|
חיים יותר יפים מאלה , אני לא מעזה לבקש
השניות עוברות ברגע , החיים חולפים ברגש
והינה תקופה יפה , נגמרת , עם מילים של אהבה
עם קולות של בכי מר.....
א.ב
רגע , זמן – חיים.
כרגע עמדתי בתוך עגלה שנסעה במהירות עצומה בתוך בטנה של אמא אדמה.
לידי עמד גובלין (כן , כמו ששמעתם...גובלין ! נמוך קומה , מכוער עם אוזניים מחודדות ומס' לא הגיוני של אצבעות ידיים).
מחשבותי נדדו לאירועים שהתרחשו מס' דקות לפני.
ביל וויזלי התיישב מולי והתחיל לדבר.
"ילדונת , את כנראה שואלת את עצמך מה את עושה כאן , ולמה הוריך שוכבים על רצפת ביתך מעולפים?
ובכן , אין לך מה לדאוג , כרגע הם במצב יציב לחלוטין .
הבאנו אותך לכאן בכדי להסביר לך על הצוואה שהשאיר סב-סבך הנכבד מר דסרוסייר . אני מודע לחלוטין שהדבר היחיד שברצונך לעשות עכשיו הוא לברוח , אך אנא ממך , הקשיבי לפני להסברי."
הבטתי בו במבט שבברור משדר חוסר אמון . לעזזל , איך אפשר לבטוח בבן אדם כל כך צעיר שמנסה לדבר בסגנון ג'יין אוסטין אבל נכשל במשימה ?
"אתה מוכן לדבר בשפה נורמלית ומובנת ?" הוצאתי בטון קצת יותר מזלזל ממה שרציתי. הוא רק חייך והמשיך .
"כמו שהיה כתוב במכתב שנשלח לך מהבנק , את הנצר הנשי הראשון לשושלת עתיקה ביותר . את מגיעה מעולם שבו הקסם נחשב לאגדה . כרגע את נמצאת בעולם שבו הקסם היא פעולה יום – יומית ולהיות נורמלי סימן להיות קוסם" הוא הביט בי שניות אחדות והמשיך.
"את קוסמת , ויותר מזה , את קוסמת בעלת כוח רב . סב –סבך השאיר לך את כל רכושו , למרות שהיו לו בנים ולבניו היו בנים . עד עכשיו לא מובן למה עשה זאת , אך בברור היו לו סיבות משל עצמו.
יותר מזה , כל מה שידוע לנו על סב-סבך הוא שהאדון נפטר בשנת 1904 כשהיה בן 64 – צעיר מאוד בהתחשב בעובדה שהיה קוסם . בצוואו שנמצאה לאחר מותו על ידי בנו , כתוב שכל רכושו למעט כמה מיליונים שהשאיר לבנו יועבר לקוסמת הראשונה תדוולד במשפחה .אני חייב לציין שהמיליונים שהשאיר לבנו היום כלום יחסית לרכושו ולשאר ההון שהיה בבעלותו של מר דסרוסייר. הוא היה בטוח שזאת תהיה ביתה של בנו , שבאותו זמן ציפה להולדת יורשו (אישתו היתה בהריון מתקדם) אך להם נולד בן ,ולבן נולד גם כן בן –עד שאת נולדת. וכאן גרינגוטס נכנס לתמונה. מאחר שמר דסרוסייר השאיר צוואה , ואת הנצר הנשי הראשון לשושלת , את רשאית לקבל את כל הירושה , את כל רכושו ששייך עכשיו לך."
בהיתי בו במבט , אמממ , מאושר? כן. בהחלט.
עד כמה שהייתי צריכה להכנס לבהלה , פחד והפתעה , אני הייתי מאושרת.
"ו...הורי? אני לא רוצה שיפגעו בהם , אני מפחדת לשלומם...מתי אוכל לחזור לביתי ולספר להם את כל אשר סיפרת לי עכשיו ?"
הייתי להוטה לספר להורי על כל העניין. באמת , הם יהיו נורא שמחים , וזה ישפר בהרבה את המצב הכלכלי בבית.
הסתכלתי על ביל , דורשת תשובה. ביל מצידו הביט בי במבט שנראה מרחם ואולי אפילו מצטער? לא הבנתי למה.מוזר.
"מצטער אליסה . אך לטובת הוריך נצטרך למחוק להם את הזכרון "
אין מצב.לא יקרה.
"מה?????? מה זאת אומרת לטובת הורי? לטובת הורי שאני אהיה איתם עכשיו , אתמוך בהם ! זה לא יהיה לטובת הורי כשפתאום ביתם תעלם והם לא יזכרו אותה ! ובמיוחד זה לא יהיה לטובת הבת עצמה !"
הייתי בזעם. באמת. אין לי דבר שיותר חשוב לי מהמשפחה. מהחברים. מהחיים שלי לעזזל !
"אך הם לא הוריך הביולוגיים ! " הוא פגע בנושא רגיש אצלי .
אתם מבינים , הורי הביולוגיים נהרגו כשהייתי בת 2/3 ואז הועברתי לגידול אצל אחיו של אבי.
"אז מה. לא צריך קרבת דם בשביל להיות קשור למישהו קשר משפחתי. לא צריך קשר דם בשביל לאהוב מישהו.חוץ מזה י-ש בינינו קרבת דם – הם דודים שלי !"
טוב, ברגע זה הייתי קצת דרמה קווין. ראיתי יותר מדי סרטים.
"לפי חוקי הקוסמים , אסור להוריך המאמצים לדעת על קיומו של עולם הקסמים. בכל מקרה אם יגלו על כך ימחקו להם את הזכרון."
הבנתי שאין טעם להתווכח. המילים שלו נשמעו הגיוניות . אם כל העולם ידע על עולם הקוסמים , יכול אי סדר משמעותי בעולם.
"כפי שידוע לך , הוריך הביולוגיים נהרגו בערך שנתיים לאחר הולדתך. הם היו קוסמים , אך לאחר מותם את הועברת לאחיו של אביך "
"רגע , אבל איך לא ידעתי על עולם הקסמים מדודי ? איך הוא לא סיפר לי?"
"כיוון שדודך בעצמו לא ידע על עולם זה. כפי שידוע לנו דודך נולד סקיב. סבתך לא יכלה לסבול את המחשבה על סקיב במשפחה ועל הסבל ועל הקנאה שיובילו את דודך כל חייו במחשבה שהוא הסקיב היחידי במשפחה , שהיא מסרה אותו לאימוץ אצל חברתה המוגלגית שלא יכלה להוליד "
הייתי המומה מכל הסיפור. הכל נשמע כ"כ הגיוני שבאותו זמן לא יכולתי להאמין לזה.
"אז מה יהיה איתי ? קרובי ישכחו ממני עכשיו ? איפה אני אגור? ואיפה אני אלמד? לאיזה עולם אני בכלל שייכת עכשיו ? "
כל השאלות שהתרוצצו במוחי נפלטו החוצה בזרם לא נעצר.
חייתי כל חיי בעולם של מוגלגים. וכל הזמן הזה הייתי קוסמת. מצד אחד אני שייכת לעולם הקוסמים כפי שהיו אבותי , אך מצד שני המשפחה שגדלה אותי , שהעניקה לי חום ואהבה , כל זה היה בעולם שבו הקסם הוא רק אגדה.
לא ידעתי לאן אני שייכת יותר. הייתי צריכה למצוא את מקומי מההתחלה.
"ילדונת , אל תדאגי. שמור לך מקום בהוגוורטס . ואת הולכת לגור באחוזת ארוון – אחוזת בית דסרוסייר. ולפי דעתי את שייכת לעולם אחד – העולם שבוא את נמצאת עכשיו. בסופו של דבר זה שבני אדם שונים לא אומר שהם נמצאים בשני עולמות שונים."
"הוגוורטס זה הבית ספר המשוגע ששלח לי ינשוף ?"
עינייו של ביל הבריקו באושר. כנראה נגעתי בנושא שהוא אוהב לדבר עליו .
וכך ביל התחיל להסביר לי על הוגוורטס. בין הרבה 'אוו' ו-'אהה' הוא הסביר לי על הבתים , על המיון , על השיעורים והמורים , על המורשת של הוגוורטס ועוד הרבה דברים מעניינים אחרים על בית הספר האגדי הזה.
לאחר הסברו ביל קם ואמר שהגיע הזמן להראות לי את הכספת שלי .
לפני שהוא יצא מהחדר עצרתי אותו בקריאה
"ביל ! חכה רגע "
הוא הסתובב אלי והביט בשאלה -
"מה יהיה עם הורי ?"
"הם לא יזכרו אותך ."
|
0 חרמשים
(3.438) 32 דירגו
כותב: 
ID : 1082
אבלך ממש יפה!פיק מדהים!בבקשה תמשיכ\י מהר!פליייזזזזז
