מרי פופינס והוגוורטס

"מרי פופינס!" הוא צעק בהתלהבות ושוב גרם לכמה אנשים לסובב את ראשם ולתקוע בו מבטים מתפלאים. הדמות הסתובבה ולראשונה בחייו הוא ראה אותה מחייכת חיוך קטן.

"מרי פופינס?" שאלה ג'יין בהתרגשות. "אבא, אימא, מרי פופינס הגיעה, היא קראה בהתלהבות. "

"על מה את מדברת?" גער בה אדון בנקס והסתובב. "אה – הוא אמר לדמות הגבוהה שהביטה בו במבט חמור. "באמת הגעת."

"למה לא נכנסתם כבר?" שאלה מרי פופינס את ג'יין ומייקל מבלי להתייחס לאדון בנקס.

"חשבנו שיהיה מוזר אם נכנס ולא נדע מה לעשות," מהרה ג'יין להסביר.

"אבל איך נכנס מתוך המסעדה לסמטת דיאגון הזאתי?" שאל מייקל.

"רגע, רגע, רגע," אמר אדון בנקס והחווה בידו. "אולי תסבירי לי מרי פופינס, למה אני לא מצליח לראות את הפונדק הזה?"

"זה בגלל שאתה מוגל," אמרה מרי פופינס כאילו שזה מובן מאליו. "אבל כשנכנס, אז אתה כבר תשים לב."

הם התקרבו לפתח של הפונדק כשמרי פופינס מובילה בראש. ג'יין שמה לב שכשהם היו ממש מול הפתח של הפונדק אז אבא ואימא שלה הסתכלו על הפתח בהבעת הפתעה גלויה.

"נראה שרק עכשיו הם שמו לב לקלחת הרותחת," היא לחשה למייקל בעודם עוברים את מפתן הפונדק. מייקל הביט לרגע באביו ואימו ואז הנהן בראשו כשהבעה של צחוק נסוכה עליו.

הם נכנסו אל תוך הפונדק. הוא היה רחב יחסית לגודל שראו מייקל וג'יין בחוץ מרי פופינס הלכה במהירות בלי לעצור היישר לכיוון הדלת האחורית. הם לעומתה הלכו באיטיות, נפעמים. הפונדק היה חדר גדול ואפלולי בפינתו המזרחית ניצב דלפק ומאחוריו עמד איש שמנמן עם כובע כסקט שניגב כוס זכוכית במטלית אפורה מרוב שימוש.

ג'יין שמעה שתי נשים משוחחות ביניהן על מחיר כבד דרקונים. היא שמה לב שאביה עיווה את פניה בגועל כשחלף על פניהן.

מרי פופינס הובילה אותם לחדר צדדי קטן שבפינותיו נצבו ארגזי עץ ריקים.

"ובכן מרי פופינס, לאן כל זה מוביל?" שאל אדון בנקס אותה ברוגז קל. "אני לא רואה פה שום מקום לקנית ספרי לימוד."

"ברור שכאן זה לא המקום לקנית ספרי לימוד," אמרה מרי פופינס בנימה מזועזעת. כאילו היא נעלבה עד עמקי נשמתה מעצם המחשבה שהיא תקנה משהו במקום כה עלוב. "תכף תראה." היא שלפה את המטריה הידועה שלה, עם ידית ראש התוכי ולחצה באחד מעיני הזכוכית הירוקות שלו. ואז נפער המקור שלו לפתח זעיר והיא הכניסה את כף ידה אל תוך החור הקטן. למרות שלמשפחת בנקס זה ממש לא היה נראה הגיוני, הרי איך היא יכולה להכניס את כל כף ידה אל תוך חור פצפון בגודל של פתח של מקור תוכי שהוא בעצם ידית של מטריה? אבל היא הצליחה איכשהו להכניס את היד. אחרי כמה שניות היא שלפה משם מקל קצר, דק ועגול. איתו היא נקשה על מספר אבנים בקיר האבנים שמאחוריהם וכעבור שניה החלו האבנים לזוז ולהתפתל עד שחשפו חור קטן שהלך והתגדל עד שחשף שער גדול.

"ברוכים הבאים לסמטת דיאגון." קראה מרי פופינס. "כאן זה המקום לקנית ציוד לבית הספר של ילדיך, מיסטר בנקס," אמרה מרי פופינס בהטעמה.

הם עברו דרך השער והגיעו לסמטה ארוכה ומפותלת מלאה במכשפות ובקוסמים. ומשתי צדדיה היו חנויות של קסמים כגון חנות לדורסי הלילה, ומתחת לשלט היה כתוב, הכל במקום אחד- ינשופים, תנשמות, אוחים, ליליות וקטופות. היה עוד חנות שקראו לה: כולבו לקווידיץ' בחלון הראווה שלה היו מטאטאים ובובות לבושות בחלוקים אדומים. וכל מיני סוגים של כדורים. היו שם חנויות לממכר חלוקים, חנויות לממכר טלסקופים ועוד מכשירים כסופים שג'יין ומייקל לא ראו מימיהם. חלונות ראווה עמוסים בחביות של לבלבי עטלפים ועיני צלופחים, ערמות גבוהות של ספרי כשפים, עטי נוצות ומגילות קלף, בקבוקי שיקויים, כדורי בדולח...

"מרי פופינס, לאיפה אנחנו הולכים?" שאלה ג'יין בסקרנות.

"לבנק גרינגוטס, אתם צריכים קודם כל להחליף את הכסף שלכם לכסף של קוסמים כדי שתוכלו לקנות כאן את כל מה שאתם צריכים."

"גם שם הכל מתנהל על ידי קוסמים?" שאל אדון בנקס תוך כדי שהוא בוהה בשתי מכשפות שדיברו ביניהן על מחירי השרביטים החדשים.

"כל סמטת דיאגון מנוהלת על ידי קוסמים," אמרה מרי פופינס כאילו שזה מובן מאליו. "חוץ מבנק גרינגוטס. הוא מנוהל על ידי גובלינים."

"גובלינים???" שאלו ההורים של ג'יין ומייקל בתדהמה ורק ג'יין ומייקל שאלו "מה זה גובלינים?"

"גובלינים," ענתה מרי פופינס. "ואני מבקשת ממכם להתייחס אליהם בכבוד. ו... הנה הגענו, זה בנק גרינגוטס.,

הם עמדו מול בנין לבן כשלג שהתרומם מעל החניות הקטנות סביבו. מחוץ לדלתות הארד המבריקות עמד יצור קטן שהיה נמוך מג'יין וממייקל בערך בראש. היה לו שער דמוי קש, אצבעות ידיים מאורכות ורגליים קטנות במיוחד.

"כן, זה גובלין," אמרה מרי פופינס בשקט. ויש עוד הרבה כמוהו בתוך הבנק עצמו.

ליד המשקוף של השער היה שלט ועליו היה כתוב שיר:

לנכנס, ברוך הבא

אך דבר אחד תדע:

מי שבגזילה אשם

כך או כך ישלם-

לא רק אוצרות תמצא

כאן בבטן האדמה

אזהרה היא לבאים:

סוף גנב אינו נעים.

"עכשיו אנחנו נכנסים לבפנים," אמרה מרי פופינס. "בתוך הבנק צריך לדבר בשקט, מייקל. בעצם, עדיף שאתה לא תדבר בכלל."

מייקל צמצם לעברה את עיניו. "אני יודע איך צריך להתנהג בתוך בנק, הוא קרא בגאווה. אני וג'יין הלכנו פעם יחד עם אבא לבנק שלו."

"והקמתם חצי צבא על הרגליים," הוסיפה מרי פופינס באגביות. "תסלח לי מייקל אבל כאן זה שונה. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם תקים חצי צבא גובלינים על הרגליים. אני יודעת שאתה חם מזג אז אני פשוט מציעה לך לא להוציא מילה מהפה מהרגע שאנחנו נכנס עד הרגע שאנחנו נצא."

"היא צודקת," לחשה ג'יין למייקל.

"את תהיי בשקט," סינן לעברה מייקל אך יותר הוא לא אמר מילה.

הם נכנסו לבפנים. הלובי היה רחב ידיים ומרוצף באבני שיש בוהקות ובשני צידי הקירות היו שני דלפקים ארוכים וגבוהים ומאחורי הדלפקים ישבו גובלינים שג'יין ומייקל הצליחו לראות בקושי את קצה אוזניהם המחודדות.

מייקל הצליח לראות בקצה עינו את אביו ואימו פוערים את עיניהם לגודלם המקסימלי למראה הגובלינים.

מרי פופינס הסתכלה סביב ואז צד את מבטה גובלין אחד פנוי שישב מאחורי הדלפק ובהה בהם. היא נגשה אליו ומשפחת בנקס השתרכה בעקבותיה.

מרי פופינס כחכחה בגרונה.

"אהה...", התנער הגובלין משרעפיו. "במה אני יכול לעזור?"

מרי פופינס משכה באפה בקולניות. "אני כאן עם משפחת בנקס, הם צריכים להחליף את כספם לאוניות וחרמשים וגוזים."

"למה להחליף?" שאלו אדון וגברת בנקס ביחד.

"ככה קוראים לכסף של קוסמים. באנייה אחת יש שבעה-עשר חרמשי כסף ובחרמש אחד יש עשרים ותשעה גוזים, זה די פשוט."

"אני מציע שהילדים יחכו בחוץ בזמן שאני אכנס עם האדונים הנכבדים האלה לבפנים," אמר הגובלין.

מרי פופינס משכה באפה בקולניות שוב, כנראה על מנת להבהיר עד כמה ההצעה לא מצאה חן בעיניה. "נו בסדר," היא אמרה לבסוף. "אני אחכה עם הילדים בחוץ בזמן שההורים שלהם יפתחו כאן כספת על שמם של הילדים. ההורים שלהם מחוסרי קסם," היא הוסיפה בשקט. "אז צריך לתת להם גם איזו הדרכה קצרה כדי שהם יבינו פחות או יותר מה קורה כאן."

ובמילים אלו היא נטלה את ידם של ג'יין ומייקל ויצאה החוצה מותירה את אדון וגברת בנקס חסרי הישע לבד, מוקפים גובלינים.

"את בטוחה שהם יסתדרו שם?" שאלה ג'יין בחשש את מרי פופינס בזמן שהם הלכו במהירות בצידי הסמטה העמוסה. "הם היו נראים די... אה, מבולבלים – כשיצאנו משם."

"אל תדאגי," בטלה אותה מרי פופינס. אני עכשיו אלך לקנות לכם את ספרי הלימוד בחנות דף בדף. בינתיים אני רוצה שאתם תקנו לכם שרביטים (קול, אמר מייקל) בחנות שנמצאת עוד כמה בניינים קדימה, קוראים לה קצרונוביץ' שרביטים. אתם תזהו אותה, היא נמצאת ממש ליד החנות ממתקים של מדאם פהבסט.

"אבל איך נקנה?" שאל מייקל. "אין לנו עכשיו כסף."

"אני אקנה מהכסף שלי ואחר כך ההורים שלכם יחזירו לי. להתראות ותשדלו לחזור מהר."

ובאומרה זאת היא דחפה לידיה של ג'יין ארנק כבד ונכנסה לחנות מאובקת שנצבה מאחוריה והשאירה את ג'יין ומייקל לבדם.

"טוב, בוא," אמרה ג'יין ומשכה את מייקל. "פתאום אתה לא רוצה שרביט? כל השבוע האחרון חפרת לי עם זה."

"תראו מי שמדבר,", החזיר לה מייקל בעודם הולכים במהירות. "מי כל הזמן הרצתה לנו עד כמה שהיא כבר רוצה לקרוא את הספר המדריך להגנה עצמית, ההא?"

"גם אתה חשבת שזה מקצוע מדליק, נכון? "

"נכון," אמר מייקל. "אבל – אה... רגע."

"מייקל על מה אתה מסתכל?" לא הבינה ג'יין אך כעבור שניה נפלט מפיה אווו ארוך.

הפרק הקודם		הפרק הבא