הארי פוטר והנשמה הנסתרת

החלום

~♤~♧~♤~

הערב ירד, וכל הרחובות במכתש גודריק שקטו.

גשם חזק ירד, והרוחות סערו.

העצים התנודדו מצד לצד, עלים שנשרו התעופפו ברוח והיה טפטוף קל של גושי ברד שנחתו אט אט על הקרקע.

זהו היה לילו של היום הראשון בחודש אוקטובר.

השעה הייתה כמעט חצות, והארי ישן במיטתו הגדולה.

ג'יני, ישבה בסלון וצפתה ב"חדשות עולם הקסמים" - ערוץ חדש שנוסף לכל טלוויזיה בבית של משפחת קוסמים.

בינתיים, בחלומו של הארי, הוא ראה את שלושת ילדיו, לומדים ונהנים בהוגוורטס.

עד מהרה, נוזל שחור התחיל להתפשט על חלומו של הארי, וכשהוא מילא את מימדי החלום, החלום השתנה.

באותו רגע, הארי הרגיש כאילו שהוא בנסיעה, הוא ראה לאיזה מקום הוא הולך להגיע, הוא חלף במהירות על רחובות שונים, ואז הוא הגיע לבית משפחת גונט.

דלת הבית נפתחה, והמימד של החלום הפך לבפנוכו של הבית.

הארי ראה רוח, שדיברה עם שני אנשים במסיכות.

"נו, נו, נו... בני הזוג סנייד. כמה נפלא לראות אתכם אחרי כל השנים האלו. כל אוכלי המוות מלבדכם לא שרדו. הרוב מתו, והשאר נתקעו באזקבאן. אבל עכשיו כשאני ללא גוף אני לא אוכל לעשות הרבה כדי להוציא אותם משם. וגם אתם לא... זו עבודה שמיועדת רק לי. לכן אני צריך לחזור לגוף שלי, ואני יודע בדיוק איך לעשות את זה. חוץ מזה, ראיתם איזה יופי סידרתי פה?" הרוח אמרה בקולה הנחשי. זה היה וולדמורט, הארי זיהה את קולו.

לפתע, הארי התעורר במיטתו, גופו מיוזע, וטיפות זיעה זולגות על פניו. 

ג'יני שמעה שהארי קם, והיא עלתה בזריזות במעלה המדרגות לבדוק ששום דבר לא קרה.

"הארי, מה קרה?" שאלה ג'יני בקול מבוהל.

"כלום. חלום רע" הארי השיב.

"בוא, אני אכין לך שתייה חמה. מה אתה רוצה? לפי דעתי תה יעשה לך טוב"

"אוקיי, תודה"

ג'יני התקדמה לכיוון הדלת, ובפניה ניכר כי שכחה דבר מה.

היא הסתובבה חזרה לכיוון המיטה והוסיפה:

"הארי, צפיתי עכשיו בחדשות עולם הקסמים. הזוג סנייד ברח מאזקבאן. רק רציתי לידע אותך"

"ברצינות? איך הם נמלטו מהסוהסנים?"

"אני לא יודעת. לא הספקתי להקשיב, רצתי לפה ברגע ששמעתי אותך"

"טוב, אז רגע חכי לי. אני ארד איתך נצפה ביחד"

"בסדר, אין בעיה. אתה צריך עוד משהו?"

"לא, תודה. את יודעת מה? בעצם, אני צריך מגבת רטובה קטנה לשים על הפנים, כל כך חם לי ואני מזיע. אני חייב לצאת מהמיטה עם כל השמיכות העבות האלו"

הארי קם ממיטתו והתקדם לכיוון ג'יני.

הם ירדו יחד במדרגות, והארי התיישב בסלון יחד עם ג'יני.

בהנף שרביטה של ג'יני מגבת יצאה מן המגירה, הברז נפתח, הרטיב את המגבת והמגבת עפה אל הסלון.

ג'יני הרימה את ידה ותפסה את המגבת, ואז נגבה את פניו של הארי, וכשסיימה פרסה את המגבת על מצחו.

"ככה בסדר?" שאלה.

"כן, תודה" השיב הארי.

"אין סיבה לחשש, משרד הקסמים על זה. כך מוסרת בתגובה שרת הקסמים גריינג'ר. והנה לכם נאומה של שרת הקסמים גריינג'ר על המצב הנוכחי:

הכל בסדר, אין מה לדאוג. אנחנו מטפלים בזה, אם מישהו שמע, ראה, או חשד במשהו אני מבקשת לפנות אליי במידי. אנו נעשה כל שביכולתינו כדי להחזיר את המצב לקדמותו. אנח.." הארי זימן את שלט הטלוויזיה בלחש "אציו", וכיבה את הטלוויזיה.

"למה עשית את זה?" שאלה ג'יני.

"ג'יני, אני רוצה לספר לך על מה שראיתי בחלום. זה חשוב. בהתחלה ראיתי את הילדים, שמחים בהוגוורטס, ואז פתאום צבע שחור כזה התפשט על מה שראיתי, ואז ראיתי את כל הרחובות חולפים עד שהגעתי לבית משפחת גונט. והוא לא היה הרוס. החלום עבר לתוך הבית, ואז הייתה רוח כזו, כמו מירטל המייללת וניקולס פלאמל.. את יודעת, כמו כל הרוחות האלו מהוגוורטס. והיה לה את הקול של וולדמורט. הרוח דיברה עם שני אוכלי מוות במסיכות, והיא קראה להם 'הזוג סנייד', הרוח הזו גם שאלה אותם מה דעתם על הסידור של הבית. זאת אומרת שהרוח הזו שיקמה את הבית, ואני סבור כי זהו וולדמורט" הסביר הארי.

"אבל הארי, כמה פעמים עוד נצטרך להסביר לך שהלורד וולדמורט מת?!"

"ג'יני, החלומות שלי אף פעם לא היו סתם. וגם האינטואיציה שלי תמיד צדקה, אפילו שאף פעם לא הקשבתם לי"

"תמיד יש פעם ראשונה. הנה, עכשיו אתה טועה!"

"את יודעת מה? לא משנה. אני חוזר לישון, ומחר אני אספר להרמיוני על החלום. אולי לפחות היא תאמין לי!" הארי הוריד את המגבת הקרה מראשו, וזרק אותו על הספה.

הוא עלה עצבני במדרגות, וג'יני קראה אחריו "הארי חכה!", הארי התעלם מקולותיה המתחננים של ג'יני וטרק אחריו את הדלת.

הוא חזר למיטתו וסגר את המנורה הקטנה ליד חלונו שהייתה דלוקה עוד ממקודם, הוא החביא את גופו בשמיכה אבל לא הצליח להירדם.

הוא שמע ברקע את קולות הטלוויזיה, והבין כי ג'יני הדליקה את הטלוויזיה שנית.

כמה שניסה להירדם הוא לא הצליח, הוא לא היה מסוגל.

ראשו היה מלא במחשבות.

לפתע, הוא הפסיק לשמוע את קולה של הטלוויזיה, אז הוא שיער כי ג'יני מתכננת לעלות למעלה, אז הוא סגר את עיניו כדי להימנע מלדבר איתה.

ואכן כך, ג'יני עלתה למעלה ופתחה את הדלת בשקט.

היא שאלה בקול חלש: "הארי?", הארי המשיך לעצום את עיניו ולשחק את עצמו ישן, ג'יני התקרבה אליו וליטפה את פניו.

"לילה טוב" היא לחשה לו, אבל ברגע זה הוא כבר נרדם.

למחרת בבוקר, הארי קם מוקדם מן הרגיל כי לא רצה להיתקל בג'יני.

הוא התארגן מהר, וכתב לג'יני פתק:

יצאתי לעבודה. יום טוב.

הוא לקח קצת מאבקת הפלו, נכנס לתוך האח, הטיח את האבקה ברצפה ואמר בקול ברור וחד: "משרד הקסמים".

בן רגע הופיעה אש ירוקה, והארי כבר לא היה שם.

ג'יני שמעה את קולו של הארי והתעוררה, היא ראתה שהארי לא במיטה ורצה לראות איפה הוא, כשהגיעה למדרגות היא ראתה את האש הירוקה שהייתה באח, ולאחר כמה שניות נעלמה.

כשהבינה שאין סיכוי, האטה את הקצב וירדה למטה.

היא שמה לב לפתק שהשאיר הארי וקראה אותו.

"נו באמת הארי" היא גילגלה את עיניה.

בינתיים במשרד הקסמים הארי הופיע באחת ממעליות הקסם שניצבות שם, ויחד איתו הופיעה האש הירוקה.

הארי התקדם, ואיחל בזריזות "בוקר טוב" לכל פנים מוכרות שזיהה.

כשנכנס אל המעלית, אמר "משרד שרת הקסמים", והמעלית עלתה לקומה האחרונה של המבנה.

המעלית נפתחה, והארי התקדם במסדרון עד שראה את הדלת שעליה הוצב שלט:

משרדה של שרת הקסמים הרמיוני גריינג'ר

הוא דפק קלות על הדלת עד שנשמעה קריאתה של הרמיוני: "יבוא".

הוא פתח את הדלת, בעוד הרמיוני הסתובבה הלוך ושוב במשרדה וחשבה.

"היי הארי" היא הפנתה אליו את מבטה.

"הרמיוני, באתי לספר לך על חלום שהיה לי.."

הרמיוני קטעה אותו:

"אני מניחה שזה משהו שסובל דיחוי. אני נורא עסוקה באירועים האחרונים כרגע, אני מניחה שכבר שמעת"

"לא, האמת שזה לא יכול להדחות. וזה גם די קשור"

"אוקיי, שב"

הארי התיישב בכיסא שמול שולחנה של הרמיוני, והרמיוני ישבה בכיסא שמאחורי השולחן.

"הארי, ספר לי" הרמיוני ביקשה.

"אז ככה, בהתחלה ראיתי את הילדים, שמחים בהוגוורטס, ואז פתאום צבע שחור כזה התפשט על מה שראיתי, ואז ראיתי את כל הרחובות חולפים עד שהגעתי לבית משפחת גונט. והוא לא היה הרוס. החלום עבר לתוך הבית, ואז הייתה רוח כזו, כמו מירטל המייללת וניקולס פלאמל.. את יודעת, כמו כל הרוחות האלו מהוגוורטס. והיה לה את הקול של וולדמורט. הרוח דיברה עם שני אוכלי מוות במסיכות, והיא קראה להם 'הזוג סנייד', הרוח הזו גם שאלה אותם מה דעתם על הסידור של הבית. זאת אומרת שהרוח הזו שיקמה את הבית, ואני סבור כי זהו וולדמורט." הארי סיפר, מילה במילה כמו שסיפר לג'יני.

"ובכן הארי.."

"לא! אל תגידי לי שאת חושבת שזה סתם. לא גם את" הארי קטע אותה.

"גם אני?"

"סיפרתי גם לג'יני, ואנחנו סוג של ברוגז עכשיו. היא לא האמינה בזה"

"טוב יכול להיות שזה.."

"הרמיוני! מי כמוך יודעת שהאינטואיציות שלי תמיד צדקו? תמיד החלומות שלי לא היו סתם. ובמקרה בדיוק באותו הערב שהזוג סנייד ברחו מאזקבאן, חלמתי שהלורד וולדמורט דיבר איתם?! את שרת הקסמים הרמיוני. את אינטיליגנטית. תגידי לי את, ברצינות, זה נראה לך הגיוני המקריות הזאת?" הוא קטע אותו שוב.

"טוב אתה צודק. אבל מה נעשה?"

"אני חושב ששנינו יודעים מה עלינו לעשות"

"נכון. ללכת לבית משפחת גונט"

___________________________________________________________________________

דבר הכותבת:

אני שמחה מאוד שאהבתם את הפרק הקודם!

והכי כיף שאתם שולחים לי ינשופים עם מחמאות :-)

מקווה שאהבתם 😚

הפרק הקודם		הפרק הבא