הנרי ומקס

"פסטט".
השיעור של פרופסור חנה אבוט בכשפומטיקה היה משעמם עד לאובדן חושים.
"פסטט".
נרדמתי עם העט נוצה ביד שלי, מונח על הדף.
"פסטט... מקס!...".
התעוררתי בכסא שלי וניערתי את הראש.
"מקס, אני מאחוריך", שמעתי קול.
הסתובבתי וראיתי את הנרי.
"אתה יכול להעביר לי את העכביש?" הוא ביקש.
"עכביש?!"
"על השולחן שלך, מטפס עכשיו על ספר הכשפומטיקה".
הבטתי על השולחן שלי, שם עכביש בגודל של קערת מרק הרים רגל שעירה.
גררתי את הכיסא אחורה בבהלה.
"אני לא עומד לגעת בזה", אמרתי.
"נו, הוא לא נושך אם אתה לא נושך קודם".
"קח אותו בעצמך", אמרתי לו וצמרמורת אחזה בכתפיי.
"נו", הוא נעמד, עקף את השולחן ותפס בשתי ידיו את העכביש המנסה לברוח.
"אל תשאל מה אני עומד לעשות איתו", אמר כשהתיישב חזרה.
"לא שאלתי ולא מעניין אותי", אמרתי.
"פשוט יש לי תוכנית סודית שאני עובד עליה".
"תהנה", אמרתי לו.
"הממ", הנרי המהם וכתב משהו במחברת שלו, "הממ..."
התעלמתי ממנו והבטתי חזרה על הכיתה, מנסה למחוק את התמונה של העכביש. הפנתי את מבטי חזרה אל עבר דיאן בל. היא ישבה בשורה הראשונה והעתיקה מהלוח. הסתכלתי על השיער השחור החלק שלה השמוט על גלימת בית הספר.
"תסתובבי לכיווני, דיאן", לחשתי לעצמי, "תשימי לב שאני מסתכל עלייך ותחייכי חיוך קטן כזה..."
דיאן המשיכה לכתוב, שקועה כרגיל.
כשהשיעור נגמר וכולם גררו כיסאות, הנרי אמר לי מאחורה, "אני צריך לעשות כמה בירורים ואני אחזור אליך עם הרעיון המלא". הוא הכניס את העכביש לתוך קופסת האוכל שלו. "אם היית יכול להפוך לחיה - היית בוחר בעכביש?"
"אה..." לא הייתי מרוכז בו כי דיאן בדיוק עמדה לעבור לידי.
היא המשיכה ויצאה החוצה.
"תעדכן אותי..." אמרתי להנרי ויצאתי אחריה.
בחוץ כל התלמידים עצרו במסדרון ויצרו פקק. נעמדתי על קצות האצבעות כדי לראות מה קורה.
כשראיתי מי עומד שם הבנתי למה זה קרה.
זאת היתה רוח הרפאים של סוורוס סנייפ המרושע.
"צהריים טובים, תלמידים יקרים", הוא אמר, "בתור הממונה מטעם המנהלת לזיהוי ונטרול קסמים אפלים", הוא גלגל את המילה האחרונה על לשונו, "אני צריך להודיע לכם שחשתי בקסם רע ומזיק שהתבצע בכיתה הזאת במהלך השיעור האחרון."
הוא סרק את קבוצת התלמידים והעיניים שלו התעכבו על הנרי ועליי ליותר משנייה.
"אני מצפה ממי שעשה את זה להתקדם ולגשת אלי עכשיו, ואני אפחית את חומרת העונש בתמורה לכנות שלו".
"אתה חושב שהוא בא בגלל העכביש שלי?" לחש לי הנרי.
"אני בטוח שזה העכביש שלך. מה עוד זה יכול להיות".
"אבל מה כל כך אפל בשינוי צורה?"
"שינוי צורה לעכביש שיהיה יותר גדול מעכברוש?..."
באותו רגע דיאן פסעה קדימה לעבר סנייפ. "עם כל הכבוד לך, מר סנייפ, אתה לא יכול לעכב פה כיתה שלמה בגלל איזה חשד הזוי שיש לך", היא אמרה.
"הו, מי זאת אם לא דיאן בל. את יודעת, אמא שלך היתה אחת התלמידות הכי גרועות שהיו לי", הוא גיחך, "ולמה את חושבת שאין לי את הסמכות לעכב אתכם? פרופסור מקגונגל מינתה אותי לאחראי הגנת בית הספר מקסמים אפלים, עם כל הסמכות שמעורבת בזה".
"נכון, אבל לנו יש עוד שיעור עכשיו שאנחנו צריכים להגיע אליו", היא אמרה, "ואתה מפריע לנו".
"תירוץ עלוב".
"בוא נראה מה מקגונגל תאמר כשנאחר לשיעור שלה".
סנייפ עיקם את אף הרפאים שלו.
"טוב תעברו כולם," הוא אמר, "חוץ ממך, גברת בל, וממכם - הנרי מייסלס והחבר שלו המתולתל".
"קוראים לי מקס".
"מקס", הוא אמר. כל שאר התלמידים התקדמו ונשארנו שלושתינו.
"תפתחו את התיקים שלכם ותוציאו הכל", סנייפ אמר, וגירד את פצע הרוח רפאים שלו, איפה שהקישה אותו הנחשית של וולדמורט לפני שנים.
בל הוציאה הכל ראשונה. היו לה כמות הזויה של ספרים בתיק, חלקם ספרים שבכלל לא בתוכנית הלימודים.
"תכניסי", הוא אמר לה. הוא עבר אלי, אני הוצאתי הכל והוא אמר לי גם להכניס.
ואז הוא עבר אל הנרי.
דיאן הלכה והתחילה להתקדם במסדרון. החזרתי מייד הכל לתיק שלי והשארתי את הנרי עם סנייפ. הוא שלח בי מבט מלוכלך.
"היית אחלה", אמרתי לדיאן כשהשגתי אותה.
"אני שונאת אותו", היא אמרה, "את סנייפ כאילו. ודרך אגב", היא הוציאה מהתיק שלה קופסת אוכל עם עכביש ענק בפנים, "הנרי הביא לי את זה רגע לפני שהלכנו".
"ולקחת את זה ממנו? אל תעזרי לו בדברים מפגרים שהוא עושה. אני נגד כל הניסויים האלה." אמרתי לה, ופתאום נזכרתי, "ת'אמת, אולי אני גם עוזר לו לפעמים..." נזכרתי בהרפתקה עם החד קרן, ובהרפתקה עם המזוודה, ומפלצת שיעורי הבית, והפעם ההיא שתלינו דגל של קבוצת הכדורגל 'מנצ'סטר יונייטד' מעל הכניסה לאולם הגדול, ובפעם שהנרי ואני צדנו בת ים באגם הגדול, או כשמכרנו לקנטאורים מצית של זיפו תמורת גוש זהב גולמי שהם כרו ביער, ועוד כמה וכמה דברים...
הנרי השיג אותנו אחרי דקה.
"תודה", הוא לקח את העכביש מדיאן. "מקס, הרגע גיליתי שכל העסק הזה עם העכביש לא רלוונטי".
"אתה ממש חופר, הנרי, אמרתי לך שלא מעניין אותי," נאנחתי.
פתאום ראיתי שדיאן דווקא כן נראית מעוניינת.
"אתה יודע מה, תספר לי על זה בקצרה ונסיים."
הנרי כיוון את השרביט על העכביש והעכביש הפך חזרה לזוג גרביים חומות.
"התוכנית שלי... אהמ... אז ככה", הוא אמר, "שמעת על ג'יימס פוטר?"
"ההוא שתלמיד שנה ראשונה עכשיו?" שאלתי.
"לא. סבא שלו."
"אה, אבא של הארי פוטר המפורסם".
"כן. הוא. אז הוא היה חלק מרביעייה שנקראו הקונדסאים."
"כן, קראתי הארי פוטר."
"יופי. אז הם היו..."
"עושים צרות".
"גם, הם היו אנימאגים."
"נכון, זה קסם מורכב."
"נכון, אז אני בודק אם גם אנחנו נוכל לעשות את זה."
"מה?!" בל הצטרפה לשיחה. "אתה באמת רוצה להפוך לאנימאגוס? זה לא חוקי!"
"נכון," אמר הנרי, "וזה רק הופך את זה ליותר מגניב!"
"וואו".
לא הבנתי משהו. "למה שלא פשוט תעשה קסם שינוי צורה כשבא לך?"
"היתרון של אנימאגוס", אמרה בל, "זה שבצורת החיה שלו הוא שומר על יכולתו לחשוב כבן-אנוש, לעומת מישהו ששינה צורה, שנהפך לסוג של... חיה."
הנרי הביט עליה בהערצה. "נראה לי שאת ממש תוכלי לעזור לנו".
"אני רוצה!" היא אמרה. "אם יש עוד מישהו שיעשה איתי את זה, אני רוצה להפוך לאנימאגוס. מה איתך מקס?"
חייכתי. "אני תמיד בפנים."
"תלמידים, תלמידים", סנייפ הגיח מרחף מאחורינו. שלושתינו קפצנו.
"אתם צריכים להזהר איפה אתם עושים את השיחות שלכם", הוא צחק. "חשבתי בהתחלה שתפסתי משהו כשראיתי את העכביש ההוא, אבל אנימאגים! הא! איזה תענוג..."
"אבל סנייפ..." התחילה דיאן לומר.
"בלי אבל. אתם עכשיו באים איתי למקגונגל."
"אבל סנייפ, לא נותנים עונש למישהו על זה שהוא רק תיכנן לעשות משהו אסור..."
סנייפ עצר והביט בה.
"אנחנו ממהרים לשיעור של מקגונגל", היא אמרה לו והמשכנו ללכת.
"יופי, עכשיו הוא יחפש אחרינו בנרות, כדי לתפוס אותנו מתעסקים באנימאגיה", אמר הנרי.
"אז אולי נוותר על הרעיון..." הצעתי.
"לא!" הם אמרו ביחד.
"בסדר, בסדר".
נכנסנו לשיעור של מקגונגל והתיישבנו אחד על יד השני.
"לפחות סנייפ הרפה ממנו", הנרי אמר.
הוא לא סיים לדבר, ודרך הקיר של הכיתה נכנס סוורוס סנייפ וריחף לעבר מקגונגל.
הוא לחש לה משהו באוזן והיא הינהנה.
"הנרי, מקס, דיאן, בואו אלי רגע", אמרה מקגונגל.
פסענו שלשתינו אל השולחן שלה.
"סנייפ בזה הרגע סיפר לי מה אתם מתכננים", היא טופפה באצבעותיה על הספרים על השולחן שלה, "ואני חייבת לומר לכם שאנימאגיה היא דבר מורכב ומאוד מסוכן, ותלמיד שייתפס מנסה לבצע אותה יסולק מבית הספר לאלתר. אי לכך," היא הצביעה על סנייפ, "אני ממנה את אדון סנייפ לוודא שלא תעשו זאת, ומתירה לו להשתמש בכל האמצעים האפשריים לעצור את הקסם. אנימאגיה היא עבירה ממדרגה ראשונה, במיוחד ללא אישור ממשרד הקסמים".
החיוך של סנייפ חצה גבולות.
"שבו", היא אמרה.
"טוב", אמרתי כשחזרנו למקומות, " אז זהו? בוטל?"
"להיפך!" אמר הנרי, "עכשיו זה נהיה הרבה יותר מפתה. בוא נראה את סנייפ מנסה לתפוס אותנו".
דיאן ציחקקה בשקט.
"תפגשי אותנו הערב בשעה עשר, בקומה שלוש, ליד חדר הגביעים". אמר הנרי לדיאן, ופנה להביט חזרה בלוח של מקגונגל, משלב את ידיו יפה ומקשיב כאילו כלום לא קרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא