הניצוץ

זה הפרק שמספר על הדמות האחרונה (למי שלא הבין, בפרק הראשון הצגתי ארבעה דמויות, ואז עשיתי פרק על כל דמות...) אז תגידו לי לאיזה דמות הכי התחברתם:)

הפרק הזה מוקדש ל... 'ריילי וויזלי'! תודה רבה על כל התגובות.

ותהנו❤

--

סטאן

סטאן כיבה את השעון המעורר שלו במהירות ולקח את בגדיו איתו. כל הילדים שהיו איתו בחדר עדיין ישנו, והוא חמק בשקט מהחדר והלך למקלחת המשותפת.
הוא תמיד קם מוקדם, לפני כולם. הוא שנא את המהומה שיש במקלחות תמיד.

הוא סיים להתארגן במהירות וירד לקומה התחתונה, שם כולם כבר היו ערים. הנערות שהיו אחראיות על הניקיון באותו בוקר התרוצצו ודאגו שהכול יהיה מסודר. הוא חמק בשקט למטבח, שממנו כבר עלו ריחות של אוכל טרי.
"אתה שוב יוצא?" שאלה אותו אחת הטבחיות, איליזה, והוסיפה במהירות, "אתה יודע איפה נמצאים התפוחים, חמוד. לך קח לך אחד לדרך."
סטאן הנהן בתודה, לקח תפוח ויצא בשקט מהדלת במטבח.
הוא ידע שבעוד חצי שעה יצלצלו בפעמון הגדול של בית היתומים ויקראו לכולם ללכת לאכול. יש לו מספיק זמן.
הוא עלה אל הגבעה שקרובה לבית היתומים, וטיפס שם על אחד העצים הנמוכים יותר. בעוד השמש עולה באיטיות למרכז השמיים, הוא ראה את העיירה הקטנה שמתחתיו מתעוררת באיטיות. האגם הקטן נצץ באור השמש וכל הבתים הקטנים עם הגגות האדומים שלהם, ומרחבי הדשא הגדולים גרמו לו להרגיש כאילו הוא בתוך סרט.
סטאן התרכז וסובב את ידו באיטיות, כשהיא מכוונת על התפוח שהחזיק בידו השנייה. כשסיים, התפוח היה שטוף ונקי. סטאן חייך, מרוצה. הוא החל להתאמן לפני קצת יותר משנה, והוא כבר יודע יחסית המון קסמים. אמנם לא קסמים עם שרביט, אבל אלה הספיקו לו.
המחשבה על הוגוורטס גרמה לו להיות עצבני. הוא שנא את המקום הזה. שנא יותר מכל דבר אחר. כל הסיפורים היפים שהוא ליקט במשך השנים על 'בית הספר המפורסם ביותר לכישוף ולקוסמות', הכול המצאה אחת גדולה.
אחרי הסיפורים האמיתיים שהוא שמע מחבריו לבית יתומים, שחזרו מהוגוורטס שנה אחרי שהתקבלו, הוא לא האמין שהוגוורטס היה פעם בית ספר רגיל. ואם הוא היה, זה בטוח היה מזמן. ממש מזמן.
החברים שלו... סטאן כיווץ את ידיו לאגרופים כשחשב עליהם. התפוח הסתחרר באוויר בחוזקה, בכעס, בבלבול, כאילו תואם למצב הרוח שלו.
היו לו ארבעה חברים שהיו גדולים ממנו בשנתיים. הם התקבלו כולם להוגוורטס, וכמה שהוא שמח בשבילם אז, ככה הוא עצוב וכועס על זה היום.
הם היו טובי לב. החברים הראשונים שלו. כשרק הגיע לבית יתומים, הוא לא ידע שום דבר על זה שהוא קוסם. הילדים שהיו בשכבת הגיל שלו לא התחברו אליו. כנראה שאפילו בבית יתומים יש את הבריונים. היחידים שהתייחסו אליו כל השנה הראשונה היו הם, ומאז הם נשארו חברים. כשגילו שהוא קוסם, הם סיפרו לו הכול - על הוגוורטס, קסם, סמטת דיאגון... הוא חייב להם הכול.
אחרי שהם חזרו מהוגוורטס הם נעשו אכזריים, עוקצניים, כאילו זו הדרך היחידה לשרוד שם.
הוא ידע שאף אחד לא חי שם. כולם שורדים. שורדים את המלחמות בין הבתים, שורדים את האימונים, שורדים את השיעורים, שורדים את ההתנכלויות מחבריהם לחדר...
סטאן ניער את ראשו כששמע את פעמון בית-היתומים מהדהד בגבעה. בקפיצה אחת הוא ירד מהעץ, והתפוח התגלגל במורד הגבעה. הוא לא נגע בו.
סטאן רץ במהירות עד שהגיע לדלת של בית היתומים. בית היתומים אלגנסד, מאז 2056. הוא חייך כשקרא את הכיתוב המוכר.
זה הבית שלו, הבית היחיד שהכיר. והוא ילך עד קצה העולם כדי לוודא ששום דבר רע לא יקרה פה.

הפרק הקודם		הפרק הבא