העולם השלישי

"קסנדרה?" נשמע קולו המתנשף של אדמוני השיער "בבקשה צאי אליי. אני בצד שלך." אמר והפעם עמד עם שרביטו בהיכון למקרה ותחליט לתקוף.

"מפגש בינינו יסכן אותה." נשמע קול נשי, חמור ותקיף.

"אל תתני לו להרוג גם אותי." התחנן אדום השיער.

"רונלד," אמר קול האישה, "אתה ויתרת על חסותי כשבחרת את הצד שלך במלחמה."

"קסנדרה." התחנן רון "לא הייתה לי אפשרות אחרת. רציתי להציל את המשפחתי."

לפתע זינקה דמות מבין הסלעים, מביטה בו בזעם.

"אני נאלצתי להקריב את המשפחה שלי במלחמה הזו כדי שכפויי טובה כמוך יוכלו לחיות! אתם בוגדי הדם מטרות נפוצות בדיוק כמו הבוצדמים!" צרחה בזעם והחלה הולכת לכיוונו בצעדים מאיימים.

לפתע נשמע קול נפץ חזק והכל החל להתפרק.

הארי כבר הכיר את החיזיון הזה, עוד כבר שניות הוא יצפה בשניהם נופלים אל מותם. אלא שאז קרה דבר מוזר.

נדמה כי יד בלתי נראת תופסת את רון וויזלי בחוזקה ומושכת אותו, הוא עף ויצא מטווח הראייה. חיוך של שביעות רצון נמתח על פניה של קסנדרה, היא הלכה מספר צעדים לאחור, כאילו צפתה את הנפילה. היא רכנה מעל החור הענק ברצפה ואז החלה להזדקף, קמטיה נמתחו ושערה המלבין קיבל מעט צבע. קסנדרה רייס קיבלה את נעורייה בחזרה וכעת ניבטה אליו אישה כבת שלושים וחמש- ארבעים. היא הביטה ישירות אליו, כאילו ידעה מאיזה כיוון הוא מסתכל עליה. על שפתיה חיוך מרוצה ובעינייה, מבט מטורף.

הארי התעורר בבהלה. פניה המטורפות נחקקו בזכרונו כתחריט החקוק בסלע וכאילו היא המשיכה לעמוד לנגד עיניו. הוא שטף את פניו בכיור השירותים של דירתו. הוא הביט במראה, כבר שבוע וקצת שצלקתו לא כאבה אך החזיונות המשיכו. הוא נאנח ושטף את פניו בשנית כשדמות השתקפה אליו מהמראה. נשימתו נעצרה.

"אל תיבהל." אמרה לו הדמות בקול אימהי.

הוא החל לחזור לנשימות מהירות וקצובות, מביט בה. הטירוף היה קבור עמוק בעינייה, אך הוא היה שם.

"מי את?" שאל, למרות שכבר ידע את התשובה.

"קסנדרה." אמרה הדמות בחיוך, "קסנדרה רייס."

"איך זה יכול להיות?" שאל הארי לבסוף, כאשר ישבו משני צידי שולחן המטבח הקטן.

"נדמה לי שאתה כבר יודע." השיבה קסנדרה.

הארי הביט בה בבלבול, "את מתה."

"בעולם שלך." אמרה, "בעולם שהיה שלך." תיקנה.

"עולמות מקבי-"

"כבר לא." קטעה אותה קסנדרה.

"אני לא מבין."

"העולמות שלנו כבר לא מקבילים." אמרה קסנדרה, "נקודת המפגש שלהם יצרה עולם חדש, העולם השלישי."

רק עכשיו התחיל הארי להבין את הקווים בחלומו.

"איך-?"

"היו יותר מידי נקודות דמיון בין שני העולמות, ככה הם התקרבו. המוות של דמבלדור יצר את המפגש."

עכשיו המצב התחיל להתבהר לו. לונה צדקה במה שאמרה לו, אולי עדיף ככה, אולי זה מה שהיה אמור לקרות.

"עכשיו," אמרה קסנדרה, "ברשותך, אני רוצה לפגוש את הבת שלי." היא נעמדה ופנתה ללכת כשהארי צעק בבהלה, "לא! את לא יכולה!"

"מה?" הופתעה קסנדרה, ניצוץ הטירוף חזר לעינייה.

"היא לא יודעת על כל העניין הזה של העולמות, היא תחשוב שאת אוכלת מוות או משהו."

"אז אני אסביר לה." אמרה קסנדרה בפשטות ופנתה לכיוון הדלת.

"לא!" צעק הארי וחסם את הדלת, "רק נפלה עליה פצצה אחת. תני לה לעכל אותה לפני שאת מפילה עלייה עוד אחת."

קסנדרה נרגעה, היא הבינה שכוונותיו טובות. ניצוץ הטירוף חזר להיקבר עמוק בעינייה.

"היא תשמח לראות אותי, זה יעזור לה במה שלא קרה."

"זה לא. תאמיני לי."

"מה קרה?" שאלה קסנדרה והחלה לחזור לכיסאה ליד שולחן המטבח.

"אדון רייס," החל הארי לומר, "בעלך, נהרג בפעולה של אוכלי המוות."

קסנדרה אחזה בבראשה בשתי ידיה, מסרבת להאמין. היא הייתה בטוחה שבעולם הזה, הם סוף סוף יוכלו לחיות שלושתם כמשפחה.

"היא ומארק קיבלו את זה די קשה." אמר הארי.

"מארק?"

"אח שלה, הבן שלך."

"בעולם שלך, יש לי בן?" שאלה קסנדרה, חיוך נמתח על פניה.

"כן." אישר הארי.

"פול תמיד רצה בן." אמרה קסנדרה בחיוך דק.

הארי חייך לעצמו. 'אם היא חיה,' חשב לעצמו, 'אולי להורים שלי יש עוד סיכוי'.

הפרק הקודם		הפרק הבא