ביפלי

הכל קרה כל כך מהר.

ברי האדון זינק קדימה במהירות מחרידה ותפס את ביתו בזרועה בכוח. ביפלי רץ קדימה כדי לעזור לה. הוא תפס את ברי וניסה לטלטל את ידו כדי שלהן תשתחרר.

הוא בדיוק הצליח לגרום לברי להרפות קצת את אחיזתו כשיד חזקה וכבדה תפסה בביפלי.

״הלןןןן!!!״ הוא צווח ונאבק באיש בברדס שלכד אותו.

הוא הרגיש את הציפה שהוא לבש מתנופפת. הרוח הכתה בו והכשילה אותו אחורנית. הוא נופף באגרופיו הקטנים וצרח.

״אם תמשיך להאבק,״ רטן האיש בברדס, ״הלן תיפגע איכשהו.״

ביפלי השתתק מייד ודמם. הוא בחיים לא יסכן את הלן, גם אם זה יעלה לו בחייו.

״יותר טוב״ אמר האיש.

״מה לעשות?״ זה היה האדון ברי, על רקע צרחותיה של הלן.

״קודם כל תסמם אותם, ואז נדבר.״

ביפלי הרגיש משהו כבד נלחץ על אפו.

לפני שהוא אפילו הספיק לצרוח, העולם השתתק.

ביפלי התעורר.

הוא המשיך לעצום עיניים. הוא לא רצה להתעורר. לא רצה להזכר.

הוא ידע שקרה מתישהו משהו נורא, אבל לא זכר מהו. הוא לא זכר מי הוא. מה השם שלו?

הוא שכב ככה, מי יודע כמה זמן, כשפתאום-

״ביפלי! ביפלי!״

הגמדון הצעיר פקח את עיניו. הלן עמדה מעליו וטלטלה אותו ביד אחת.

שטף של זיכרונות מסויטים חזר אליו, והוא כשל כשכאב ראש היכה בו.

״הלן״ הוא לחש, ״מה-?״

הוא התרומם בזהירות והתבונן סביבו.

הוא היה בתוך כלוב, עשוי מתכת אדומה זוהרת ומוזרה. כשהוא ניסה לגעת בה, היד שלו נצרבה בכאב נורא כאילו היא עולה בלהבות.

הלן, לידו, היתה כבולה למיטת ברזל כבדה בשלשלת מאותה מתכת מוזרה, כנראה מתכת ג׳נפיר נוגדת קסם, זאת שהוא קרא עליה עם הלן לפני שנה, רק שהיא לא זהרה, מה שאומר שהיא לא שורפת כמו הכלוב.

השלשלת כבלה לה רק את יד שמאל, כך שיד ימין היתה חופשיה לטלטל את ביפלי בזהירות מבעד לסורגים.

״מה קרה קרה לנונו, הלן גבירתילי?״ הוא שאל ברעד, מתגבר על הרעב והבחילה שעלו בו.

״הם כבלו אותנו!״ ענתה הלן בזעם. ״האיש הזה ואבא שלי!״

״אנוכי אני רעב רעבון.״ הוא לחש.

״לכן הערתי אותך. קח!״ היא השיבה וזרקה אליו סנדוויץ׳ מעוך ויבש ואפרסק קטן.

הוא אכל, למרות הגועל, והביט בה. השיער של הלן היה פרוע והעיניים שלה עייפות ואדומות מחוסר שינה. היא לבשה בגדים קרועים, וכמה שריטות התנוססו על פניה, כנראה מזכרת מההיאבקות שלה אתמול עם ברי האדון. אחת מרגליה הייתה עקומה ועיגולים כהים היו מתחת לעיניה.

״מה קרה אתמול?״ הוא שאל אותה.

היא נאנחה. ״אם אתה באמת רוצה לדעת פרטים, אז אחרי שסיממו אותך, האיש בברדס כעס על אבא. הוא אמר לו: ״היית צריך לשים לב שהם לא מקלקלים לך. עכשיו הם הרסו לנו את כל התוכנית. אולי נהרוג את שניהם, ואז לא יהיה שום דבר שיפריע. ואז אבא אמר משהו על זה שאולי במקום לקחת אותנו הביתה הם יכבלו אותנו… בבית האפל? משהו כזה, בכל אופן. ואז האיש בברדס הסכים, ואבא אמר,״ צמרמורת חלפה בגבה, ״ואבא אמר שממילא לא אכפת לו ממך ועדיף להרוג אותך.״

היא שתקה לרגע והביטה בו בחשש. הוא התכווץ, עיניו נעוצות בה בחלחלה.

״ואז האיש בברדס אמר שאולי עדיף לשמור אותך בשביל העבודה, אל תשאל אותי למה הוא התכוון. וכשהם יסיימו… הם יטפלו בך.״ היא נרתעה לרגע. ״יש לך מושג איזו עבודה?״

״זה לא ברור ברור?״ שאל ביפלי במרירות, ״גמדוני בית תמוד תמיד עובדים. הם צרכום צריכים אותי כדי שאני אעזור להם במעשי רשע רשעיים ומזימות זמומות נוראיות.״

היא הרכינה את ראשה בצער. ״אני מצטערת.״

״התעוררתם?״ קרא קול ושינה אחר כך ברי נכנס. ״מה דעתכם על הכלא הנחמד שיש לכם?״

״לך מפה!״ צעקה הלן, ״אני שונאת אותך!״

הוא נרתע בחיוך מלגלג. ״איזה התקף! די להגזים! תהיי ילדה טובה, ביתי האהובה.״

הוא ניסה להתקרב אליה, והיא חבטה בו בכוח ובעטה בו.

״דיי!״ הוא נהם.

״כן? דיי?״ הלן אמרה, עיניה החומות נעוצות בו בשנאה. ״ואם אני רוצה לצעוק כל הלילות ולא לתת לכם לישון? מה תעשו?״

ברי צחק צחוק חסר שמחה. ״יש פה גמדון בית נחמד שאפשר תמיד לזרוק לים.״ הוא איים.

הלן השתתקה והסתכלה בו בכעס.

״יופי״ הוא חייך.

האיש בברדס נכנס לחדר. ״תסמם אותם. אנחנו צריכים לעבוד, אסור שהם ישמעו אותנו.״

ברי הנהן. האיש בברדס התקרב.

הוא לחץ על אפו של ביפלי במטלית ספוגה בנוזל צהוב. ביפלי ניסה להיאבק, אבל מהר מאוד גופו צנח הצידה בריפיון, עיניו עצומות, והוא נדם.

הפרק הקודם