הארי פוטר בסלית'רין

קראתי עכשיו את הפרקים הראשונים, הם ממש אחלה. לי באופן אישי חסרים תיאורים - אני יודעת שכולנו קראנו הארי פוטר מליון פעם ואנחנו יודעים שיש לו צלקת ברק ועיניים ירוקות והכל, אבל עדיין אפשר לתאר יותר דברים כמו רגשות: הארי בדרך להוגוורטס בפעם הראשונה, הוא לא מתרגש ללבוש את גלימת הקוסם שלו? לבו לא מפרפר בחזהו כשהטירה, נישאת בגאון מעל אגם ומדשאות רחבות ידיים, נגלית לעיניו מחלון הרכבת?
גם קצת קשה לי להבין למה כולם פתאום בבתים שונים: אבא של דראקו לא אוכל מוות, בסדר, אולי זה היה משנה את החינוך ותפיסת העולם של דראקו וגורם לו להגיע לרייבנקלו נגיד, אבל ממה שהראית לנו הקוראים עד עכשיו הסיפור של הארי, רון, הרמיוני ונוויל הוא בדיוק אותו הדבר, הם אותם אנשים שחוו אותם דברים, למה הם משובצים בבתים אחרים? למה הארי לא מתחנן שישבצו אותו בכל בית מלבד סלית'רין, אחרי שהאגריד סיפר לו עוד בסמטת דיאגון איך כל קוסם ומכשפה שפנו לדרך האופל למדו בסלית'רין? למה המצנפת מחליטה שנוויל מעריך טוב לב יותר מאומץ ושמה אותו בהאפלפאף? אני יודעת שג'יי קיי רולינג אמרה שמצנפת המיון התלבטה בין גריפינדור לרייבנקלו בשביל הרמיוני, אבל למה הפעם היא הכריעה אחרת? אני באמת סקרנית, ואם יש סיבה אני סומכת עלייך ככותבת שנגלה אותה בהמשך, אבל אני גם מרגישה שפרק המיון היה יכול להיות מקום מתאים יותר. אלא אם, כמובן, יש לך איזו סצנה דרמטית מתוכננת להמשך שבה הדמויות, נגיד, רבות ופולטות משהו ממה שקרה בשיחה שלהם עם המצנפת, שזה גם אחלה.
לגמרי עניין של נוחות, אבל אם את יכולה לשים דיבור במרכאות זה ממש יקל על הקריאה, כמו שזה כתוב כרגע לוקח שנייה או שתיים להבין מתי דמות מפסיקה לדבר והנרטיב ממשיך (למשל: בואו תשמעו מה קרה הכריזו השומרים - זה לא ברור מיד אם ה"הכריזו" זה חלק ממה שקרה וזה מה שהשומרים עומדים להגיד, או אם השומרים הכריזו את מה שנאמר קודם. לעומת זאת, הכל הרבה יותר ברור אם את כותבת את זה ככה: "בואו תשמעו מה קרה!" הכריזו השומרים.)

ראיתי בפרקים הקודמים שהתייחסת כמה פעמים לזה שלא מגיבים לך וכל מיני כאלה, ו... תראי.
אני כותבת כבר... כמה, עשר שנים? ופעילה באתרי פאנפיקים בערך 7 מתוכן. והגישה הכי בריאה שפיתחתי היא כזאת: את כותבת כי כיף לך לכתוב, כי יש לך סיפור לספר ואת רוצה לספר אותו, ואת בוחרת לעשות את זה כאן כדי לתת לאנשים אפשרות לקרוא אותו גם כן, אבל בראש ובראשונה את כותבת בשביל עצמך. אנשים יבואו ויקראו את הסיפור שלך במוקדם או במאוחר, אבל אם את כותבת בשביל הסיפוק המיידי של תגובות ברגע שאת מעלה עוד פרק אולי כדאי לך לשתף אותו עם חברה טובה? יכולות להיות מליון סיבות שאנשים לא מגיבים לך. הנה כמה שהצלחתי לחשוב עליהן:
א. יש אנשים שלא מרגישים בנוח להגיב. כמו שכשאת הולכת לראות הצגה יש אנשים שבסוף קמים או צועקים "ווהו!", אבל יש גם אנשים שיושבים בכיסא ומוחאים כפיים כרגיל. הקוראים השקטים הם בדיוק כמו האנשים האלה - זה שהם לא מגיבים אולי אומר שאת לא יכולה לדעת אם הם שם וכמה מהם שם, אבל הם לא פחות קהל, ואני רואה מהצפיות שלך שיש לך כבר מעל 250 כאלה, זה בהחלט מכובד.
ב. מלכתחילה לא יהיה לך קהל גדול - בלי קשר לכותב מסוים או סיפור ספציפי, הקהילה הישראלית יותר קטנה, הקהילה באתר הזה עוד יותר קטנה, והוא נהיה פחות ופחות פעיל עם הזמן, פשוט אין הרבה אנשים שימצאו את הסיפור שלך ויקראו אותו מלכתחילה, *אבל* זה לא אומר כלום לרעת הסיפור, וחשוב לזכור את זה. אל תרגישי רע רק כי הגעת ב"תקופת יובש", דווקא עכשיו עם מצב הסגר יש סיכוי מאוד גדול שאנשים יחזרו לפה מתוך תחושת נוסטלגיה או סתם כי מעניין לראות מה חדש.
ג. יש פה הרבה משתמשים שנוטים יותר לכיוון ה... קהל המבוגר, נקרא לזה? אני יודעת שהרבה מהחברים שלי מהפורטל הם עכשיו בתיכון (כלומר עסוקים עם לימודים), בצבא או באוניברסיטה, חלקם עובדים תוך כדי, חלקם עובדים קבוע. אני ספציפית כרגע במוצב שהקליטה בו לא מי יודע מה, במקרה הצלחתי להתחבר דווקא היום ובמקרה ראיתי את הפאנפיק שלך, אבל נס קליטה כזה קורה אצלנו פה לעתים רחוקות. תחשבי אם הייתי מתחברת רק בראשון שעבר, ה-29.3? מה שמביא אותי לנקודה הבאה:
ד. הפאנפיק שלך בן שבוע (מזל טוב!), וזה אומר שהוא פשוט לא היה קיים מספיק זמן כדי לזכות לחשיפה רחבה. כשפרסמתי פה את הפאנפיק הארוך הראשון שלי (לפני שהבנתי שאני יותר טיפוס של סיפורים קצרים והתחלתי לכתוב פאנפיקים של פרק אחד במקום, חיחי), עברו איזה שבועיים עד שמישהו בכלל הגיב לי עליו, ואת יודעת מי זה היה? ידיד מהכיתה ששלחתי לו קישור. (ולא, הוא לא נרשם לעדכונים)
תקשיבי, באמת. הפאנפיק שלך קיים במערכת שבוע, כבר בפרק הראשון היו כמה אנשים שהגיבו לך שהם סקרנים מה תעשי עם הרעיון ורוצים לראות אותך מפתחת אותו, ויש לך *יותר מ250 צפיות*, שזה מעולה תמיד ובשביל פאנפיק ראשון, אי פעם, בכלל מדהים. אל תסתכלי יותר מדי על תגובות וכאלה, וגם אל תבקשי יותר מדי שאנשים יעשו את זה - תסמכי על קהל הקוראים שלך, במוקדם או במאוחר הוא ישמיע קול, את יודעת עובדתית שהוא קיים. בינתיים אם בא לך לדבר כתיבה, או הארי פוטר, או סתם, שלחי לי ינשוף, אני תמיד שמחה להכיר משתמשים חדשים ;)

תודה על זה
ורוב הצפיות זאת אני שהכנסת לבדוק כל מיני דברים ולעדכן את הפאנפיק