סקיבית

אר התעוררה בחדרה העלוב מליקוקה של החתולה שלה, ריי.

היתה דירה משלה אחרי שחסכה מספיק כסף בשביל זה, היא הייתה כבר בת שלושים ואחת.

היא התארגנה במהירות ויצאה לעבודה שלה, היא הייתה מלצרית בבית קפה, אבל תמיד חלמה להיות סופרת.

בעבודה היה משעמם, כרגיל, אבל היום היה יום טוב יחסית.

אר כבר לא חשבה על עולם הקוסמים, היא ידעה שזה היה מהלך טוב, להתנתק מעולם הקוסמים.

היא כבר כמעט הגיעה לביתה עד שחשבה שהיא הוזה: בן אדם גבוה ומבוגר יש וחיכה על ספסל עקום, היה לו שער עד כתפיו וזקן ארוך ולבן.

אלבוס דמבלדור נופף לעברה בידידות כאילו הם נפגשים כל יום.

אר צבטה את עצמה, בודקת שהיא לא חולמת, בהתחלה היה לה קשה להיזכר מי זה אבל אז הבינה.

אחרי הכל, לא היה לה קשר עם עולם הקוסמים עשר שנים!

״היי אר״ אמר דמבלדור ברוגע, ״בא לך לעבור דירה?״ הוא שאל במסתוריות.

מכתב מניל:

הי אר..

לא כתבתי לך המון זמן, אבל היום יום הולדת עשרים ושלוש שלי והייתי חייב לכתוב לך.

אנה התחתנה לפני שש שנים ולא כתבתי לך מאז.

היה לי יום הולדת גרוע אבל לפחות קרה משהו אחד טוב, זוכרת את וולדמורט שסיפרתי לך עליו? אז הוא הובס! וכל זה קרה בזכות תינוק בן שנה! מסכן, ההורים שלו מתו.

גם את המכתב הזה לא אשלח, כי ביקשת.

הי!

סורי שהפרק קצר, שלוש תגובות ויש המשך ארוך יותר..

הפרק הקודם		הפרק הבא