אף פעם לא באמת שנאתי אותך

הנה עוד פרק. ממש יעזור לי עם המוטיבציה אם תגיבו!

-------------------------------------------------------------------

"בוקר טוב הרמיוני."

בוקר אור הארי," אמרה הרמיוני בחיוך. היא הגיעה אל המשרד שלו הכי מוקדם שהיא הייתה יכולה. היא שנאה את ימי שני.

"מה הביא אותך היום? איך הלכה הפגישה ההיא שלשום בערב? זה באמת היה דייט?" הארי שאל בסקרנות.

"מסתבר שכן, אפילו היה ממש נחמד ומוצלח. הוא ממש אבל ממש לא נוראי כמו שחשבתי.."

"מי זה היה?" הארי סוף סוף הגיע לשאלה שהוא באמת חיכה לתשובה שלה.

"בוא נקרא לג'יני. הנושא קצת רגיש." היא קרצה ושילחה את פטרונוס הלוטרה שלה.

הארי חייך חיוך רחב. "אפשר להציע לך תה?" הוא שאל בנימוס.

"אתה מתחיל להזכיר לי את אמברידג'!" שניהם פרצו בצחוק.

אחרי דקה פטרונוס הסוס של ג'יני הגיע ואמר: "בטח שאני אבוא! שתי דקות ואני אצלכם."

שתי דקות לאחר מכן, ג'יני נכנסה לחדר. היא הייתה לבושה בפיג'מה.

"לא הסתכלו עלייך מוזר בכניסה?"

"למי אכפת! מיוני, שפכי." היא אמרה בעצלתיים.

"אוקיי. אז הגעתי אל שלושת המטאטאים, הוא כבר חיכה לי שם, אף אחד מאיתנו לא רצה במיוחד לשתות. הזמנו אוכל, והאוכל המועדף על שנינו הוא פסטה. דיברנו מלא ובסוף, אחרי הקינוח והחשבון יצאנו החוצה. שם הוא ביקש רשות לנשק אותי כדי לתקן חוויה אחרת לא נעימה שהייתה לנו. התנשקנו. היה ערב ממש טוב." היא אמרה את זה בשתי נשימות.

ג'יני זרחה. הארי הרים גבה.

"נו תגידי כבר מי זה!" קראו שניהם במקהלה.

הרמיוני ממש הסמיקה. היא רצתה כבר לגמור עם זה.

"זה..." היא כיחכחה בגרונה. "זה.. דראקו מאלפוי." את שתי המילים האחרונות בקושי

שמעו.

"מאלפוי?!" על פניו של הארי הייתה הבעה לא ברורה. ג'יני כמעט נפלה מהכיסא.

"בבקשה אל תשפטו אותי..." הרמיוני עדיין דיברה בשקט.

"איך הגעת למצב שבו את יוצאת עם מאלפוי, עושה איתו כיף חיים ומתנשקת איתו?" ג'יני הרימה את גבותיה אבל לא נראה היה שהיא מופתעת יותר.

"בהתחלה כשהוא הגיע למשרד ממש רבנו. אחר כך קרה משהו ובדרך פלא נהיינו בסדר ואז הוא הזמין אותי בדרך העקיפה ההיא ומרוב הסקרנות באתי." הרמיוני לא ידעה מה הם חושבים.

"טוב..." הקול של הארי היה צרוד. "את מתכוונת להיפגש איתו שוב?"

"אני ממש לא יודעת. עדיין לא ראיתי אותו היום,"

"בכל אופן, אם אתם מתכוונים לצאת שוב או לפתח משהו, אני לא אתנגד. שמעתי עליו דברים טובים לאחרונה." הרמיני לא האמינה למשמע אוזניה.

"אם הארי מאשר גם אני מאשרת!" קראה ג'יני. "ובכל אופן, לא משנה עם מי תחליטי לצאת אני אתמוך בהחלטה שלך,"

"תודה ג'יני," הרמיוני באמת התכוונה לזה. בבוקר  היא התחילה לצפות לסצנה רצינית.

"משהו אחרון...." הרמיוני נזכרה פתאום. "מה?" הארי וג'יני שאלו במקביל.

"אל תספרו לרון. למרות שהוא נפרד ממני, הוא לא יאהב לשמוע את זה..."

"סגור." אמר הארי, וג'יני הנהנה.

הרמיוני יצאה מהמשרד של הארי והשאירה את הארי וג'יני להתחבק שם. היא רצה עד למחלקה שלה. היא לא החליטה אם היא רוצה לראות את מאלפוי או לא.

"מאלפוי!"

למען האמת, כשהיא ראתה אותו מחכה לה במשרד שלה, היא ממש שמחה!

"בוקר טוב!" הוא אמר בקלילות ונראה מלא מרץ. הוא חייך. "חשבתי על זה קצת- כמו שכבר אמרתי לך, היה לי ממש כיף איתך אתמול ותהיתי אם תרצי להיפגש שוב.."

לזה, הרמיוני לא ציפתה.

"גם אני נהניתי ממש ואני אשמח להיפגש שוב." היא הסמיקה. היא תמיד הסמיקה במצבים קצת מביכים. שררה שתיקה די ארוכה.

"מה דעתך על עכשיו?" הוא שאל פתאום.

"ע-עכשיו? אתה בטוח?" היא לא האמינה! מה היא לא תעשה כדי לצאת מהמשרד המשעמם הזה! כמה היא מחכה לקידום שלה לדרגת סגנית ראש המחלקה, ועדיין לא מקדמים אותה. זה גרם לה להרגיש חוסר סיפוק במשרה שלה כל יום מחדש. קצת נמאס לה למיין מקרי שפיטת יצורי פלא על פגיעות בבני אדם. כבר הספיק לה מהשנה השלישית, שבה היא חיפשה עבור האגריד מקרים על שפיטת היפוגריפים.

"בטוח לגמרי. אני לא עושה כלום היום, וחשבתי שאולי תשמחי להצטרף אליי לטיול בסמטת דיאגון."

"אני אשמח ועוד איך." היא פשוט רצתה לחבק אותו עכשיו.

"אז בואי!" הוא הושיט לה את ידו. היא היססה לרגע, ואז אחזה בה.

הם הלכו יד ביד עד לכניסה למשרד הקסמים. לפתע ראתה הרמיוני ראש ג'ינג'י שהיה מעל שאר הראשים האחרים. היא שמטה את היד של מאלפוי מיד.

"מה-" הוא התחיל להגיד.

"ששש. רון פה. אני מעדיפה שהוא לא יראה את זה, אתה מבין,"

למרבה ההפתעה מאלפוי הבין, והנהן. הם חלפו אחרי רון וברגע שהם עברו אותו, הוא שם לב שהרמיוני שם, והוא שם לב שהיא שמה לב שהוא שם. הוא הסכל לה בעיניים לשבריר שנייה במבט לא ברור.

היא התעלמה ממנו, ודראקו והיא המשיכו בדרכם אל עבר האחים. הם עמדו בתור הקצר, וכשהגיע תורו של מאלפוי לעוף, הוא קרא "סמטת דיאגון!" בקול ברור ונעלם באוושת להבות ירוקות.

"סמטת דיאגון!" קראה גם הרמיוני והיא הרגישה את תחושת הסחרור השנואה עליה כל כך.

היא יצאה מתוך האח והברישה מעליה את הפיח. מאלפוי כבר חיכה לה בעמידה.

הוא הושיט לה את היד והיא נענתה לו. היד שלו הייתה נעימה.

הם הסתובבו בכל סמטת דיאגון בערך, הוא קנה גלימת טקס לקוסם והיא למכשפה (בצבעים תואמים), הם נכנסו לגרינגוטס (כי מאלפוי היה צריך עוד קצת כסף מזומן) והם צחקו וצווחו כשהם על הקרוניות (כשמאלפוי נכנס לכספת שלו הרמיוני נשארה בחוץ). הם הלכו לאכול גלידה בחנות של פלוריאן פורטסקיו,אשר נוהלה על ידי הב שלו, כריסטיאן (כי פלוריאן פורטסקיו האב נרצח בשנתם השישית בהוגוורטס), הם שיחקו שח של קוסמים בחנות למשחקי קוסמים (מאלפוי ניצח), והם עשו עוד מגוון פעילויות מעניינות ומהנות. רק לחנות ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי הם לא נכנסו, כי הרמיוני חששה שרון יהיה שם.

היא עדיין לא בדיוק הבינה למה היא לא רצתה שרון יראה אותה ואת מאלפוי בייחד, הרי עדיין אין ביניהם משהו רשמי.

בסוף הבילוי הכיפי מאוד שלהם, הם נכנסו לקלחת הרותחת וביקשו מטום הברמן הזקן שתי כוסות בירצפת. לא, הם עדיין לא התבגרו.

"את יודעת, היה לי באמת כיף היום. אני לא יודע איך זה פתאום קרה, שאנחנו נהנים להיות בייחד, אבל זה קרה איכשהו, והייתי שמח אם זה יימשך ככה."

"למה אתה מתכוון?" הרמיוני הרגישה שהלב שלה פיספס מדרגה קטנה.

"אני חושב שאנחנו צריכים לצאת יותר בייחד." הוא המשיך.

"נו כבר מאלפוי, תגיע לנקודה," הרמיוני רצתה להגיע לפואנטה.

"בתור אחת שנחשבת לגאונה, את כבר צריכה להבין למה אני מתכוון," הוא חייך. "אני חושב שאנחנו צריכים להעביר את הקשר בינינו לשלב הבא, אם את רוצה, כמובן."

הרמיוני לא בדיוק ענתה, היא העדיפה במקום זה לנשק אותו ממושכות על השפתיים. הוא נענה לנשיקה וחיבק אותה.

"אני מניח שהתשובה חיובית?"

"ברור שכן! אני גם לא יודעת איך המצב הזה הגיע לאיך שהוא עכשיו, אבל זה מרגיש לי נכון."

הוא חזר לנשק אותה והיא הרגישה שהלב שלה מתפוצץ מרוב אושר.

היא כבר לא הרגישה תחושה של זמן. איכשהו כבר היה שש בערב.

"אממ... רוצה לבוא לאכול ארוחת ערב אצלי?" הוא שאל אותה.

"כן! אבל פעם הבאה אצלי." היא אמרה בחיוך שובב.

הם התעתקו משם.

הפרק הקודם		הפרק הבא