ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 5 – סוף סוף הארי

"הארי!" הרמיוני נעמדה במהירות, מפילה את כסאה תוך כדי. היא מיהרה לכניסה לבית וראתה לשמחתה את הארי פוטר, חברה הטוב.
הרמיוני לא הייתה מהאנשים הנוגעים, או המחבקים. עד שזה נגע לקשר שלה עם הארי.
הוא מבחינתה היה כמו האח שלא היה לה מעולם. לתחושתה, היא יכלה לסמוך עליו בנוגע לכל דבר שבעולם.
הקשר שלה ושל רון היה הרבה יותר מורכב וקשה, מלא ברגעים של כעס, אי-הבנה וקנאה.
עם הארי זה תמיד הרגיש פשוט, נכון, טוב.
כשהיא נפלה על צווארו בחיבוק חם, היא הרגישה הקלה ענקית מתפרשת בחזה. סוף סוף הוא שם איתם. סוף סוף הם ישמעו מה קרה איתו בקיץ הזה, אחרי שהונחו לא לספר יותר מדי במכתביהם אליו במהלך הקיץ...
"הארי! רון, הוא כאן! לא ידענו שתגיע! מה שלומך? כעסת עלינו נורא? בטח כעסת, אני יודעת שהמכתבים שלנו היו מעצבנים- אבל השביעו אותנו שלא נכתוב כלום."
הרמיוני בקושי שמה לב לנוכחותו של רון שהצטרף אליהם.
-
תחושה של קנאה מרירה טיפסה בגרונו של פרד.
עד אותו הרגע, הוא היה ממש מרוצה מההתקדמות בקשר שלו ושל הרמיוני.
במהלך הימים שעברו הם בילו אחד עם השנייה רבות, והוא בהחלט הצליח לקבל ממנה את המסר שחברתו נעימה לה.
פרד ידע שלהארי פוטר יש מקום עצום בחייה של הרמיוני, אבל לא ציפה לתחושה הזו שתקפה אותו כשהיא כרכה את ידיה סביב הארי בחיבוק ענק.
לפתע פרד הבחין כי ג'ורג' בוהה בו. הבעה לא-ברורה מרוחה על פניו. זו הייתה הפתעה בשילוב עם דבר נוסף שפרד לא הצליח להבין.
פרד הסמיק והסיט את מבטו מהרמיוני והארי.
לאחר שכולם בירכו את הארי בשמחה שהצטרף אליהם, הוא, הרמיוני ורון עלו למעלה לשוחח בפרטיות בחדר של רון.
ההילאים ומודי שליוו את הארי בדרכו לכיכר גרימולד מספר 12 התיישבו לאכול לצד משפחת וויזלי וסיפרו על הטיסה בדרכם מביתו של הארי לשם.
הם התחילו לספר על כך שהארי זומן לשימוע במשרד הקסמים בעוד מספר ימים וכי דמבלדור התערב לטובתו כדי שלא יסולק מבית הספר. נראה היה שכל המבוגרים שסביב השולחן שכחו מנוכחותם של ג'יני, פרד וג'ורג'. ואף אחד מבין שלושתם לא התכוון להזכיר להם אותה ולהפסיד את כל האקשן.
-
לאחר מקלחת ארוכה וטובה פרד התיישב על מיטתו, מתלבש במכנס פיג'מה וחולצת טי שירט אפורה של התותחים מצ'אדלי.
הוא ציפה שג'ורג' ידבר איתו על תחושותיו כלפיי הרמיוני. ג'ורג' הכיר אותו יותר טוב מכל אדם אחר, ואין סיכוי שהוא לא שם לב לתגובתו החריפה של פרד כלפיי המפגש המרגש בין הרמיוני להארי בארוחת-הערב.
ג'ורג' התיישב במיטה שלו והסתכל על פרד בשתיקה, על פניו, שוב, אותה ההבעה הקשה להבנה.
"מה אתה רוצה לומר לי? שאני מקנא? שמותר לה לחבק את החבר-הכי-טוב-השני שלה? אני יודע את כל זה."
ג'ורג' לא היה צריך לומר כלום בקול רם כדי שפרד יבין לאיזה כיוון השיחה תתפתח.
ג'ורג' משך בכתפיו. "אחי, אין לי שום ביקורת כלפייך. גם אני מקנא לקייטי כל הזמן." ג'ורג' הזכיר את בת-זוגתו וחברתם הטובה של השניים. "פשוט הופתעתי מעוצמת הרגשות שלך. לא הרגשת אף פעם ככה כלפיי אנג'לינה, נכון?"
לאחר שתיקה מהוססת, פרד ענה, "לא חושב. אפילו כשממש יצאנו, זה לא היה קרוב לזה."
"ככה חשבתי," הגיב ג'ורג'. "אני אעזור לך להתקרב אליה. יש כמה קשיים בדרך שחשבתי עליהם."
ג'ורג' תמיד היה בעל תכניות ומטרות, והוא היה דיי טוב בלהשיג אותן.
"קושי ראשון – ויקטור קרום. צריך להבין מה טיב היחסים שלהם כעת. קושי שני- רון והארי. מאוד יתכן שמישהו מהם בקטע שלה, או שהיא שלהם. קושי שלישי – אתה, פרד. אם אתה הולך על זה ואתה רוצה להצליח לצאת עם הרמיוני גריינג'ר, אתה צריך להיות מאוד בטוח בעצמך. הרמיוני היא לא אחת שכדאי להתעסק איתה סתם. היא חכמה וטובה באופן מפחיד בקללות-תקיפה."
פרד חייך. הוא אהב את החלק המתכנן-והמחושב באחיו.
"אני בפנים ג'ורג'י, בטוח בעצמי במאה אחוז."
-
ביום בו הארי הלך עם מר ויזלי למשרד הקסמים, לשימוע שנערך לו בגלל שימוש בקסם פטרונוס אל מול בן דודו המוגלגי, הרמיוני לא הצליחה להרגיע את עצמה אפילו לא לרגע.
בתקופה ששהה יחד איתם בדרך גרימולד מספר 12, הארי הראה ביטויים רבים של כעס ואכזבה כלפיי הרמיוני ורון. הוא כעס על מכתביהם הדלים, על כך ששניהם בילו ביחד בקיץ כשהוא היה תקוע אצל הדרסלים, על כך שאף אחד מהם לא עדכן אותו מה קורה בעולם הקוסמים בזמן שהוא היה מנותק מכולם.
והדבר האחרון שחסר להרמיוני בכל הבלאגן הזה – הוא שהארי יסולק מבית הספר.
זה לא עזר שמולי הנחיתה עליה לסדר את כל המחסן, שהיה פשוט מטונף ומלא בדוקסים.
הרמיוני לא הצליחה לחשוב על שום דבר מלבד הפחד שהארי יצא אשם בשימוע ולא יחזור איתה ועם רון להוגוורטס ב-1 לספטמבר.
"היי, 'מיוני. את איתנו?" קולו של ג'ורג' קטע את מחשבותיה לפתע. היא נוכחה לגלות שהיא מנקה את המחסן עם פרד וג'ורג', וכי שניהם עומדים מולה ומחכים לתשובתה על שאלה שנשאלה והיא כנראה ממש לא שמה לב אליה.
"סליחה. אני נורא מוטרדת. מה שאלתם? אני ממש מתנצלת." הרמיוני מלמלה.
"רצינו לבקש את עזרתך בהכנת שיקוי מנפח עבור אחת ההמצאות שלנו. אבל זה לא משנה כרגע. מה קרה? את דואגת להארי?" פרד שאל אותה ועיניו סקרו את הבעת פניה הלחוצה.
הרמיוני הנהנה, עיניה מושפלות לרצפה. היא לא יכלה לחשוב על שום דבר אחר. הלחץ אחז בכל גופה.
למרות מבטה המושפל, הרמיוני הצליחה להבחין כי ג'ורג' יוצא מן החדר וכי היא נשארה לבדה עם פרד. תחושת הלחץ שלה גברה. הפעם לא בגלל הארי.
"'מיוני, אני מבטיח לך שהוא יהיה בסדר. דמבלדור ואבא שלי והמסדר כולו לא יתנו לכך שמשרד הקסמים יפגע בהארי. אני יודע שהוא חשוב לך, הוא שרד את וולדמורט יותר מפעם אחת אז לגמרי קטן עליו לגבור גם על קורנליוס פאדג' הבריון." פרד הניח את ידו בעדינות על כתפה. ליבו החיש את קצב פעימותיו.
הרמיוני הרימה  את מבטה והסתכלה לתוך עיניו של פרד. היא התרגשה מכך שדאג לה כל כך, וכי ניחש נכונה את הסיבה ללחץ שלה.
הרמיוני לא התרגשה מדמעות בעיניה ולא מבכי. היא הרגישה בנוח לדמוע בנוכחות אנשים אחרים. וכמו שאמה נהגה לומר לה – "רגש הוא כוח."
פרד, מהצד השני, הופתע כשזיהה את הדמעות בעיניה. הוא לא היה בטוח אם הדמעות היו סימן טוב, רע או מורכב. האינסטינקט שלו היה לחבק אותה, וכך עשה. הוקל לו כאשר שמע אותה ממלמלת מתוך חזהו, "תודה פרד, אין עליך. זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע."
החיבוק שלהם היה ארוך, ונדמה כי איש אינו מעוניין להיות הראשון שיעשה את הצעד. הרמיוני מצאה את עצמה רגועה ובוטחת בחיבוקו של פרד, ופרד מהצד שלו היה מלא ברגשות ובשמחה שהצליח להגיע אל ליבה של הרמיוני בצורה הזו.
"הרמיוני, הארי חזר!!" ג'יני המתנשפת התפרצה לרגע האינטימי של השניים. היא התבוננה בשניהם בהבעת פנים מופתעת וגבותיה התכווצו. "אה.. חשבתי שאולי תרצי לשמוע ממנו. הוא נראה בסדר."
הרמיוני התנתקה מפרד במהירות והתעלמה מהסומק הורוד שהתפרש בלחייה. "אוו! כן! בואו נלך! פרד, אשמח לעזור לך ולג'ורג' עם השיקוי המנפח כשנחזור להוגוורטס." היא נחפזה לצעוד ראשונה בתקווה שאף אחד לא יבחין בלחייה האדומות.

הפרק הקודם		הפרק הבא