אילו לא הייתי קוסם

החלטתי להקדיש כל פעם פרק למישהו אחר (אל תדאגו, בעזרת ה' יהיו מספיק פרקים לכולם)

אז הפרק הבא מוקדש ל.... זאת אני, שתמיד ראשונה לכתוב לי תגובה (באחד הפרקים היא אפילו הגיבה לי שעתיים אחר כך ולא מיד ואפילו התנצלה על זה)

למחרת, ברגע שנכנסתי לכיתה הרגשתי שמשהו לא בסדר.

הכיתה התחלקה לשתיים: החלק הראשון, שהיה רב הכיתה היה מקובץ סביב משהו שלא ראיתי וקולות מהוסים של דיבור נשמעו משם.

החלק שני שהיה רומילדה, לבנדר, פרוואטי, פנסי ודראקו ישבו סביב שולחן בקצה השני של הכיתה וציחקקו בינם לבין עצמם.

זרקתי את תיקי על יד השולחן וניגשתי לראות סביב מה כולם מתקבצים. המשהו הזה היה הרמיוני, והיא ישבה, פניה בין ידיה והיא משמיעה קולות של בכי.

"מה קרה"? שאלתי

"זה מה שקרה" אמר אנתוני גולדשטיין בכעס ונתן לי את הטלפון שלו. הוא הדליק סרטון ונתן לי לראות.

הבטתי בעיניים פעורות בסרטון שהראה הפסקה בכיתה שלנו, כולם יושבים עם הטלפונים ואז הההסרטה מתמקדת בילדה היחידה, שזו הרמיוני שיושבת עם ספר עב קרס וקוראת בו. על המסך צף הכיתוב "אנשים, אנחנו ב2020, תתקדמו" ואז נוספו להרמיוני אוזניים ואף של חזיר.

עצרתי את הסרטון. "מה זה אמור להביע"? שאלתי בזעזוע עמוק "מי העלה את זה"?

"אלו רומילדה ולבנדר" אמר בקול זועם זכריה סמית' והצביע על הקבוצה השניה שציחקקו לעצמם והתעלמו משאר הכיתה.

"עשיתם משהו בקשר לזה"? שאלתי את הילדים שהקיפו את הרמיוני הבוכיה וניסו לנחם אותה.

"מה אנחנו יכולים לעשות"? הצטקה צ'ו צ'אנג שליטפה את שיערה של הרמיוני.

"מה זאת אומרת"? אמרתי בכעס. כל כך התעצבנתי עליהם שהם שותקים על העוול שנעשה כאן. "אין דבר כזה"! דפקתי על השולחן בכח ואז ניגשתי אל השולחן שלידו ישבה  הקבוצה השנייה, מלווה בכמה מבטים מעריצים.

"מה זה אמור להיות"? שאלתי בהלם והצבעתי על הטלפון שלי שהציג את הסרטון, שלתדהמתי כבר צבר הרבה צפיות ולייקים.

"נו אז מה אתה חושב הארי"? אמרה פנסי בהתחנפות "סרטון טוב, נכון? תראה כמה צפיות" היא, פרוואטי ולבנדר ציחקקו.

היבטתי עלהים בשוק "תגידו הכל בסדר איתכם?" קולי עלה בכמה רמות "סרטון טוב אתם אומרים? אתם פגעתם קשות בילדה שלא עשתה כלום" הצבעתי על הרמיוני שמיררה בבכי.

"נו באמת הארי" אמרה לבנדר בקולה המאונפף "זה בצחוק". הייתי המום.

"מה אתה כל כך בהלם"? שאלה פנסי "דווקא חשבתי שאתה סבבה"...

"אם להיות סבבה זה אומר לצחוק על חשבון מישהו אחר, אז לא, אני לא סבבה"! עכשיו כבר שאגתי.

"תנמיך את הקול" ביקשה פרוואטי

"אני אצעק עליכם כמה שאני רוצה" המשכתי לצעוק "חבורה של בני זונות".

דראקו, שעד עכשיו ישב בשקט ולא התערב, קם פתאום בחדות וקרב את פניו אל פני "אף אחד לא יקרא לי בן זונה" הוא פלט בשפתיים קפוצות.

"הא, באמת דראקו"? אמרתי "כדאי שתדע את האמת, אתה בן זונה אחד גדול, ואני לא מפחד ממך!". שמעתי שריקות התפעלות מקצה הכיתה. כנראה שאף אחד עוד לא העז לדבר למלך הכיתה ככה.

"כדאי מאוד שתתחיל לפחד פוטר" סינן דראקו, פניו סנטימטרים ספורים מפני.

זהו! הוא לעה לי על כל העצבים. בלי לחשוב הרבה הרמתי את ידי והנחתתי סטירה מצלצלת על לחיו של דראקו. הגיע הזמן שמישהו יעמיד אותו במקום! לבנדר ופרוואטי עשו מין "הוווו" כזה, התעלמתי.

עמדתי שם, כולי סמוק מזעם והבטתי, טיפה מופתע מעצמי על התעוזה, בדראקו המושפל שהחזיק בידו את לחיו האדומה.

הקול שיצרה ידי על עורו נשמע שוב ושוב בראשי. אבל זה באמת הגיע לו, הצדקתי את עצמי.

פיו של דראקו נפתח, כנראה בשביל לקלל אותי, אבל למזלי (או למזלו) המורה, גברת מקגונגל, נכנסה לכיתה וכולם ברחו למקומותיהם.

"מה קרה אדון מאלפוי"? היא שאלה למראה לחיו הנפוחה ומבטי התדהמה שעל פני התלמידים.

דראקו שלח לעברי מבט של חכה-חכה "אני לא מרגיש טוב המורה, אני יוכל להשתחרר"? הוא שאל.

הייתי בהלם. בראשי כבר דמיינתי איך דראקו מספר למורה שהכיתי אותו, מעיפים אותי מבית הספר, אני נשאר בלי מסגרת ו...

"כן אדון מאלפוי" אמרה מקגונגל והצביעה על דלת הכיתה. דראקו שלח לעברי עוד מבט שלא ממש הבנתי מה פרושו ויצא.

מה היה המניע לו לעזאזל לא לספר? אולי הוא מתכנן יל נקמה יותר גרועה?

 טוב, היי לכולם!

מקווה שהבנתם את המסר על אלימות ברשת שזה דבר נורא ביותר!!!!

ולא שאני מתלוננת שאני לא מקבלת, אבל אם למישהו יש תגובות בונות אני אקבל בשמחה!

שיהיה לכם אחלה יום...

הפרק הקודם		הפרק הבא