ברוח החג

ה''מ: היה לי קר אז כתבתי משהו קצר שיחמם לי את הלב ומקווה שגם לכם.

אם אתם חוגגים היום - סְנוֹבִים גוֹדָם! אם לא, היי, פרק בונוס ראשון, וופ וופ

הבעיה בדם קר, החליט קרולי, היא שכל הזמן קר לך. 

בימי קדם הוא יכול היה להתחפר בחול לפחות, אבל גוף אנושי - שבסך הכל עדיין היה טוב יותר מזה של נחש - לא היה בנוי להתמודד עם היכולת המוגבלת של שד-לשעבר-נחש-בדמות-אדם לייצר חום בעצמו. 

וזה לא שקרולי באמת צריך חום כדי לשרוד, אבל זה תמיד הרגיש נחמד. 

קור לא היה בעיה אמיתית כל עוד הוא עבד בארצות החמות, אבל ברגע שהתפתחה מספיק ציוויליזציה בצפון כדי להיות שווה את המאמץ והוא נאלץ לנדוד למקומות שבהם שלג היה שכיח ולא רק זיכרון נשכח לא הייתה לו ברירה אלא למצוא דרכים חדשות להסתגל. 

ראשונים השתנו הבגדים. לא בהכרח במראה, אבל הם תמיד הרגישו חמימים יותר אם הם ידעו מה טוב בשבילם, ובמשך כמה חודשים בשנה מעילים שחורים שפשוט צרחו מגניבות היו מוצאים את עצמם בארון הבגדים שלו (שלא בשונה מכל שאר השברים בארון הבגדים שלו). הייתה תקופה שניסה צעיפים, אבל די מהר הוא החליט שכל דבר רך ובעל דוגמת משבצות לא באמת ישתלב עם האסתטיקה של בן אנוש שנראה כמו מאפיונר וויתר. בדרך כלל השיער שלו - כמעט באורך הכתפיים - והצווארון היו מפצים על זה.

וחוץ מזה הוא ישן יותר - עניין של נוחות יותר מאשר צורך, אבל זה תמיד גרם לו להרגיש טו- רע- יותר, ולישון עם שתי שמיכות חייב להיות התגלמות הרוע באיזושהי דרך, אז בעצם הוא אפילו היה פרודוקטיבי. וכמובן, לא היה לכך שום קשר לעובדה שהתפיסה של מישהו מסוים לגבי "מאוחר" הייתה משתנה בזמן שעון חורף - שזה היפוקריטי לגמרי, כי מישהו מסוים לא נהג לישון בכל מקרה - וכמה כבר אפשר לשתות לבד בדירה שלך, אפילו אם גם האלכוהול עשה את העבודה?

והיה, כמובן, המלאך עצמו, שכפי שקרולי חשד תמיד ולאחרונה גילה, היה מקור חום נהדר, חמים ונוח ויציב ומושך יותר מכפי שכל אש יכלה לשאוף להיות, ידיו כרוכות סביבו ופניו של קרולי קבורות בשקע כתפו. 

וכשהשלג ירד מחוץ לחלון ואזירפאל היה צמוד אליו, גם שמיכה אחת הספיקה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא