כישוף אהבה יהודי (אולי זמני עד פרק 10)

בוטא ע"י Darth Hader

אחד בספטמבר, 1929
פונדק הקלחת הרותחת

כבר בשעה שש בבוקר התייצבו חברי משפחת לאנגר, בהרכב מלא - אבא אברהם, אמא רבקה, הבן סטיב והתינוקת נמפדורה - לארוחת בוקר דשנה במיוחד. טום הפונדקאי היה עליז במיוחד באותו בוקר, וכל כך התרגש לראות את המשפחת לאנגר חוגגת את הנסיעה של בנם להוגוורטס שהוא חילק להם סיבוב נוסף של בירצפת גדולה על חשבון הבית, ועוגת שוקלד עם קצפת עליה מצויירת רכבת האקספרס להוגוורטס.

כשסיימו לאכול הם עלו לחדר לסיים אריזות אחרונות, וביצעו צ'ק אאוט מהפונדק בשעה תשע וחצי. בעשר הם הצליחו לתפוס מונית לקינגס קרוס, ולאחר חצי שעה של נסיעה הם הגיעו לתחנה.
הם נכנסו בזריזות ובביטחון בקיר בין הרציפים תשע ועשר. לעיניהם נגלה רציף תשע ושלושה רבעים, וסטיב הופתע למצוא מקום גדוש והומה קוסמים ומכשפות מכל הגילאים. חלקם צחקו, חלקם בכו, ופה ושם נשמעו כל מיני רעשים מוזרים, שהגיעו, כפי שסטיב גילה מאוחר יותר, מזיקוקי הפלא של ד"ר פיליבסטר.
אברהם פנה אל בנו, התרגשות ניכרת בו: "דיברנו עם פרופסור דמבלדור. הוא יסביר לך כמה דברים לגבי החופשות המיוחדות שלך ועוד דברים שתצטרך לדעת," הוא אמר, ופנה אל אשתו. "רבקה, לספר לו עכשיו או כאשר הוא יבוא לראש השנה?"
"יש עוד יותר מעשר דקות," היא ענתה לאחר שהסתכלה בשעונה, "אפשר עכשיו."
"לאחר החגים," פתח אברהם, "אני מתחיל ללמד באוניברסיטת מרלין להשכלה גבוהה, שנמצאת בפאתי מכתש גודריק. אנחנו הולכים לעזוב את הוגסמיד ולעבור למכתש גודריק."
לאחר חמש דקות נוספות של דיבורי סרק, שריקה רמה נשמעה מהרכבת - סימן שהיא עומדת לנסוע עוד דקות בודדות. רבקה חיבקה את בנה, דמעות התרגשות על לחייה והיא לוחשת לסטיב באוזן "אני אוהבת אותך."
"גם אני," עונה סטיב בלחש.

אברהם עזר לסטיב להעלות את המזוודה לרכבת בדיוק כשהקטר החל לצפצף ולנוע. הוא נגרר עם עם המזוודה והכלוב של "כסופה", התנשמת שאמא שלו קנתה לו בסימטאת דיאגון, בחיפוש אחרי תא ריק יחסית.
הוא מצא תא שבו ישב רק ילד אחד, שנראה בערך בגילו. הוא היה לבקן, בעל פנים עגולות וילדותיות. סטיב לא יכל לדעת בוודאות, אבל הילד היה נראה לו נמוך מהממוצע.
"אתה מחפש מקום לשבת?" שאל הילד. סטיב הנהן, והילד הוסיף: "אתה מוזמן לשבת איתי".
סטיב התיישב בספסל מול הילד שהזמין אותו לשבת, מיד לאחר ששם את המזוודה ואת כסופה על המדף שליד החלון. הוא הושיט את ידו הימנית ללחיצה. "אני סטיב לאנגר, ואתה?"
הילד הלבקן לחץ את ידו של סטיב. "לשמי אתה שואל? שמי אלפרד טינטין, אני נין של אלפרד טינטין שחיבר את חיות קסומות. איפה אתה גר?"
"אני..." עונה סטיב, נזכר בדבריו של אביו. "מהוגסמיד, אבל לאחר החגים של היהודים אעבור למכתש גודריק. אתה?"
"אני גר בלונדון, ממש ליד משרד הקסמים."
לאחר שעה של דיבורי סרק ונופים מדהימים מחוץ לחלון, מכשפה עם עגלת ממתקים הגיעה לתאם. "רוצים משהו מהעגלה חמודים?" היא שאלה. "יש צפרדעי שוקולד, סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים, עוגיות קדרה... יש הכל, רק תבחרו."
סטיב מיהר לבקש שתי חבילות של צפרדעי שוקלד ושתי חבילות כשרות של סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים, שהוא שמח לגלות שיש בעגלה. אלפרד לקח עוגיות קדרה וסוכריות ברטי בוטס רגילות. השניים שילמו למכשפה, ואכלו את הממתקים בשקט.

לאחר כרבע שעה, ילד שחום עור כבן אחת עשרה נכנס לתאם. הוא נעצר בכניסה, מציג את עצמו: "שלום, שמי רוי ווילסון. הייתי בתא ריק עד לא מזמן, ולפני כשעה באו חבורה של תלמידי משנה שלישית והתחילו לדבר בקול בתא וזה הפריע לי לקרוא," הוא אמר, מחווה על שני ספרי הלימוד שהוא אחז בידו. "אני יכול להצטרף לתא שלכם?" שאל, תחינה מובעת בעיניו השחורות.
"כן," ענו סטיב ואלפרד בו זמנית, והילד נכנס לתא.
"אני אלפרד טינטין וזה חברי סטיב לאנגר," אמר אלפרד בזמן שרוי התיישב בספשל של סטיב, לצד הדלת.
הם המשיכו לפטפט ורוי המשיך לקרוא, עד שהחשיכה ירדה והרכבת התקרבה להוגוורטס. סטיב ואלפרד החליפו לגלימות בית ספר, והצטרפו לרוי, שהיה לבוש כבר לפני. הוגוורטס הייתה קרובה מתמיד.

הפרק הקודם