איך אפשר?

"ג'יני, אני צריך שתבואי לרגע," אמר קולו של הארי מבעד לדלת המפרידה בינינו.

"באמת, הארי?" התלוננתי, מתאמצת לקום ולעבור לסלון.

למה להטריד אותי ולדרוש ממני מאמץ גופני רב כל כך בשעה שאני מנסה לסבול בשקט?

אפילו דראקו מאלפוי היה מניח לי לנפשי במצבים כאלה...

אוקי, אני קצת מגזימה, אבל באמת???

קמתי וניסיתי לדחוף את הדלת.

"הידית, טפשונת." קרא לי - בחוצפה רבה, אם אתם שואלים אותי - מהסלון שמולי.

לסוף הצלחתי, אבל רק אחרי שהארי קם, 'בקושי רב', מהספה הנוחה שקיבלנו במתנה לנישואין, ועזר לי, גם כן 'בקושי רב', לפתוח את הדלת.

למה הוא קריר כלפי כל-כך? זאת אומרת, זה לא שעשיתי לו משהו רע.

האם הוא מנסה להפגין את כעסו על העזרה הרבה שהוא צריך לתת לי?

כלומר, אחרי כל כך הרבה זמן שחיכינו והתאמצנו, באמת הגיע הזמן שאכנס להריון. אין לו שום זכות לכעוס עלי עכשיו!

יש לי שאלה:

למה אין לי אף רגע של פרטיות???!!!

זאת אומרת, קודם הארי כל הזמן כרכר סביבי,

שאל אותי אם אני רוצה לשתות משהו;

איך אני מרגישה;

האם הכל בסדר;

עכשיו הוא כל הזמן מקטר וקורא לי לעזור. אתה עוור??? אתה לא רואה שאני בהריון ושאני לא יכולה לעזור במטלות הבית???!!!!!

באמת, איך הוא השתנה כל כך מהר?

אני פשוט לא יכולה לסבול את זה יותר.

*נ"ב:

בחרנו שם לתינוק. השם הוא אלבוס, על שם אלבוס דמבלדור, מנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות לשעבר. הארי רוצה להוסיף את השם סוורוס, על שם סוורוס סנייפ, המורה להתגוננות מפני כוחות האופל, שבמהלך מותו גילה להארי את זהותו האמיתית.

אבל באמת, הוא המורה הכי שנוא עלי בעולם!!!

נב"נ:

אני עייפה מדי, לא מסוגלת לכתוב יותר...

*נחירות*

*

נ"ב: נזכרתי במשהו.

נב"נ: נזכרתי במשהו נוסף

הפרק הקודם		הפרק הבא