אילו לא הייתי קוסם 2

כל הדם עלה לי לראש. הזעם החל מפעפע בי.

השארתי את דלת המקרר פתוחה מאחורי ועזבתי במהירות את החנות.

רגלי נשאו אותי בריצה מהירה אל ביתו של דראקו. או אולי מאלפוי, כנראה שככה אני צריך לקרוא לו  עכשיו.

חתיכת בוגד.

אולי זה בעצם אני שסתום כאן, הייתי צריך להבין מזמן כבר שזו לא אהבה אמיתית. זה בטח היה רק ענין של זמן עד שהוא יבגוד בי.

תחושת ריקנות אימתנית מילאה את חלל ביטני כשעליתי בריצה במדרגות הבנין.

"באמת הגיע כבר הזמן" שמעתי את דראקו קורא מהמטבח כשנכנסתי כמו רוח פרצים אל הבית "הן כבר כמעט התקררו".

התעלמתי ובלעתי את הגוש הענק שחסם את גרוני.

אני לא אבכה.

טרקתי את הדלת בחוזקה ופניתי מיד אל המדרגות אל הקומות העליונות.

"הארי?" בזוית עיני ראיתי את פניו המופתעים של דראקו מציצים מפתח המטבח "טרקת את הדלת בכוונה?"

"כן" צרחתי, מנסה להעביר חלק מהרגשות העזים שהתערבלו בתוכי בצעקה.

"הארי? מה יש?" דראקו נראה מבוהל ורץ אחרי. הגעתי למדרגות והתחלתי לעלות בהן במהירות מסחררת, מודה לדראקו על כך שהכריח אותי אתמול לארוז את המזוודה.

"הארי?" קולו של דראקו נשמע חלוש יותר, הוא לא עלה אחרי. כנראה הוא מבין שגיליתי מה הוא עשה.

מענין אם הוא מצטער. בעצם, לא. זה לא משנה אם הוא מצטער או לא, הוא עוד ישלם על זה שהוא שיחק בי וברגשות שלי ככה.

שלפתי את המזוודה המכוערת המשובצת צהוב כחול, שעמדה מוכנה כבר מתחת למיטה.

"קרה משהו?" דראקו עמד בתחתית המדרגות, ידיו על מותניו, והוא חוסם בגופו את הירידה.

"אה, לא, אני ממש בסדר גמור" עניתי בזעם אצור ונעמדתי מולו, דוחק את המחשבה החצופה על עיניו היפות , שנדחפה לראשי בלי רשות.

"קרה לך משהו, ואתה מספר לי על זה עכשיו" אמר דראקו בתקיפות ורכות בו זמנית והניח את ידו על כתפי.

"אל. תיגע. בי" אמרתי בקול קר ונמוך והעפתי את ידו מכתפי. הוא נראה המום בהחלט. אז יכול להיות שהוא לא באמת הבין למה אני כועס.

"ל..למה לקחת את המזוודה?" דראקו הציץ אל מאחורי והופתע לגלות שהמזוודה כבר בידי. לפי התיכנון בלה הייתה אמורה להחזיר אותי אל הפנמיה רק בעוד שלוש שעות.

"כי אני מתחפף מפה" קראתי בעצבים. דחפתי אותו באכזריות מדרכי, התעלמתי מכך שגלגל המזוודה דרס את רגלו, והתקדמתי לכיוון דלת הכניסה.

"זה כואב לי מאוד" דראקו דידה על רגל אחת לעברי, מעוצבן כבר בעצמו ותפס בידי. ניסיתי לשחרר, אבל זה היה כמו אחיזת פלדה.

"תעזוב אותי" נהמתי.

"לא לפני שאתה מספר לי למה כל זה" ענה דראקו בנהמה מוצלחת משלו "ואחר כך אתן לך ללכת לאן שבא לך".

אם כל כך בא לך לדעת" עניתי במירמור "אני יודע שהתנשקת עם ארני!"

"מה?!" דראקו נראה לגמרי המום, וידו שאחזה בי נשמטה. ניצלתי את זה כדי להתחמק ממנו ולפתוח את דלת הכניסה.

"אל תהיה כל כך המום שגיליתי את זה" מירמור מובהק נשמע קולי "זה לא שטרחת בכלל לעשות את זה בסתר".

"לא הארי!" דראקו שלח את ידו קדימה, מנסה לתפוס אותי שוב, אבל אני כבר הייתי מחוץ לדירה "אתה לא באמת מאמין לזה..." שמעתי אותו ממלמל לפני שסגרתי את הדלת בחבטה ורצתי במדרגות כשהמזוודה מאחורי נחבטת בקולות רמים.

זה לא שלא הייתי רוצה לא להאמין לזה, אני פשוט לא מסוגל.

קשה לי לחשוב על כך שכל הזמן הזה הוא כנראה ניצל אותי ושיחק בי.

אני שונא שאנשים עובדים על בקלות. אני שונא להיות תמים.

הפרק הקודם		הפרק הבא