איך להפוך לנבל

אחרי שעשיתי הצבעה והגבתם לי מה אתם מעדיפים, אני אכתוב כל פרק מנקודת מבט של נער אחר.

חלק מהפרקים יהיו מחולקים לשתי נקודות מבט של שנים מהנערים, כמו בפרק הזה. וחלק מהפרקים יהיו כתובים פרק שלם מנקודת מבט אחת.

תהנו :)

( אל תשכחו להגיב, וגם אם אני לא עושה הצבעה או משהו זה תמיד כיך לקבל תגובה. וגם, לכם זה לוקח ממש שניה אבל לי זה חשוב, אני אשמח אם תעשו רק המלץ ודרג)

נקודת מבט דראקו:

זה הרגיש כאילו מישהו דופק על ראשי עם נבוט של 100 קילו. נשכתי את שפתי בכאב והעוותי את פני כשטעם של דם מילא את פי.

כל גופי היה קשה, כאילו שכבתי באותה תנוחה זמן רב, מה שבהחלט הגיוני אם הזיכרון האחרון שלי הוא ששני אנשים מכשפים אותי לאיבוד הכרה.

פקחתי את עיניי באטיות וסגרתי אותן מייד כשאור חזק סימא אותן. לידי יכולתי לשמוע נשימות עדינות וקצובות.

פתחתי שוב את עיני לאט לאט, מתרגל לאור ולטישטוש ואז הפנתי את ראשי הצידה, מתעלם מהכאב החד.

לידי שכבה נערה יפיפיה עם פנים עדינות שלבשה שימלה מפוארת, 'מי בכלל לובש כאלו בגדים' תהיתי לעצמי והנחתי שהיא כנראה איזו שחקנית.

נעצתי את ציפורני עמוק בעור ידי כדי לא לפלוט צעקת כאב כשהתרוממתי לישיבה וגבי שלח לי מדקרות של כאב שהקרינו לכל גופי.

פי נפער בתדהמה. זה היה חדר די קטן ומואר, עם חלונות ארוכים על יד התיקרה שמהם נשקפו שמיים תכולים עזים, כמעט לא נראים אמיתיים.

על הרצפה, ישנים שינה עמוקה שכבו שני נערים, הנערה בשמלה ועוד נערה עם שיער צבוע סגול ופוני שנפל על עורה השזוף, כולם נראו בני גילי, בני שש עשרה.

בקצה השני של החדר, ועם מבט מבולבל שהנחתי שנמצא גם על פני ישב עוד נער גבוה ובלונדיני והביט בי בעיניים כחולות, גדולות ומופתעות ביותר.

נקודת מבט וויל:

בפינה של החדר התרומם לישיבה הנער החיוור עם השיער הלבן-בלונדיני ומצמץ בעינו. ראיתי אותו מעביר את מבטו על החדר, ואז הוא שם לב אלי.

ניסיתי להתרומם לעמידה ולנסות לבדוק מה קורה כשצנחתי שוב על הריצפה הקשה. חבלים עבים כבלו את רגליי, או בעצם, עכשיו אני שם לב, קשרו את רגלי כולנו אל הריצפה.

התרוממתי שוב לישיבה ובחנתי את הבחור.

הוא היה נער נאה בהחלט, עם עיניים אפורות מדהימות. אבל אני פחות בקטע של בלונדינים ובהירים, כמוני, אני אוהב שיער שחור וגוון עור כהה, כמו של ניקו.

ניקו!

הוא בטח מת מדאגה עכשיו, לא מבין לאן נעלמתי, לא שאני מבין, אבל אני כל כך מרחם עליו. ובטח הוא ימות מרעב כי האוכל נשפך על הריצפה, ואז הוא ינסה לעשות מסע צללים למקדונלס ויהפוך לשלולית ו...

"איפה אנחנו"? הבחור שהתעורר התנער מקפאונו וכרגע נראה יותר מפוחד ולחוץ.

"אני לא יודע" עניתי, קולי נשמע צרוד ומוזר והיה לי טעם מגעיל בפה. החלקתי את ידי בשיערי הסבוך, שבהחלט היה זקוק לאיזו מקלחת ושיפשתי את עיני.

הזיכרון האחרון לפני איבוד הכרה חזר אלי. אלו היו בחור ובחורה שמילמלו משהו ואז עילפו אותי. אחר כך אני רק זוכר שגררו אותי, קצת מילמולים על תוכנית לנבלים ואז כלום.

שחור.

"מה קרה לנו? איפה אנחנו? מי אלו?" הבחור הבלונדיני נראה לחוץ ביותר והמטיר שאלות לאויר, תהיה לעצמי אם הוא מצפה שאענה לו או שהוא סתם שואל.

כנראה שהוא מצפה שאענה לו כי הוא תלה בי עכשיו את עיניו האפורות.

"אין לי שום מושג" עניתי וניסיתי לשחרר את החבלים שקשרו את רגלי, הם רק התהדקו עוד יותר. הפסקתי.

"אתה חושב שחטפו אותנו"? שאל הבחור וניסה גם הוא לשחרר את רגליו ללא הצלחה.

"נראה לי" עניתי. האמת שגם לי זה התבהר באותו הרגע. "אתה מכיר אותם"? הצבעתי על שני בחורים ושתי בחורות ששכבו על הרצפה כפותים ברגליהם וישנו.

"לא" ענה הבחור "מי חטף אותנו"?

"אני לא ממש יודע" הוא די התחיל לעצבן אותי עם השאלות שלו "אני רק זוכר בחור שרירי והיתה איתו עוד בחורה רזה עם..."

"שיער תלתלים בצבע זהב" השלים אותי הבחור. הבטתי בו מופתע.

"גם אותך הם חטפו"? שאלתי.

"נראה לי. אני רק זוכר שהבחור מילמל משהו ארוך וזהו, משם אני לא זוכר כלום. אבל למה חטפו אותנו? מה עשינו?" הוא החל להילחץ שוב.

"תרגע" אמרתי לו "תנשום עמוק ותרגע, אנחנו צריכים לחשוב בהיגיון, יש פה איזו שהיא תוכנית מסובכת". הוא ניסה לנשום עמוק ורק נראה לחוץ עוד יותר, הוא הזיז מצד לצד ורגליו כבר נפצעו עמוק מהחבלים שרק התהדקו יותר ויותר.

"אל תזוז" פקדתי עליו, ולמזלי הוא הקשיב "קח את זה, זה יעזור" זרקתי לעברו מסטיק רפואי מהחבילה שתמיד יש לי בכיס.

הבחור נראה מהוסס מעט "אני רופא, זה יעזור לך" הרגעתי אותו וצפיתי בו לועס את המסטיק.

מישהו גנח. זו היתה בחורה יפה עם שימלה מפוארת. מעלום לא ראיתי סתם מישהי לובשת כזאת שימלה, זה נראה ממש מוזר.

"איך קוראים לך"? שאל אותי פתאום הבחור הבלונדיני.

"וויל סולאס" עניתי והמשכתי להסתכל על הבחורה שגנחה בכאב וניסתה לפקוח את עיניה "ולך"?

"אני דראקו מאלפוי"

"דראקו"? תהיתה בקול "מעולם לא שמעתי שם כזה".

הפרק הקודם		הפרק הבא