמאל, לעצור מול המצלמה, להתכופף, לנופף בשיער בחשות, הקבוצה שלנו מתלהבת אפילו יותר, אני שןנאת את החלק הזה כל כך, וזה מביך כמו לצאת מהבית עם סוודר ירוק וטייץ צהוב.
ירידה לעמידת ארבע על הרצפה, ללכת קדימה ולדחוף את הגוף למטה, הקבוצה שואגת בשמחה, פעם השלישית להפסיק, להישכב על הרצפה, להביא את הרגל קדימה, לרדת לכמעט שפגט, הקבוצה מוחאת כפיים, גלגול קדימה, לעלות לישיבה עם הגב למצלמה, לדפוק על הרצפה שמאל ימין, לפתוח רגליים, לעמוד ולעלות בחזרה לעמידה, לזרוק כת יד שמאל לכיוון ימין תוך כדי רגל נגדית, אותו דבר עם צד ימין, לתת מכה בצוואר, לזרוק שמאלה, דאנס הול, נחמד, להסתובב.
 פריסטייל.
אני והאלי התחלנו בחלק היפ הופ מטורף, משיכה ימין, הרגל יחד עם היד, משיכה שמאל שוב ושוב, ארבע פעמים, קרוס עם הרגליים, להסתובב, ידיים עולות למעלה בחינניות, יוצרות צורת כתר על הראש ולטאטא את האבק מתחת לשטיח.
השיר נגמר ואני והאלי פינינו את המקום לאחיותיה המאמצות של האלי: סיארה, צ'יינה אן וקאלווין.
כן, גם קאלווין היא בת, אני הייתי ממש מופתעת לגלות את זה אבל כנראה שכל השמות קבילים בחלק הלא נכון של ברוקלין.
האלי חיבקה אותי בהתרגשות, "היה ממש טוב"
נאנחתי וחיבקתי אותה בחזרה, "אם את מתעקשת, הגלגול יצא לי ממש נורא, אפילו קיפוד היה עושה את זה טוב יותר"
האלי חייכה, "אני לא בטוחה אם קיפודים רוקדים סקסי כמוך"
הפנים שלי התלהטו וצחקתי במבוכה.
"בואי לשתות, אני צמאה כמו גמל" התלוננה האלי וניגשה אל התיקים. היא פתחה את התיק שלי וזרקה אליי את הבקבוק.
הרמתי גבה, "אני לא נתתי לך אישור להתקרב לתיק שלי"
האלי חייכה אלי ופתחה את תיקה, "אני נתתי לעצמי"
גילגלתי עיניים והאלי ואני שתינו מהמים, תוך זמן קצר חזרנו אל כולן ועודדנו את סיארה,צ'יינה אן וקאלווין.
האלי היא מאומצת, היא הגיעה בגיל 6 אל האזור הלא נכון של ברוקלין, כמו שהאלי קוראת לאזור הזה, ומשפחת ויליאמס אימצה אותה באופן לא חוקי אבל לאיש לא היה באמת אכפת, האלי הפכה לחלק מהמשפחה שלהם מהר מאוד וכך גם אני.
באופן מפתיע, כירון קיבל מידע שיש חצויה באחת משכונות האתניות של ברוקלין, הייתי בטוחה שהוא יבחר בבת אפרודיטה או אפולו כלשהי, הן הרבה יותר מוצלחות בריקוד או במקסימות באופן כללי ממני, אבל כירון טען שהן לא ישתלבו טוב מבחינת פינוק ומראה. סוף סוף יש שימוש למראה הספרדי הזה.

"אנג'ל, אנג'ל את איתנו?" שאלה האלי, "ברין רוצה לדבר איתנו"
"לחכות לכן?" שאלה סיארה.
האלי הנידה בראשה, "אין צורך, לכו הביתה"
צ'יינה אן, סיארה וקאלווין עזבו את החדר ואני והאלי נשארנו יחד עם ברין.
"טוב, את והאלי פשוט צוות מדהים, יש לכן כימיה מעולה" פתחה ברין, "ואני רוצה להוסיף אתכן לעוד קבוצה שלי,מתקדמת יותר"
אותי? אני בקבוצת המתקדמות? בחוגי הריקוד שלי אני הייתי הילדה הזאת שרוקדת סביר בשורה שנייה בצד. כאילו, מה?! אני?!
"אני אלך אם את הולכת, אני לא רוצה להיות הבטטה היחידה" אמרה האלי.
"תפסיקי עם זה כבר, את מהממת" עניתי, "ואני לא בטוחה שאני אעמוד בזה, אני לא גמישה מספיק ואני לא לומדת מהר תנועות מורכבות"
"אבל יש לך גיפט האני, תנצלי אותה, יש לך פוטנציאל בתחום, אני לא יודעת מה רקדת לפני-" אמרה ברין.
"ג'אז"  קטעתי את ברין.
"ג'אז זה טראש לעצלניות, כמו מודרני רק שמח, להיפ הופ זה הפסיכיות, למודרני זה המשוגעות וג'אז זה לכל הנורמליות, אז מי את ילדה?" קראה ברין.
"פסיכית בקל" ענתה האלי במקומי, "פסיכית וחתיכה"
העברתי את מבטי למגפי העקב שלי, הן נראו מרתקות מאוד, במיוחד עכשיו, עם כל פיתולי הזמש השחורים האלה.
"אז אתן מסכימות?" שאלה ברין.
"בסדד" עניתי, "זה רק בגלל שהאלי יצור מביך"
"אני כל כך שמחה שאת יצור מביך האלי" חייכה ברין, "וגם את מסכימה כן?"
האלי הינהנה, "אני ואנג'ל נכשול ביחד!"
"ניכשל" תיקנתי.
"סתמי את הפה חתיכת חננת לשון" צחקה האלי ואני גילגלתי עיניים.
"יופי, האלי,יופי"
"השיעור הראשון יהיה מחר! אל תשכחו להגיע ואנד בלואו מיי מיינד!" חייכה ברין ופנתה ללכת.
אני והאלי לקחנו את התיקים שלנו ויצאנו יחד עם ברין מהאולם, שהמשיכה לקשקש על הקבוצה האחרת שלה עד שסוקי, האחראית על הלהקות, קראה לה.
"את רוצה לבוא אלי? יהיה נחמד, נעשה חזרות על הריקוד, נאכל" הציעה האלי.
"בסדר, יהיה כיף, אולי יהיה בוי או די את 'התלקחות'" אמרתי בתקווה.
האלי חייכה, "אם את רוצה נחפש ביחד, אבל הכיור שלנו נהרס עכשיו אז אי אפשר לעשות דברים מלכלכים"
"אוי שיט, ממש רציתי שנעשה ביחד אמבטיית בוץ" נאנחתי באכזבה.
"ביחד? אני ואת? אמבטיה?" האלי גיבגבה בגבותיה.
"לא! לא! לא לזה התכוונתי חתיכת סוטה!" מחיתי.
האלי צחקה, "זה התת מודע שלך רוצה את זה, ידעתי שאת חולה לי על התחת"
"כןלם חולים לך על התחת"
"נכון, אבל גם את ליטרלי חולה לי על התחת" אמרה האלי בשובבות.
לקח לי קצת זמן להבין, "אוי האלי! לא!" הפנים שלי בערו.
האלי המשיכה לצחוק, "התגובות שלך תמיד מצחיקות אותי"
"את מטרידה סדרתית!"
"זה נכון" אישרה האלי, "כמו שאת-את-חנונית סדרתית!" קראה האלי בניצחון.
צחקתי, "כן, כל הכבוד האלי"
"מה? זה נכון, את הוט נרד"
שיפשפתי את הפנים שלי במבוכה, "את ילדה נוראית"
"ידוע, אה ובמקום התלקחות רוצה לראות את הפרק החדש של סברינה?" שאלה האלי, כאילו היא לא הביכה אותי עכשיו למוות, כי יאי, מביכים את אנג'ל בציבור, למה לא?
"כן, סברינה זה טוב" הסכמתי, "ואין שם את קטניס, אני שונאת אותה"
"את שונאת את כל הדמויות הראשיות" העירה האלי.
"כי הן זבל טהןר בדרך כלל"
"אני מסכימה שהארי הוא פח אשפה-"
צחקתי, "פח אשפה?"
"אני משתמשת בשפה נאותה, לא כמוך" התנשאה האלי.
גילגלתי את עיני, "את מקללת הרבה יותר ממני,האיידול שלך היא פאקינג קארדי בי!"
"לא ואת, עם איימי ווינהאוס וקורט קוביין, היא מתה מהרעלת אלכוהול והוא התאבד!"
"אל תדברי עליהם ככה!"
האלי חרצה לשון.
" תתבגרי!" קראתי בייאוש מהול בשעשוע.
"לא רוצה ולא רוצה!" היא הניחה את ידיה על מותניה.
צחקתי, "נו האלי, באמת"
"לא! אני רוצה לדיסנילנד ולאכול פסגטי"
"ספגטי"
"פסטגי!"
"ספגטי"
"פסגטי!"
"ספגטי!"
"ספטגי!"
"כל פעם את משנה את המילה, האלי, תהיי עקבית" הערתי.
האלי צחקה, "ניצחת סתומה"
"תודה, אני מאוד מוחמאת עכשיו" אמרתי בזעף, "המחמאות שלך נוראיות כמו של היימיטץ'"
"זה הכל מקנאה, את פשוט חולה לי על התחת"
"ברור, כ-ו-ל-ם חולים לך על התחת" עניתי בציניות.
"ג'לסי, ג'לסי, ג'לסי!" זימרה האלי.

ריי

כירון אישר רק לי וללוק לצאת לבקר את אנג'ל, סול כמעט חטפה התקף עצבים מול כירון אבל לוק הספיק להוציא אותה מהחדר לפני שהיא התחילה לסקול את כירון בעוגיות תאנים.

בכל אופן, אני ולוק עמדנו איפה שאנג'ל והחצויה שלה היו אמורות להיות.
שכונה לא מי יודע מה טובה בברוקלין. בתים ישנים, מדרגות מתקפלות ומרפסות שירות יצרו את גן העדן המושלם לטיפוס עבור צבי הנינג'ה.
לפתע, נשמע קול נשי קורא 'ג'לסי, ג'לסי, ג'לסי!' במוזרות אין קץ. הנחתי את ידי על חרבי ליתר ביטחון אך למרבה המזל, אלו היו רק אנג'ל והחצויה ההיא.
אנג'ל די השתנתה ממה שזכרתי, היא הסתפרה עד לקצת אחרי הכתפיים והשיער שלה היה מסודר בשביל אופנתי לצד והעור שלה עדיין לא היה בגוון זית כמו של פאפא אך הוא היה הרבה פחות חיוור והלחיים שלה היו ורדרדות מצחוק או ממאמץ. לפחות חולצתה הלבנה שהייתה מודפסת עליה תמונה ענקית של קורט קוביין עזרה לי לזהות אותה. היא הופיעה איתה באחת מההודעות האיריס-נט שלה.
היא קלטה אותי ורצה אלי בהתלהבות וחיבקה אותי, רק שנייה, היא הרבה יותר גבוהה ממני ולא ייתכן שהיא גבהה כל כך מאז חודש אוגוסט עד לנובמבר.
השפלתי מבט אל רגליה וראיתי שהיא נועלת נעלי עקב גותיות אימתניות. לא ככה חשבתי שהיא תיראה. כזאת ילדת אופל מושלמת, עם סומק מושלם מדי, חולצה יפה מדי, גבוהה מדי, שיער מסודר מדי.
"זה רק לעכשיו" היא לחשה באוזני כאילו ידעה מה עובר במחשבותי, "העקבים האלה הורגים לי את הגב, אני שונאת אותם"
אנג'ל הניחה לי ורצה לחבק את לוק.
התפניתי להביט בחצויה של אנג'ל. היא הייתה גבוהה גם בלי עקבי הענק המפחידות האלה, ושיערה היה מסופר בהקפדה, עורה היה שזוף מאוד והעיניים שלה היו חומות, היא לבשה קרופ טופ עם שרוולים ארוכים (מה ההיגיון בחולצות בטן עם שרוולים ארוכים, זה לא ברור לי) בצבע כחול אינדיגו וטייץ שחור כמו של אנג'ל, אך שלא כמוה, היא נתנה בי מבט קנאה מהול בשנאה עמוקה.
אנג'ל שיחררה מלוק והלכה אחורה בחיוך ונעמדה ליד האלי.
"תגידי שלום,אלה הם ריי-" היא הצביעה עלי, "וזה לוק-" היא הצביעה על לוק, "והם בני דודים שלי?"
הבעת פניה הזועפת של האלי נעלמה באחת.
"אה, קול, אני האלי ויליאמס" היא הציגה את עצמה וחיבקה את שנינו.
אני מסווגת אותה כסובלת מפיצול אישיות קשה מאוד, מצד אחד- היא הסתכלה עלי במבט של אני-הולכת-לרצוח-אותך-כלבה ושנייה אחר כך מחבקת אותי בחביבות. אני די בטוחה שזאת ההגדרה של פיצול אישיות.

"מה אתם עושים כאן?" שאלה אנג'ל והתחלנו ללכת לכיוון לא ברור כלשהו.
"התגעגענו אלייך, לא ראינו אןתך כבר נצח" חייך לוק.
הינהנתי בהסכמה, "סול מוסרת ד"ש"
משהו נרגע בפנים של אנג'ל, "נפלא, תמסרו לה את אהבתי"
האלי גילגלה עיניים וחייכה, "מי אומר את זה בימינו?"
"אני!" נעלבה אנג'ל, "זה נשמע הרבה יותר טוב"
"אני מניחה שלקבל אהבה זה נחמד יותר מאשר דרישת שלום, זקנה שלי" הקניטה האלי.
אנג'ל ציחקקה, "אל תקראי לי זקנה, את יותר מבוגרת ממני בחודש"
"אבל אני צעירה בנפשי" ענתה האלי.
"כן, גם ריי זקנה" הוסיף לוק וזכה למבט משפד פלוס ממני.
"אני מזכירה שנולדנו באותו זמן!" קראתי.
"אבל יש בך משהו שהוא יותר כזה-כזה-" לוק ניסה למצוא מילה מתאימה במוח הטיפש שלו.
"זקני? מבוגר? חסר חיים?" הציעה האלי.
לוק חייך, "אני אוהב את המילה זקני, היא פואטית"
האלי הינהנה בהסכמה, "משהו קלאסי, פיוטי כזה"
"אידיוטים" רטנתי, "לוק מדביק את כולכם בחיידק הטמטום"
"אצל האלי זה תמיד היה, יש לה טמטום פורץ גבולות" אמרה אנג'ל.
"שקט, אני ממש טובה במתמטיקה" התלוננה האלי, "ויש לי כישרון למילים פואטיות"
"אולי את בת אפולו" התבדח לוק והכנסתי לו מרפק בצלעות.
"טמטום היא לא יודעת" לחשתי.
"זאת בדיחה שלנו" הסבירה אנג'ל לנוכח פניה התמהים של חברתה.
"כמו שריי היא רגזוניתה, אלת הרגזנות" הוסיף לוק ותקעתי בו מבט מוות.
"אני אזרוק אןתך לכביש" איימתי.
"אני אשליך אותך מהגג" השיב לי לוק.
"אטביע אותך בנהר מלא פיראנות"
"אאכיל בך את הנשרים"
"אני אשלח עלייך צ'יטות"
"ואני אשרוק כל כך חזק שתתחרשי"
"אני אשמיד אותך עוד לפני"
"היי, היי, נא להירגע עם החביבות המתפרצת הזאת" חייכה אנג'ל.
לוק חרץ לה לשון,"את מוזמנת לקפוץ לי"
"זה המשפט שלי!" מחתה האלי.
"את מוזמנת לקפוץ לי!" חזר לוק.
"ראיתי כפיות חכמות יותר ממך" הכריזה האלי.
"קששששה לי להאמין"
"שים וייז, למה אתה מה זה לא בכיוון"
"I don't give a fuck"
"HeY, I DoN't LiKe YoU"
"תפסיקו להיות עולב ולצטט סטיקרים בוואצאפ" התלוננה אנג'ל.
"אני מחזקת את דבריה של אנג'ל ומוסיפה שאתם דבילים" אמרתי.
האלי חרצה לי לשון, "לא תוכלו לדכא את רוח החופש שלנו!"
"כן! רוח החופש!" קרא לוק והוא והאלי החליפו כיפים.
"הלפ" לחשה אנג'ל, "האיי קיו שלי יורד"
"רשע שכמוך, אני לא כזאת מייאשת" אמרה האלי והניחה את ידה על כתפה בחברותיות.
"כן את כן"
"פח, לא"
"דווקא כן"
"תפסיקי להיות כזאת פח אשפה!" קראה האלי.
אנג'ל צחקה, "פח אשפה?"
"פח אשפה נשמע הרבה יותר מוזיקלי, ואני ממש פואטיקנית מקצועית" טענה האלי.
"אין כזה דבר פואטיקנית" הערתי.
האלי השתעלה "משביתת שמחות"
אנג'ל גילגלה עיניים.
"אז לאן אנחנו הולכים?" התעניין אחי.
"לבית שלי" אמרה האלי, "יהיה כיף, אולי יהיה התלקחות בדי וי די"
פתחתי את פי להגיד שאפשר לחפש בנטפליקס אבל אז נזכרתי שרוב הסיכויים אין לאנשים שגרים פה נטפליקס.
המשכנו ללכת בשיחה קלילה מדי פעם לוק והאלי ציטטו סטיקרים מהוואצאפ. ההמצאה הזאת היא אסון, ללוק יש כמות נוראית של סטיקרים שהוא שולח כמעט לכל קבוצה, גם לי יש כמובן, אבל שלי עוקצניים ומתוחכמים כמו 'לא פשוט להיות טעות' או 'התקווה לאנושות הלכה לעולמה. יהי זכרה ברוך' או איור של אקונומיקה שכתוב מעליה 'תשתה כפרה', אני שולחת אותו ללוק לפחות פעם אחת ביום.
טיפסנו במדרגות מתקפלות מפח. האלי טיפסה עליהן בקלילות ואנג'ל עלתה אחריה ואני ולוק ערכנו יופי של תחרות מי יגיע ראשון לדלת של הבית הישן של האלי. אני ניצחתי, כמובן, לא יכולתי להפסיד ללוק, במיוחד כשהוא במצב רוח מעצבן יותר מהרגיל.
האלי תלשה מהדלת פתק וקראה אותו, מצחה התקמט.
"אוי שיט, פיספסנו את ההורים שלי,הם הלכו עכשיו לקניות עם האחיות שלי" היא נאנחה.
אנג'ל הניחה את ידה על כתפה, "היי,לפחות יש לנו את כל הבית לעצמנו"
פניה של האלי הוארו מחדש, "כן, יש בזה משהו טוב"
היא שלפה מתיקה מפתחות ופתחה את הדלת.
הסלון היה מבולגן לחלוטין, כאילו התחולל שם קרב אכזרי ונכתב על הקיר בצבע שחור 'אנחנו באים אלייך כוכב שביט'
האלי החווירה כשהיא ראתה את הכתובת טורדת המנוחה הזו אבל היא נראתה מבועתת כאילו שהיא נתקלה ביצור מיתולוגי כשהסתכלה על המסדרון וראתה בקצהו חבורה של חצויים, כנראה משתפי פעןלה של איידן, אוחזים בבני משפחתה ומצמידים סכינים ארוכות לגרונם.

אזאז זאת המתנה שלי בשבילכם לפורים! מקווה שאהבתם את הפרק הזה כי ממש השקעתי בו אז אני מצפה לתגובות מושקעות כמו בהתחלה! סתםסתם, צוחקת כפרפרות. תעשו מה שבא לכם

עוד שלוש תגובות ואני ממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא