הסוד הקטן, או בעצם הגדול שלי | יובל

הלכתי בקלילות על טאי,נחושה.

דיברתי איתו וטיילתי,פתאום נפלתי לאחור,בדיוק כמו אתמול,השתעלתי קשות.

"מה את עושה? את מתחנפת כדי שהרים אותך?"הוא אמר בכעס,ראה שאחרי דקה זה לא עזר.

"נו כבר!!!" הוא אמר,נלחצתי ממש וגם כעסתי שכך הוא מתנהג אליי,הרמתי את מחולל הזמן וסובבתי אותו פעם אחת ,פתאום נפלתי על תוך המיטה שלי,ראיתי שבזמן הזה התחלתי לאתרגן. "פיו" אמרתי,אך דמעות זלגו מעיניי.

לא הייתי נערה חזקה במיוחד,הייתי עדיין בוכה.

אך נשאר לי דבר אחד לעשות,וזה לכעוס על טאי,בלי שהוא יודע למה.

כשהגיעה הזמן של הדייט ניגשתי לטאי,קירבתי את שרביטי לגרונו ובסוף נתתי לו סטירה,הלכתי משם בקור רוח,אך מחולל הזמן נפל על הרצפה בלי ששמתי לב.

הפרק הקודם		הפרק הבא