אני והאדמוני

טוב, לקח לי זמן להעלות את הפרק הזה כי לא ממש קיבלתי תגובות על הקודם, אבל לא נורא! עכשיו אני מעלה את זה.

נכנסתי למקום של מאסטר פו בעצימת עיניים.
ווייז הוביל אותי לחדר צדדי ואז אישר לי לפקוח את עיני.

"מה לעשות, ווייז?" שאלתי ברגע שפקחתי את עיני, "בקושי הצלחנו להתגבר על ענק אבן אחד ועכשיו יש מספר דו ספרתי של ענקי אבן!"
"כרגע את צריכה לנוח, דנה," ענה הקוואמי הירקרק, "את צריכה לאגור כוחות לרגע בו נושא מופלא הפרפר יבחר להעיר את לב אבן."

"כן, לנוח זה תמיד טוב," הסכים פלאג.

"לנוח? ככה אנחנו בעצם ניתן לאיש הפרפר לשלוט במצב," אמרתי בזעף, "בוא נלך לעצבן את אייון, הוא יהפוך שוב למרושע, נתפוס את האקומה שלו ונגמור עם זה."

שני הקוואמים הביטו אחד בשני, פלאג במבט משועשע על פניו וווייז בהבעה מודאגת.

"אבל החרק האדמוני עוד לא מוכן לתפוס אקומות," אמר ווייז, "הוא עוד צריך להתאושש."

פני קדרו.

"זאת אשמתי, נכון?" שאלתי, "לא הייתי גיבורת על מספיק טובה והשותף שלי כמעט מת."

"שטויות," אמר פלאג בביטול והתקרב אל פני בריחוף, "את היית בסדר. זה רק שהחרק הג'ינג'י לא היה מספיק זריז."

"אבל אילו הייתי מספיק זריזה כדי לא להיתפס בעצמי, הייתי יכולה להגן עליו!" עניתי והרחקתי את פלאג ממני. דמעות שוב החלו להיקוות בעיני.

"התפקיד של החתול השחור הוא להגן על החיפושית. אני נכשלתי בכך ועכשיו העיר פריז בסכנה. אתם טעיתם בהחלטה שלכם - אני לא ראויה לשאת מופלא."

"את טועה, דנה," אמר ווייז בנימה שקטה ורצינית, "את ראויה לשאת מופלא. הגורל הביא אותך בפנינו. את נועדת לזה."

השפלתי את עיני לרצפה.

הדברים שהוא אמר החמיאו לי ורציתי להאמין בהם, אך ידעתי משהו שהוא לא ידע.

"לא אני נועדתי לזה," אמרתי בעצב, "אדריאן נועד."

"אדריאן?" שאל פלאג.

"כשצפיתי בעולם שלכם, ראיתי את אדריאן אגרסט מקבל את המופלא, לא אותי," הודיתי, "הוא ראוי להיות גיבור יותר ממני. אני מצטערת, הייתי צריכה להגיד לכם את זה קודם."

הבטתי בשני הקוואמים, ששוב הסתכלו אחד על השני, הפעם שניהם בארשת דאגה.

"טוב," אמר ווייז, "אני הולך לדווח על כך למאסטר."

הוא יצא מן החדר בריחוף זריז.

"אז, אמר פלאג לאחר פרק זמן של שתיקה, "מי זה בעצם אדריאן?"

כמעט חייכתי כשתמונת פניו של אדריאן הופיעה בראשי.

"ילד מקסים," עניתי, "בן ארבע עשרה. יש לו שיער בלונדיני מבולגן ועיניים מאוד ירוקות. הוא טוב לב, עדין וחברותי. הוא גם מאוד עשיר. אבל הוא מרגיש בודד מאז שאמא שלו נעלמה באופן מסתורי ואבא שלו נעשה קר ומסוגר. בגלל זה מופלא יכול לעשות לו כל כך טוב. בתור גיבור על הוא אדם שונה, שמח יותר, אמיץ ונחוש ומצחיק, מנסה לעשות את הדבר הנכון ותמיד מגן על החיפושית שלו. בגלל זה הוא צריך להיות החתול השחור ולא אני."

"מעניין," אמר מאסטר פו וכמעט קפצתי מרוב הפתעה.

לא שמתי לב שהוא נכנס לחדר.

"ספרי לי, דנה," המשיך מאסטר פו, "האם אדריאן היה מושלם כבר ביומו הראשון כגיבור על?"

"לא," הודיתי, "הוא בזבז את הקטאקליזם שלו על שער של מגרש כדורגל."

"אבל זה שונה," הבהרתי כשראיתי את החיוך שהתחיל להתהוות על פניו של המאסטר, "החיפושית שלו לא נפצעה."

"אבל היא היתה יכולה להיפצע," השיב מאסטר פו, "היא היתה יכולה להיפגע בגלל הטעות שהוא עשה. ובמקום מסוים, היא אכן נפגעה."

"באיזה מקום?" שאלתי.

"ביקום מקביל," ענה המאסטר, "את בוודאי מודעת לכך שקיימים יקומים מקבילים, הרי את בעצמך חווית מעבר מיקום אחד לאחר. הזמן זורם ביותר ממסלול אחד. והעובדה שצפית במסלול מסוים, לא הופכת אותו למסלול הטוב מכולם."

"ואם הוא כן?" הקשיתי, "מה אם המסלול בו אדריאן הוא החתול השחור הוא המסלול הבטוח מכולם?"

"נפרדנו מהמסלול הזה," ענה מאסטר פו, "הופעתך יצרה פיצול בזרם הזמן, פיצול ששינה את חיי כולנו. אנחנו יכולים לנצל את זה לטובתנו, לקצר את המלחמה ולהשיב את מופלא הפרפר בהקדם. ועם הידע שלך על מסלול הזמן האחר, את תהיי הנשק הסודי של פריז. עינייך ראו את נושא מופלא הפרפר ואוזנייך שמעו את קולו, וכשם ששכחת את שמו כך את תיזכרי בו. אבל לא תוכלי להציל את פריז אם תוותרי בגלל כישלון אחד."

הבטתי במאסטר, שהביט בי בחזרה במבט סמכותי ובווייז שריחף לצידו ונעץ בי מבט מתחנן.

הבטתי בפלאג.

"אל תדאג," אמרתי בנחישות שחזרה אלי, "אני לא אאכזב אותך."

הפרק הקודם		הפרק הבא