חיים של קוסמים

כעבור ארבע שנים-

רוז ישבה ובהתה במכתב שלה מהוגוורטס, כמו שעשתה הרבה פעמים במהלך החודשים האחרונים.

היא ישבה ובהתה בו, עיניה הירוקות החודרות בולעות כל מילה ומילה שנכתבה בכתב הירוק המסולסל. היא כבר הייתה בת אחד עשרה, ועוד שבוע הייתה אמורה ללכת לבית הספר ללימוד קוסמים,

הוגוורטס. היא הייתה לחוצה מאוד, למרות שתמיד ידעה שהיום הזה יגיע. היא קיוותה שתתקבל לבית גריפינדור ומתמצא חברים טובים ושהיא תהיה טובה בלימודים

וכל זה עשה לה דייסה מהמוח. ביום הזה היא הייתה אמורה ללכת לעשות קניות עם בני משפחתה לקראת הלימודים. לזה דווקא היא מאוד מאוד ציפתה. שרביט משלה! רק תדמיינו!

לפתע נכנסה לחדרה אחותה הקטנה בת התשע, הולי כששיערה השחור הגלי מקפץ על גבה ועיניה התכולות מחייכות. כמו תמיד, חיוך גדול היה על פניה.

לפעמים קינאה רוז ביכולת של אחותה להיות כל כך אופטימית ומלאה בשמחת חיים.

״מה קורה רוזי?״ שאלה אחותה ושיחקה בשער הג׳ינג׳י הארוך של רוז, שנפל על גבה.

״כלום הול, הכל טוב״ הדביקה רוז לפניה חיוך מלאכותי והסתובבה אל אחותה.

״רוזי״ אמרה אחותה, בנימת בקשה, לא דרישה.

רוז נאנחה, היא אף פעם לא יכלה להסתיר סודות מאחיה ואחיותיה, הם היו הכי קרובים שיש.

״אני לחוצה, יש לי הרבה ציפיות ותקוות, ואני מפחדת שהן לא יתממשו״ ענתה רוז בכנות.

הולי הביטה באחותה במבט מרגיע ואז שאלה אותה: ״מה התקוות?״ שאלה.

״שאני אהיה טובה בשיעורים, שיהיו לי חברים טובים, שאתקבל לנבחרת הקווידיץ׳, שאשובץ לגריפינדור.״ אמרה רוז באנחה.

״רוזי, אל תדאגי, תאמיני לי שאין לך מה לדאוג. בקשר לשיעורים, את הבן אדם הכי חכם שאני מכירה, חוץ מאמילי, בקשר לחברים, את חברותית ונפלאה ואני בטוחה שכולם יאהבו אותך, בקשר לקווידיץ׳, את מעולה בקווידיץ׳!

זוכרת את המשחק ההוא שבו את תפסת את הסניץ׳ ארבע שניות אחרי ששוחרר? ובקשר לגריפינדור, את אמיצה ברמות מפחידות ממש, את לוקחת סיכונים, ואת באופן כללי מדהימה״ סיימה הולי את נאומה וחיבקה את אחותה.

״תודה הול, כמו תמיד הצלחת לשפר לי את המצברוח״ חייכה אליה רוז.

״ומה איתי?״ שאל קול. ומיד אחרי זה נכנס לחדר אחיהם הקטן של רוז והולי, רון בן השש, כששיערו הבלונדיני החלק גולש על עיניו החומות כמו שוקולד שכעת הביטו בהן במבט מקסים.

״בוא רוני, שב איתנו.״ חייכה אליו הולי והוא התיישב על ברכיה. ואז הוא חיבק את רוז ושאל בקול מתוק: ״גם אני משפר לך את המצברוח רוזי?״

״לגמרי רוני״ חיבקה אותו רוז.

״ואני גם?״ נשמע קול ילדותי מעבר לפינה ואחותם הקטנה של השלישייה, אמילי בת הארבע, נכנסה לחדר.

לא אחת קרה שרוז קינאה באמילי. דבר ראשון, היא הייתה יפהפייה, עיני הטורקיז המדהימות שלה בשילוב עם עורה הבהיר ושיערה הארוך מאוד והמתולתל שהגיע עד לברכיה, למרות שהוריה סיפרו אותו פעם בשבוע,

ויחד עם קומץ נמשים על אפה, היא נראתה כנסיכת דיסני יפה עד מאוד.

דבר שני, היא הייתה חכמה ברמות מדהימות ויוצאות דופן לחלוטין, עד כי כל מי שפגש אותה היה אומר שהיא חכמה אף יותר מרטינה רייבינקלו עצמה, וכבר בגיל שנה וחצי היה לה אוצר מילים שוטף.

שלוש, היא הייתה מלאת קסם, כמו כל הילדים עד גיל אחת עשרה, עוד לא קנו לה שרביט, והיא השתמשה בקסם כאילו היה לה. היא יכלה גם לשלוט בו. זה היה מדהים. בתנועה קלה של כף ידה היא יכלה לגרום למזג האוויר להשתנות!

גם כל שאר אחיה היו מלאים בקסם, אך בהחלט ולגמרי לא ברמתה, אפילו לא קרובים.

״ברור אמי״ משכה אותה רוז אליה ונשקה לה על לחייה.

״רוזי, תקשיבי, ערכתי מחקר על אופי הנפש שלך, וסוג דמך, ויחד עם מחקר על מצנפת המיון והסתברות לוגית סטטיסטית, הסקתי שאת אינך 

מתאימה לסלית׳רין אך מתאימה להפלפאף במידה מועטה, ולרייבינקלו במידה די רבה, אך השולט הדומיננטי בליבך ומוחך הוא האומץ. מכך ניתן להבין

שתהיי בבית גריפינדור!״ סיימה אמילי את דבריה וחייכה אל רוז חיוך שהקשה עליה לחשוב. לאמילי היה חיוך שיכל להמיס קרחונים.

״לא הבנתי מילה ממה שאמרת, אבל המסקנה מוצאת חן בעיני!״ ציחקקה רוז.

באותו הרגע ארתור וג׳ולי נכנסו, ונראו מאושרים למצוא את כל ילדיהם יחד.

״בואו, משפוחה, יוצאים לקניות!״ קרא ארתור.

הפרק הקודם		הפרק הבא