בלה ואני

פערתי פה בתדהמה מוחלטת. שמתי לב שאיילה גם היא מסתכלת על בלה במבט כזה.

בינתיים כולנו התקדמנו לעבר אולם האוכל, המלא בשולחנות קטנים, וחמישה כיסאות סביב כל אחד.

דניאל פתח את דלתת חדר האוכל.

"לא ידעתי שהיא," אמרה איילה, "מכשפה כזאת!"

"הם עד כדי כך מרושעים, הבית הזה?" הזדעזתי.

"כן! כלומר, זה תלוי. יש שם כאלה שרשעים, ויש כאלה שהרשעים מתעללים בהם, בבית הזה." ענתה איילה בצער.

"טוב, עכשיו היא יכולה לשבת איתנו לפחות...?" 

"כן." ענתה איילה.

גררתי את בלה לעברנו.

"חבל שלא השתבצנו באותו הבית, אבל לא נורא, אני אוכל לפחות לאכול איתכן, ואולי יש עוד דברים שנעשה יחד. לא הבנתי את הנוהל של בית הספר הזה." חייכה בלה. היא כנראה לא שמעה את מה שאיילה אמרה לפני שמיינו אותנו.

"כן... כן," הנהנתי בדרך אגב.

"מה אמרתן? לא כולם מבינים אנגלית פה," התעצבנה איילה.

"תלמידי כיתה א', נא לשים לב..." קראה שירה.

"מה היא אמרה? לא כולם מבינים עברית כאן!" גלגלתי עיניים.

"היא אמרה שכל תלמידי שנה ראשונה ישנים בקומה מספר שתיים, והכניסה אליה היא בדלת הצהובה, אבל לכל בית יש חדר מועדון." תרגמה איילה. "לוח שיעורים נתלה בכל חדר מועדון. אה, והיא אמרה משהו על English Paten."

"זה English Potion, והאנגלית שלך גרועה. מה זה שיקוי אנגלית?" 

"ואני עוד דוברת! בקהילת הקוסמים כמעט ואין..." היא חזרה לנושא כשראתה את מבטינו, "שיקוי אנגלית זה שיקוי שעוזר לאנשים שיודעים רק אנגלית לדעת עברית, לפי מה שהבנתי."

לפתע נשמעו הקריאות: "בלה סידני, גשי לחדר המזכירות!"

"מצטערת, חייבת לזוז!"

הפרק הקודם