2 למאי

3 למאי, 2001

פרק חמישי – פרד

"ג'ורג'י! חזרתי!" פרד הכריז וטרק את דלת ביתו. הוא הבחין בצליל קטן של חריקה שנשמע ממנה. הוא כישף אותה בקסם שאמור לפתור את זה ונכנס לסלון.
ג'ורג' ישב שם, נראה שחיכה לו. היה לו קטע כזה, לחכות לפרד.
"איך היה?"
"יותר נחמד מהדייטים הקודמים שיצאתי אליהם."
ג'ורג' צחק בקול. "ברור שיותר נחמד, ראיתי איך היא נראית!"
"אני לא אומר את זה רק בגלל המראה שלה!" הוא התגונן.
"אתה בטוח?" גבותיו של ג'ורג' התרוממו אל על.
"אני – אני לא יודע," פרד הודה. זה היה ברור שהיא לא הייתה האחת, אבל זה היה דייט טוב.
הוא חשב שג'ורג' יבקש לדעת פרטים, אבל הוא דווקא בחר לשתף את פרד ביום שעבר עליו, באריכות – מה.
"ואז," הוא הדגיש, "דפיקה נשמעה בדלת! וזו הייתה לא אחרת מאשר הרמיוני!"
פרד, שעד כה הקשיב בחצי אוזן, לפתע נדרך. "היא באה הנה?"
"כן, ישבנו איזה שעה, רק שנינו... הייתה שיחה טובה," ג'ורג' חייך בעודו מדבר.
"מה היא רצתה?" פרד תהה, סקרן יותר מאשר היה צריך להיות, לפי דעתו.
ג'ורג' השתהה עם התשובה. "לדעתי, היא רצתה לדבר איתך."
תחושה קטנה ונעימה של סיפוק התגנבה אל פרד. הוא ניסה להרגיע את עצמו לפני שענה.
"למה אתה חושב ככה?"
"ראיתי את הבעת הפנים שלה כשסיפרתי לה שאתה אינך כאן. ואז, ראיתי את הבעת הפנים שלה כשסיפרתי לה שאתה בדייט עם בת דודה של פלר." חיוכו של ג'ורג' גדל.
ליבו של פרד החל לדפוק מהר יותר. אוי ואבוי, הוא חשב בתגובה לכך. הוא לא הרגיש התרגשות מהסוג הזה כבר כמה שנים טובות בחייו.
הוא חייב להירגע ולחזור לעצמו.
הוא חייב לדבר עם הרמיוני. היום.
"לא היום, אח יקר. קבעתי איתה שניפגש בסוף השבוע. אבל... אני חושב שאהיה חולה בסוף השבוע הזה, אז אתה תוכל להיפגש איתה בפרטיות." הוא סיים את משפטו וקם, לא עוצר וממשיך לחדרו, משאיר את פרד לבדו בסלון.
ג'ורג' תמיד הבין את פרד, תמיד קרא את מחשבותיו. עם כל מה שעבר על שניהם – אובדן האוזן של ג'ורג', קריסת הקיר בקרב על הוגוורטס שפגע בפרד, זה נראה שהקשר שלהם רק המשיך והתחזק.
פרד הלך למטבח וחימם לעצמו מרק, מהורהר מאוד.
-
הרמיוני חזרה אל דירתה ואל הדלת החורקת שלה. היא התקשתה להירדם באותו הלילה. היא נאבקה במחשבותיה כל הלילה, מרגיעה את עצמה לסירוגין ומשתיקה את הקולות בראשה.
את לא יכולה לחבב את אח שלו!
הוא יוצא עם מישהי אחרת!
עם ויליה!
נמאס לי להיות לבד!
זה שאת לבד לא אומר שאת צריכה לקפוץ על כל בחור בסביבתך...
הוא רק ניחם אותך כשחטפת התקף חרדה!
בטח הוא מרחם עליי...
הוא אמר שהוא לא מרחם עלייך! זה היה נשמע שהוא כנה!
אני חייבת לישון, חשבה לבסוף. לאחר שעה נוספת של התהפכויות במיטה, היא הדליקה את האור הקטן שליד שולחן הכתיבה והתיישבה בכיסא.
היא הוציאה דף מהמגירה וציירה בצורה עקומה – למדי פנים של בחור, את פניו של פרד.
מסביב לפנים היא ציירה חצים ובכל חץ היא כתבה מחשבה אחת שיש לה לגביו:
יוצא עם ויליה, אח של רון, מנחם בעת התקף חרדה, לא מרחם עליי, חכם, מרגיע, אהוב?
בסוף היא סיכמה בתחתית הדף – אני חייבת להירגע. לשקול את זה כשכוחותיי מחודשים.
אולי אחרי שאפגש איתו בסוף השבוע.
הרמיוני נאנחה בקול, מכבה את האור וזוחלת למיטה, נותנת לשינה לעטוף אותה ולתת לרוחה לנוח סוף סוף.
-
בבוקר הרמיוני התעוררה בתחושה שכוחותיה שבו אליה. היא יצאה ליומיים נוספים של מחקר מחוץ למשרד, דבר אשר תמיד היה אהוב עליה.
היא אהבה להיות בשטח, אהבה לבדוק ולגלות דברים חדשים.
היא נסעה באותם הימים לצפון המדינה, לראיין קהילות קוסמים קטנות שגרו בכפר מרוחק.
במהלך היומיים הבאים הרמיוני הייתה מרוכזת אך ורק בעבודה. היא הייתה מאושרת.

הפרק הקודם		הפרק הבא